חיים לוינסון בתגובה ארוכה לפרשה: מתנצל בפני כל מי שאיכזבתי וציפה ליותר, אתם צודקים

העיתונאי חיים לוינסון התנצל היום (שלישי) באריכות ברשתות החברתיות בתגובה לפרסום בשבוע שעבר בעיתון הארץ, ובו נחשף כי קיבל לאורך כחמש שנים תשלומים בסך 200 אלף שקלים מחברת פרספשן של היועץ הפוליטי ישראל איינהורן. היועץ, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, נקשר במספר פרשיות פליליות, ביניהן קטארגייט.

בפוסט הארוך טוען לוינסון כי עשה את העבודות לצורך השלמת הכנסה, ומפני שהן נגעו למערכות בחירות בבלקן סבר שהן אינן עולות כדי ניגוד עניינים. לוינסון כתב בפוסט שטעה שלא נתן גילוי נאות לקשרים אלו ולא נהג בשקיפות, אך התעקש כי טענות אחרות שעלו נגדו עוסקות בדברים שהוצאו מהקשרם. עוד ביקש להבהיר כי "שום דבר מהקשר העסקי הזה לא השפיע ולא חדר לעבודתי העיתונאית - לא ב'הארץ' ולא בשום מקום אחר. ההפרדה היתה מוחלטת".

הפרשה החלה לפני כמה חודשים, כשבעקבות תהיות שעלו לגבי שני מאמרים - אחד שכתב ואחד שתיווך - הוא הוזמן לשיחת בירור. הוא נשאל לגבי מאמרים אלו, והשיב שלא קיבל תמורה משום גורם שהוא, לרבות ידידו שרוליק איינהורן. בשבוע שעבר הגיעו לידי כתב הארץ בר פלג חומרים שמצביעים על קשרים כלכליים בין חברת פרספשן שבבעלות איינהורן לחברה בבעלות לוינסון. בעקבות המידע זומן לוינסון לשיחה והודה בקבלת כספים מאז 2019. בעקבות זאת הודיע לו עורך העיתון אלוף בן שלא שלא ימשיך לעבוד בעיתון.

"המון אנשים מרגישים שבגדתי בהם. כעיתונאי, כותב, פרשן, מה שלא יהיה - אני חי מהצופים, מהקוראים, מהמקורות. הם נותנים בי את אמונם ומבטחם. ואותם איכזבתי ובהם פגעתי. אז אני רוצה להסביר קצת יותר, ולפרט את שרשרת הטעויות שלי שהובילה בסופו של דבר לטעות אחת ענקית", כתב לוינסון, וטען שוב, כמו בתגובתו המקורית, כי סירבו להעלות את משכורתו אחרי בחירות 2019 ולכן היה זקוק להשלמת הכנסה וקיבל מהמערכת אישור "לעשות חלטורות".

"שרוליק איינהורן פתח באותו זמן את חברת הייעוץ שלו, והציע לי לבוא לעבוד איתו במשרה מלאה. התלבטתי. בינתיים הסתמן דד-לוק פוליטי ובחירות נוספות. הרגשתי שאני לא יכול לעזוב את העיתון ככה באמצע בחירות. אז עשיתי החלטה גרועה מאוד, מטופשת, מטומטמת, שהובילה להחלטות גרועות נוספות. סיכמתי איתו שאייעץ מהצד כמה חודשים, כפרילנסר, ואם זה מעניין אותי, נעבוד במשרה מלאה. לא חשבתי על המשמעות של זה לעומק. למעשה לא חשבתי, נקודה", כתב. "נתתי שירותים בבחירות בבלקן. קיבלתי משימות עריכת תוכן וביצעתי. סיכמתי איתו שאיש לא יידע על הקשר. בשבילו, ובשבילי. לא רציתי שאף אחד ישתמש בשם שלי למטרה שאינה עיתונות".

הוא התעקש כי ביחס לאתיקה העיתונאית המפוקפקת של רבים בתעשייה, סבר כי אינו נמצא בניגוד עניינים. "25 שנה במקצוע, ראיתי הכל מכל בעולם החלטורות, כולל ב'הארץ', כולל במטיפי המוסר מ'דה מרקר' שעושים כנסים עם בנקים. דברים מגונים, לא אתיים. מבחינתי, זו הייתה הדרך האתית הטובה יותר. להתפרנס מחוץ למדינה. בבלקן אין לי ניגוד עניינים, כי זה פשוט לא מעניין כלב ולא רלוונטי בכלום לעבודה שלי. העבודה הייתה מאחורי הקלעים של קמפיינים: לקרוא סקרים, לפלח מצביעים פונטציאלים, לחדד מסרים: פנסיות, חינוך, בריאות, רווחה. יש לי הבנה בזה", כתב. "ישנה טענה נגדי שבאותו זמן איינהורן עבד עם הליכוד. הוא אכן סיפק שירותים לליכוד. לא חשתי בניגוד עניינים כלשהו, כי אני לא חושב שאפשר לחשוד, ולו לרגע קט, שהייתי סלחן בצורה כלשהי לליכוד. 80% מהחיים שלי מוקדשים להצביע על הסכנות של העומד בראשות הליכוד. לשנינו היה ברור שהעבודה היא הבלקן בלבד. מעולם הוא לא ביקש ממנו שארד מביבי, שרה, אוריך, או כל אדם כלשהו. גם אם היה מבקש היה נענה בשלילה. אפשר פשוט לקרוא את מאות אלפי המלים שכתבתי". עוד הוסיף כי בעיתון ידעו על קשר החברות שלו עם איינהורן.

לדבריו, סביב שלהי הקורונה הוא "הפחית משמעותית" את קשריו עם איינהורן. "בזמן הזה התחילו להיפתח בפני אפיקי פרנסה נוספים במדיה, והפחתתי משמעותית את הקשר העסקי עם איינהורן. נשארתי קצת כטובה חברית. ב-2024, כשהתחלתי להגיש עם אופירה, אמרתי לאיינהורן שדי, מיציתי. זה משעמם אותי. אני בחוץ. סיימתי באביב של 2024 פרויקטון אחרון קטן ובזה תם הקשר המקצועי ביננו. גילוי נאות: הוא חבר שלי ואני אוהב אותו".

עוד הוא הכחיש כי ידע על קשריו של איינהורן והחברה שבבעלותו עם קטאר. "אני לא גר בבלגרד, לא הכרתי את כל הלקוחות שלו ובטח לא את השותפים שלו. עם אוריך לא דיברתי מילה 6 שנים. הפעם הראשונה שנודע לי על קטאר זה מפרסום של בר פלג בנובמבר 2024. כעסתי מאוד ששרוליק לא אמר לי. לא שזה משנה". עם זאת, הודה שטעה כשהביע דעה בפרשה בלי לתת גילוי נאות. "עכשיו אפשר להגיע לפיל בחדר. הבעתי דעה בפרשת קטאר בלי להצהיר על ניגוד העניינים שלי. חוזר ואומר: עשיתי טעות שהתבטאתי בלי גילוי נאות מלא", הדגיש.

לוינסון תוקף גם את חבריו והקולגות שלו לשעבר ב"הארץ". הוא כותב: "25 שנה במקצוע, ראיתי הכל מכל בעולם החלטורות, כולל ב"הארץ", כולל במטיפי המוסר מדה מרקר שעושים כנסים עם בנקים. דברים מגונים, לא אתיים. כשאני נכנסתי ל"הארץ" ב-2008 הדגל של העיתון היה זכויות האדם. גאוותו של העיתון היה גדעון לוי. אבל השמאל הליברלי התחלף בשמאל הרל"ביסטי. אורי משגב (שהוא מצויין ואני אוהב אותו) הוא הסמל החדש".

הוא ממשיך וכותב "היום, אין זכויות אדם, יש זכויות חברי התומכים בפוזיציה שלי. זה לא חוכמה להילחם על זכויות האדם של מי שבמחנה שלך, אלא במי ששונה ממך. בעיתון שאני גדלתי בו, המשטרה החשאית, השב"כ, היה גוף מגונה. פרקטיקה של מדינות אוטוקרטיות, שוטרי חרש שלא חייבים דין וחשבון לאף אחד. בעיתון שאני גדלתי בו, נלחמנו, יום יום, ואני חייב מילה טובה לאלוף בן על כך, על שימוש מוגזם בביטחון המדינה כדי לסתום פיות, לעצור ולהפחיד אנשים. להשתיק מידע. לייצר עננה. שופטים שהיה להם אומץ לעמוד מול השירות היו מועלים על נס. משקלם היה נמדד בזהב.

בעיתון שאני גדלתי בו, היו נלחמים בחקירות הדלפות כמו הבילד. אבל אלה מדליפים שאנחנו לא אוהבים והדלפות שלא טובות לנו, אז זה פתאום בסדר שחוקרים. לא סתם חוקרים, מחזיקים אנשים בלי עורך דין בגלל הדלפה! איפה מאמרי המערכת מלאי החשיבות עצמית? איפה זכויות האדם? העיתון מעסיק את ענת קם שהדליפה - כל הכבוד לה - להוקיר לה תודה על הנזק שנגרם לה מההדלפה. זה מעשה אצילי בעיני. כך צריך לנהוג במדליפים. אני בעד הדלפות. תמיד. לבילד, לערוץ 14, לפודקאסט הריצה של אורי אוזן, לטלגרם של אבישי גרינצייג. גם עלי "הדליפו" עכשיו מידע. אז? אני עיתונאי, אצא נגד הדלפות כי זה אני?".

"ב-2016 כשנעצר ועונה עמירם בן אוליאל, כתבתי באופן חריף נגד זה. למרות שבן אוליאל יהודי מתועב ששרף ילד. כבר באותם ימים, לא יכולתי שלא להבחין בשינוי הכיוון. עינויים, שהיו הדבר המגונה ביותר בעיתון, פרקטיקת השב"כ הרדיקלית ביותר, פתאום זה בסדר, כי לא מישהו מהמחנה שלנו. זה היה רק הפרומו. נזקי הביביזם, והאנטי ביביזם. מי איתנו מי נגדנו.

בכל עמודי החדשות, לא פורסם דבר ביקורת אחד על חקירת קטאר, ועל השאלה הבסיסית - מה העבירה כאן, בעצם? מי היה מאמין שעיתון הארץ הפך להיות להקת המעודדות של השירות החשאי ושל המשטרה. העיתון שחרט על דגלו את שלטון החוק, פתאום יש שופטים שלא נוחים לו. השופט מזרחי הפך למשת"פ. "יש לו מניע זר לא בהכרח מקצועי" זעק אחד הכתבים, שידוע בביקורות שלו על המשטרה בכל תחום, אבל פה, כאחרון כתבי החצר. פרס סוקולוב לפוזיציה."

ביחס למאמר שכתב על היחלשות השלום עם מצרים, מה שמתכתב כביכול עם דף המסרים הקטארי שקודם בפרשת קטארגייט, כתב לוינסון כי ההקשר היה שהוא פורסם כמה ימים אחרי שחייל מצרי הרג שלושה חיילים ישראלים, והכחיש כי היה בפרסומו משהו לא לגיטימי.

"כשאמרתי בטלויזיה את דעתי על הפרשה, למרות שההתקשרות נפסקה חודשים רבים. חשבתי שזה פוטר אותי חלקית. זה לא. אני מצטער על כך. לא אמרתי לציבור, כמו שלא אמרתי ב'הארץ', על ההתקשרות העסקית, כי באקלים הפסיכי שיש סביב פרשת קטאר, זה היה מסיט את הדיון מגופו של עניין, לגופו של אדם. מאוד קשה לנהל דיון ענייני. אני כנראה האחרון בישראל שעוד מאמין בדיונים עניינים. וגם לי יש אשמה בזה, בצורה שבה התנהלתי. בזה שהסתרתי את הקשר בעבר. זו הייתה טעות. לא מכבס את זה לרגע. הטעות הראשונה של לחלטר בבלקן התחברה לטעות שנייה של להסתיר את זה, ויצרה טעות שלישית. זה הלקח שלי לחיים: טעות מתקנים באמת, לא בטעות שנייה. אין מה להיכנס למחילת ארנב של טעויות. גם אם זה אנושי. אלא למצוא את האומץ הפנימי ולצאת מזה", סיכם.

"אני מתנצל בפני כל מי שאיכזבתי וציפה ממני ליותר. אתם צודקים".