טקס שואה אלטרנטיבי מול "יד ושם"

תחת הכותרת "פותחים את עינינו וליבנו לנוכח שואות אחרות" יקיימו מחר (שישי, ה-21.4) קבוצת פעילי זכויות טקס זיכרון מיוחד, שינסה להצביע על הקשר והדמיון בין הפגיעה ביהודים בשואה לבין שואות אחרות המתקיימות בעולם בעבר ובהווה. הטקס יתקיים בכניסה ל"יד ושם" בירושלים ב-12:00, ויהווה חוליה נוספת בשרשרת טקסי השואה האלטרנטיביים, המנסים לצקת באירועי יום השואה הותיקים משמעויות חדשות.

יריב גלבוע, ממשתתפי הטקס: "אנו, ניצולי שואה ובני דורם, בניהם ונכדיהם של ניצולי וקורבנות השואה וישראלים שמשפחתם לא נפגעה בשואה אך הפנימו את לקחיה, מסרבים לשתוק ומסרבים לעצום עיניים אל מול תמונות הזוועה של שואות אחרות. לא ניתן לשואה להפוך למאורע שאסור להשוותו לאף מאורע אחר בהיסטוריה, שלא ניתן להשליך ממנו, ללמוד ממנו ולהפיק ממנו לקחים; לא ניתן לסבלם של אחינו, הורינו וסבינו, הזועק אלינו מתמונות 'יד ושם', להיות לשווא. לאור לקחיה של השואה ובשם קורבנותיה, אנו דורשי לשים קץ לפגיעה בבעלי החיים המתרחשת בישראל".

מארגני הטקס מזכירים את הביקורת בה התקבל כאן הקמפיין האחרון של P.E.T.A (אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים), המשווה בין הדרכים בהן נפגעו אנשים בשואה והדרכים בהן נפגעים כיום בעלי חיים בתעשיות המזון. "אנו מודעים לקושי בקבלת המסר שלנו", הם אומרים, "כשנעשו הניסיונות הראשונים לספר לעולם מה שמתרחש במחנות ההשמדה הנאציים, האמת היתה כה מזעזעת שאנשים לא האמינו לה או דחו אותה בתירוץ ש'אלה גזעים נחותים'. גם המציאות שאנו מנסים לחשוף - לגבי היקף הפגיעה בבעלי חיים בישראל - היא כה מזעזעת, עד שגם הציבור הישראלי בוחר שלא להאמין לה או לדחות אותה בתירוץ ש'אלה גזעים נחותים'... ניסויים דומים לאלה שנערכו ביהודים על-ידי מנגלה נערכים עד היום בבעלי חיים במעבדות בישראל. היהודים בשואה הובלו בקרונות ששימשו להובלת בקר, ונרצחו באופן תעשייתי, כפי שנהוג בבתי מטבחיים. מדי שנה, במשקים החקלאיים בישראל, מעל שלוש מאות מיליון בעלי חיים מומתים בשיטות אכזריות, לאחר שנכלאו בצפיפות לכל חייהם, בתוך הפרשותיהם. צאצאיהם נקרעים מהם בכוח, נמנעת מהם הגישה לאוויר צח, אור שמש ומזון סביר, גופם עוות גנטית עד כי עצם קיומם כרוך בסבל, הם סובלים ממחלות ופציעות ואיברים נכרתים מגופם ללא הרדמה.

"הכאב שאנו חשים בהקשר לשואה שעברנו, צריך לשמש אותנו על-מנת לפקוח עינינו לנוכח שואות אחרות ולשים בראש מעיינינו את כיבוד ערך החיים, החופש, השיויון, הצדק, המוסר, המצפון והחמלה. האכפתיות אינה נעצרת בעבר, הדאגה לזולת אינה מוגבלת לשנים 1945-1939. לא יתכן שנצעק 'נזכור ולא נשכח את השואה!' רגע אחד, ובמשנהו נתמוך בפגיעה בחלשים בחסות אידיאולוגיה גזענית-כלכלית, בעבדות, בהפיכת יצורים חשים למוצרי צריכה, בהשמדה שיטתית של מיליוני חפים מפשע וכליאתם בגטאות ומחנות חשוכים וצפופים, בניסויים בכפייה, בכריתת איברים, בהרעבה ופיטום בכפייה, בהפרדה בין "כשירים" ו"בלתי כשירים" לעבודה (הורים וצאצאיהם, זכרים ונקבות) ובצריבת מספרים על הגוף".