נועה קירל - "בריידזילה"
החתונה של נועה קירל ודניאל פרץ היא ציון דרך בתרבות המקומית, כי היא מסמלת, סופית, את החזרה לנורמליות ולשגרה אחרי שנתיים של מלחמה וטירוף. פתאום, למשך כמה ימים, הדבר שכל המדינה מדברת עליו הוא לא חטופים והרוגים, אלא כוכבת וכדורגלן שמתחתנים, כמו שהיה פעם, מזמן, עם נטע אלחמיסטר ורמי גרשון, קורל סמינוביץ' וסרג'י רוברטו, מלי לוי ושמעון גרשון, אילנה ברקוביץ' ואריק בנאדו, הילה נחשון ואסי דומב, רשימה חלקית. ואם כבר חזרה מבורכת לשגרה, אז אחרי כל הרעש והצלצולים, כדאי שייצא מזה גם שיר טוב. "בריידזילה", שאת הקליפ שלו קירל צילמה תוך כדי אירוע החתונה, הוא השיר הכי טוב שהיא הוציאה מאז "בנות כמוני לא בוכות", ואם סופרים להיטים קצביים, הוא הכי טוב שלה מאז "יוניקורן".
יש ב"בריידזילה" את כל מה שאפשר לצפות משיר פופ מגניב - גרוב שתופס מהשנייה הראשונה, טקסט משעשע בבתים, פזמון דיסקו קליט עם "הוק" וביצוע קולי שכיף אתו. ומעבר להכל, נדב אהרוני (נאבי), שהפיק את השיר (וכתב אותו עם קירל וצליל קליפי) הצליח בהפקה הזו להחזיר את קירל למקור שלה - צעירה מגניבה עם קריצה, שמשדרת קלילות וחוגגת את החיים - במקרה הזה את החתונה שלה, בלי הפוזה של הכוכבת הגדולה הבלתי מושגת, בלי המשא הכבד שהצלחת "יוניקורן" באירוויזיון העמיסה לה על הכתפיים, בלי לחשוב איך השיר הזה יראה על הבמה בפארק הירקון, והכי חשוב: בלי ניסיון לקלוע לטעמים מדומיינים של קהלים, כפי שהיא עשתה באלבום האחרון שלה. קירל, קליפי ונאבי - תנו לנו עוד "בריידזילה".
נועה קירל - "כל מה שאני רוצה"
קראתי איפשהו שלועגים לקירל על כך שאת הטקסט האישי שהיא שרה לבן זוגה פרץ בחתונה, מישהו כתב עבורה. מה לעשות, שמדובר לא סתם בטקסט אישי, אלא בשיר פופ חדש, שגם הקליפ שלו צולם תוך כדי האירוע ההמוני, ומה לעשות שפופ תעשייתי הוא עניין למקצוענים. במקרה הזה טל קסטיאל, יוצר שירי הפופ הכי עסוק בשוק בתקופה האחרונה, שיחד עם נוריאל ישר (נורי), שהפיק מוזיקלית, יצר כאן עבור קירל בלדת אהבה, או בלשון התעשייה, "שיר חופה". אז כ"שיר חופה", "כל מה שאני רוצה" הוא בלדה סבירה, לא יותר, עם בית ראשון יפה ופזמון נחמד, אבל אין פה הברקה. בפזמון השני יש יותר עוצמה ואחריו הבלדה תופסת קצב וממשיכה להתגבר וכאילו ממריאה, אבל לא באמת מגביהה מעוף. אלא שקהל היעד שלה הוא לא דודים מבוגרים שגדלו על "ברית עולם" והתחתנו עם "בראשית עולם", אלא המעריצות של קירל, והן יעופו על השיר הזה ויחלמו שהן מתחתנות לצליליו עם מלך השכבה ויצרחו את המילים בהופעות. כך שקירל יכולה לסמן עוד וי: שיר חופה - צ'ק.
אנה זק - "היילי"
"יותר מדי זמן, יותר מדי זמן", שרה אנה זק בפזמון החוזר של "היילי" ואכן עבר יותר מדי זמן מאז שהיה לה להיט גדול. יותר משנתיים עברו מאז ש"כולם מזיזים" התפוצץ בקיץ שלפני המלחמה, נצח במונחים של תעשיית הפופ (ולא, "ויני וידי ויצ'י" לא באמת היה להיט גדול). עבר כל כך הרבה זמן, עד שנדמה היה שזק כמעט נעלמה. נכון, היא הוציאה שירים, שנכון, חלקם זכו להרבה צפיות ביוטיוב, אבל הבאז העצום שהיה סביבה בפריצה הגדולה של תחילת הקריירה הלך ונעלם, והפוקוס עבר לכוכבות אחרות, כמו אודיה אזולאי. אם לפני שלוש שנים היה ברור שזק עומדת בכבוד ראש בראש מול נועה קירל, למרות שהיא אנדרדוג מובהק, בשנתיים האחרונות אין מה להשוות ביניהן.
הבעיה היא שגם "היילי" החדש שלה הוא לא הבאנגר שירעיד את האדמה כמו שקרה לה עם "לך לישון", "מי זאת", "בלוק" ו"כל הבאז". נדמה שזק מכוונת ישירות לקהל היעד שלה, שממילא הולך איתה, ולא מנסה (או מנסה ולא מצליחה) ליצור שוב "להיט מדינה". "היילי" נשמע אורבני מדי, ראפרי מדי, מועדוני מדי, נעדר פזמון חוזר סוחף, נעדר קצב שמדבר לקהל שמחוץ למי שממילא צורך אותה. הקטע הכי מגניב בשיר הזה הוא הקריצה ל"לך לישון" עם מוטיב ה"בוא בוא בוא תראה מה פספסת" וכל הבית שלפניו. ואותוה פוזיציה טקסטואלית שאפיינה את "לך לישון" מככבת גם כאן ב"היילי", פוזת היפהפייה הקולית והבררנית, שלא מצליחה למצוא בן זוג שיהיה ראוי מספיק לסטנדרטים המטורפים שלה. אבל איפה האש של "לך לישון" ואיפה הקרח של "ההיילי". זה לא שיר גרוע, הוא טוב לשתיים בלילה שבין חמישי לשישי, כשיורדים על החוזה קוורבו, אבל זה לא הלהיט שיחזיר את זק לפסגת הפופ המקומית. וכדאי לה להתעורר על עצמה, כי באמת עבר כבר יותר מדי זמן.