"השפעת תהיה קשה השנה", ככה אומרים בכל מקום. אז הלכתי להתחסן בקופת החולים. פעולה פשוטה. נכנסתי, קיבלתי זריקה ביד ימין. האחות אמרה: "תמתין בחוץ עשר דקות". שאלתי "למה?" והיא ענתה: "כי זה הפרוטוקול". ואני חשבתי לעצמי: אין לי כוח לכיסויי תחת. לא של אחות בקופת חולים, ובטח לא של מדינה שלמה שכל מה שהיא עושה בימים האלה זה לכסות. לכסות על מחדלים, על פחדנות, על אנשים שלא מסוגלים להגיד "זו האחריות שלי".
מספיק שיש לי על הראש ממשלה שכל מה שהיא עושה זה לחפש כיסוי, לא פתרון. תראו את שר הביטחון ישראל כ"ץ. עסקן פוליטי דרג ז' מהליכוד שמונה פתאום לתפקיד מספר 1 בבסיס הקריה. ושם, לפי השמועות, הוא מארח בלשכתו יותר פעילי ליכוד מקציני צה"ל. וכשיש שקט יחסי (יחסית לשנתיים האחרונות), הוא לא משקיע את השקט במקצועיות. לא. הוא מחמם את הגזרה מול אייל זמיר. וכחלק ממבצע בלאק פריידיי אחרי חיסול הרמטכ"ל של חיזבאללה ביום ראשון הוא התפנה לחיסול הרמטכ"ל שלו ביום שני.
ועדת תורג'מן? המסקנות? הצעדים שנקט הרמטכ"ל נגד קצינים שהתרשלו? כל זה לא בא לו טוב. לא כי משהו שם לא תקין. להפך. דווקא כי זה כן תקין. כי זה אמיתי. כי זה מקצועי. אבל כ"ץ משחק משחקי כבוד ואגו. מבחינתו, הבעיה היא לא הרשלנות, אלא שהפוקוס לא עליו. וזה אותו ישראל כ"ץ, נזכיר, שהיה חבר ממשלת וקבינט השבעה באוקטובר. אותו קבינט שאחראי על המחדל הכי גדול מאז קום המדינה, ועדיין בורח מאחריות. כולם שם בורחים. כולם מפחדים. ובראשם עומד ראש ממשלה שמומחה בבריחה מאחריות כמו שאף אחד לא היה לפניו.
זה אותו ראש ממשלה שרגע לפני שבת דאג לשתף מאמר מעיתון אנטישמי. למה? כי היה בו רמז שאהוד ברק קשור לג'פרי אפשטיין. והוא שיתף את זה בלי למצמץ. בדרך הוא גם הדהד קונספירציה של קיצונים אמריקאים שאפשטיין עבד בכלל עבור המוסד הישראלי. אתם מבינים את גודל האבסורד? ראש ממשלה ישראלי, בימים שאחרי המלחמה, מהדהד קונספירציה אנטישמית כאילו זה עוד מם מהאינטרנט. רק היה חסר שיצלם סרטון ויגיד שהאנטישמים הם אנשים מורכבים.
עבור נתניהו ישראל היא לא מדינה. היא תפאורה. והוא השחקן הראשי. ושרה, כדרכה, כבר אמרה פעם: "נרד מהארץ ושהמדינה תישרף", אז מבחינתו, שתישרף. ואם צריך לשתף קונספירציה אנטישמית על "אהוד ברק אופה מצות מדם של ילדים נוצרים". פאק איט. העיקר שיפגע ביריב.
והשר לביטחון לאומי שלו? איתמר בן גביר. השבוע הדהד כמו טוקבקיסט מהשורה הראשונה שמועה כאילו בטלפון של הפצ"רית יש מידע מפליל על היועמ"שית. הוכחה? אין. ספק? אין. אבל לייקים? יש. אז הוא זורק. אותו בן גביר גם מנע השבוע מנציגי המשטרה והשב"ס להגיע לדיון בכנסת ביום המאבק באלימות נגד נשים.
למה? ככה. כי הוא יכול. אז מה אם השנה נרצחו 44 נשים. יום אחרי זה הוא כבר הצטלם על אופנוע משטרתי לצילומי יח"צ. רק שמישהו היה צריך להזהיר אותו לנסוע בזהירות, עם כל הדם שזורם ברחובות אפשר להחליק.
וכמובן הדובדבן של השבוע: כנס של ח"כ לימור סון הר מלך. היא החליטה להיכנס לכולכם לתחתונים. בעיקר לנשים. להסביר לכן שקיום יחסי מין לפני החתונה פוגע באמון בין בני הזוג. דיברה על "שמירת נגיעה". על טהרה. על עולם שבו לא קרה דבר מאז שנת אלפיים לפני הספירה. ההמלצה היחידה שלי? שתשמור מאיתנו נגיעה. ותעיף את הידיים המטונפות של הממשלה הזאת מהאזורים הכי אינטימיים שלנו.
וכל המחשבות האלה התרוצצו לי בראש כשעליתי למונית מקופת החולים. הנהג הסתכל עלי ואמר: "אני לא מאמין שהחזרנו כמעט את כל החטופים ואנחנו מסיימים עם זה" ואני עניתי לו: "אני לא מאמין שבכלל התחלנו עם זה". הוא צחק. צחוק מריר של מי שכבר איבד תחושה. ואז הגעתי הביתה, והתחלתי באמת להרגיש לא טוב. נכנסתי מתחת לשמיכה. חורף אין ממש. יום אחד של גשם שגרם כאן להתרגשות. הרופאים אומרים שיהיה חורף קשה מבחינת שפעת.
ואני חושב לעצמי מתחת לשמיכה: השפעת שלי השנה אולי כבר לא תהיה קשה. אבל עם הממשלה הזאת? החורף כולו לא יהיה קל בכלל.