מילא ברקוביץ', למה עמית סגל ובן כספית משתתפים בניסוי המביך הזה?!

כבשלן ביתי חובב חיכיתי לערב הזה בציפייה, אבל גם מתוך חשש קל: באיזו מבין שתי תכניות הבישול לצפות? בפרק הראשון של משחקי השף שמכוונת גבוה או במאסטר שף העממית יותר, שנכנסת לישורת האחרונה של העונה, עם הגיעה לחצי הגמר? חשבתי שהקרב - ועמו הדילמה שלי - יחלו רק בסביבות 21:30, עת יפנו דנה וייס (12) ודוריה למפל (13) את האולפנים, אבל הפלא ופלא: היא החלה הרבה קודם לכם עם מנה מפתיעה שבושלה (ליתר דיוק נכבשה) במקביל בשני הערוצים: אייפון במי מלח.

תכף נחזור לתחרות בין תכניות הבישול "פגוש את העיתונות" עם השפים בן כספית ועמית סגל, לבין הריאליטי הקולינרי "מוריה וברקו", שם נמצאים על הפס הקר מוריה אסרף ואייל ברקוביץ', אבל קודם כל נגיד שני דברים, או אם תרצו: "מתאבנים". הראשון הוא שמאסטר שף מנצחת בנוק אאוט, למרות נחיתותה הקולינרית. לא רק שהפורמט שלה מוצלח הרבה יותר מבחינה טלוויזיונית, ב"משחקי השף" עוד טרחו לסבך את שלהם, עד שלא ברור מהו אודישן "רגיל" ומה בדיוק קורה כשמישהו בוחר סל מוצרים ומתחרה מול שף.

מילא זה, אבל רשת 13 הוכיחו שוב שהם נחושים לעשות כל טעות אפשרית, אפילו בפרוגרמינג: אתה לא מתחיל את החימום שלך, שמתמודד על אותם צופים בדיוק, מול תוכנית מאותו הז'אנר שנמצאת בפרקי השיא של העונה שלה. מדהים כמה החלטות גרועות יכול זכיין של טלוויזיה מסחרית לקבל בעודו נאבק על הישרדותו.

הדבר השני אליו נתייחס לפני שנגיש לכם את מנת היום הוא השבוע היפה שעבר על מותג הטלפונים החכמים מבית אפל: מכתבות על תורי ענק ברשתות השיווק שהכניסו דוכן של אייפונים בין מדפי הפסטה לעגבניות ועד לניסוי המקביל שנערך אמש בשני הערוצים המסחריים בטלוויזיה שלנו.

ועכשיו כמה מילים ברצינות: פרשת שדה תימן שהייתה לפרשת הפצ"רית היא פרשה חמורה: תיאור התעללות חיילי צה"ל בשבוי מלחמה (לא נוח'בה, אבל גם אם כן: משהרים אויב את ידיו, נכנע ונשבה, אין זה משנה האם הוא ראוי להיקרא אדם. מאותו הרגע נתונים חייו בידי שוביו והאחריות על שלמותו עוברת לצבא ההגנה לישראל, על כל המשתמע מכך. מי שלא מבין את זה, לא מבין מה מותר צה"ל מהמחבלים) הוא מחריד, בין אם כלל מעשה סדום או לא - נקודה שמשום מה הוסיפה לסיפור קשקשת מיותרת.

אם לא הייתה התעללות שכזאת - וצודקים כל מי שטוענים שמדובר בעלילה על חיילי צה"ל, הרי שזה חמור אפילו יותר: פרץ של אלימות, אפילו היא פסולה מול מחבל כפות, על רק אירועי 7 באוקטובר, עוד אפשר להבין (גם אם לא לקבל), את הדחף של מישהו להעליל עלילה נוראית שכזאת, אם אכן הייתה, אי אפשר אפילו להבין.

כלומר, מאיפה שלא מסתכלים על זה, יש כאן פרשה חמורה עוד לפני שהפרשה-זוטא שבשוליה, זו של ההדלפה (פרקטיקה פסולה אבל מקובלת, למרבה הצער), השקר והשיבוש-לכאורה על ידי הפצ"רית, החלה להאפיל עליה.

לעובדה שהפכנו טפל לעיקר אחראית התקשורת, במידה רבה בשירותם של ספינרים שביקשו להסיט את המבט מהפשע שבוצע (בין אם הוא התעללות חמורה או מה שכונה "עלילת דם") אל הפרוצדורה.
האינטרס הזה הוא לא רק של הנוגעים בדבר, אלא גם של מי שמבקשים לנצל את המבוכה שאחזה (בצדק!) במגוננים על מערכת המשפט כדי להבקיע דרך הפצ"רית אל היועמ"שית - והכל כדי להביא להפסקתו של משפט אחר.

התקשורת לא רק שלא נבחה מספיק (אולי כי מי שנבח, כמו גיא פלג, נאלץ להתמודד עם איומים על חייו), אלא השתתפה, ברובה, בהפיכת העניין לדאחקה. לתחרות בישול של טלפון סלולרי במי מלח. למי שלא שהה בכדור הארץ ביממות האחרונות נספר שבשולי פרשת הזוטא התפתחה פרשה עוד יותר זוטא, של החיפושים אחר הטלפון האבוד של האלופה יפעת תומר-ירושלמי. גם שם התנהל קרקס שלם: אזרחים עם גלאי מתכות, פרסים שהוצעו (על ידי גורמי ימין) ועוד. ממש "מחפשים את המטמון" למבוגרים רפי שכל שמאמינים שעל הזיכרון הסלולרי של המכשיר נמצאים סימוכים לפרוטוקולים של זקני הפרקליטות - צבאית כאזרחית.

בסוף נמצא טלפון שאנו אמורים לקבל את העובדה שאחרי כחמישה ימים של שהות במי ים, על המלח, החול והגלים, פעל כחדש.

זה היה הרקע לניסוי העיתונאי המביך של השנה, שנערך בשני האולפנים במקביל. ב-12 השרו בן כספית ועמית סגל ("פגוש את העיתונות") טלפון חדש (אחרי שהתקינו בו תמונת מסך זהה לזו שלכאורה הייתה על הטלפון האבוד של הפצ"רית, כדי להוסיף אמינות!) במים שמזג סגל וכספית הוסיף להם מלח.

באולפן המתחרה, כיאה לניו-ג'ורנליסט שהוא, טבל אייל ברקוביץ' במי מלח את הטלפון האישי שלו. שני הטלפונים אגב נמשו מן המים לעין המצלמה (של ברקוביץ' כשעתיים, אצל כספית וסגל במשך קרוב ל-20 שעות) ונמצאו תקינים, בניסוי שאין לו שום תקפות מדעית - ומכאן שאף לא עיתונאית חדשותית.

אפילו הדיוט כמוני שרואה כיצד ממלאים מים ובוזקים עליהם מלח מכוס ממותגת (בשני הערוצים!), מבין שאין דין "ניסוי המעבדה" הזה כדין טלפון ששהה (לכאורה) על קרקעית הים. אני האחרון שחושב שתכנית אקטואליה צריכה להיות חמורת סבר. בטח כשמדובר במוצאי השבת, רגע לפני החדשות ה"רציניות" אבל ניסוי דבילי שכזה מפריך כל נימה עניינית שעדיין מיוחסת לתקשורת. מילא אייל ברקוביץ', כוכב כדורגל בדימוס שפרסומו-אומנותו, אבל כספית וסגל שאמורים להיות עיתונאים רציניים?

ואולי בעצם אין כבר דבר שכזה - וזה אולי ההישג הגדול ביותר של מי שמבקשים להוריד את הדיון התקשורתי ולרדד אותו לרמת הגימיקים והדאחקות - כי צפייה במקביל בשני הערוצים, רגע לפני מהדורות החדשות, הזכירה את הדוד הדביל שקיים כמעט בכל משפחה בישראל, שבסדר פסח ישאל למה אוכלים ביצה קשה במלח - היחיד שצוחק מהבדיחה של עצמו.