"הליקווידטורים" היו אזרחים, כבאים ואנשי צבא שהגיעו לצ'רנוביל באפריל 1986 לאחר הקריסה המערכתית שהובילה לפיצוץ בכור הגרעיני הרקוב. אלו שמכונים בעברית "מנטרלי אסון צ'רנוביל" הקריבו את חייהם ובריאותם כדי למנוע פיצוץ נוסף וקטלני ובעצם זוכים לקרדיט המוצדק של הצלת אוקראינה ואולי חלקים גדולים מאירופה.
רוב הליקווידטורים, שפעלו למען כיבוי וניקוי תחנת הכוח הגרעינית, נפגעו מרמת הקרינה המייננת שהייתה ברמה קטלנית. הם ניקו את הפסולת הגרעינית עם הגנה מינימלית, הלכו בתוך מים רדיואקטיביים, נחשפו לנשורת גרעינית וחומרים רעילים ורובם ככולם חלו במחלות נוראיות.
לחלק מהליקווידטורים הוענק עיטור גיבור ברית המועצות וסיפרו את סיפוריהם לדורות הבאים אבל ראשי השלטון הקומוניסטי מנעו במשך הרבה מאוד זמן חקירה של האירוע כי היא היתה מגלה שכל מה שעשו הרשויות לפני האסון הוביל לכך שכל המערכות קרסו. בהעדר מערכת מתפקדת שמונעת אסונות, אפשר לסמוך רק על גיבורים שבשטח.
השבעה באוקטובר הוא אסון צ'רנוביל שלנו: קריסה של מערכת רקובה משחיתות שהולידה גיבורי-על שהקריבו את חייהם ואת בריאותם כדי להציל את המדינה. אין בכלל ספק שהשבעה באוקטובר היה אסון שנבע מקריסה מערכתית - של הצבא, של השב"כ, של הממשלה - וגם של המשטרה ואין בכלל ספק לגבי גבורתם של השוטרים.
העניין הוא שבקרב הציבור הישראלי נתפס איזשהו נרטיב שמשטרת ישראל תפקדה כמו שצריך בשבעה באוקטובר. שר המשטרה איתמר בן גביר אף לקח קרדיט על ההצלחה של המשטרה באותו יום נורא. אבל האמת היא ששוטרים מסוימים תפקדו ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר כי הם היו הליקווידרים שבאו לנקות אחרי כשל מערכתי קטסטרופלי. השוטרים היו גיבורים אבל המשטרה, כמו כל מערכת רקובה משחיתות ונפוטיזם בישראל - קרסה בשבעה באוקטובר.
בפרק של "זמן אמת" ששודר אתמול בכאן 11, רוני זינגר - בעבודה עיתונאית רצינית, נדירה, יסודית ומרשימה - חושפת את הכשל המערכתי של המשטרה ביום הנורא ביותר בהיסטוריה שלנו. זינגר, כמו בסרט שלה על שדה תימן ("משפט שדה"), מביאה את התמונה המלאה על המערכת הלא מתפקדת של המשטרה והיא מספרת לראשונה לציבור על משחק האשמות בתוך המשטרה, שהוא בעצם התזכורת המיליון לכך שחייבים ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין את כל מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר, איך זה קרה והכי חשוב: איך זה לא יקרה שוב.
זינגר - שוב, בעבודה עיתונאית מופתית - הולכת לשטח, מביאה את התחקיר היחיד של המשטרה על השבעה באוקטובר ומדברת עם גיבורי המשטרה מאותו היום כדי להביא את הסיפור המלא של קריסת המשטרה ביום בו כל המערכות קרסו. אחד מאותם גיבורים הוא מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, שמתחנן כיום לוועדת חקירה ממלכתית. מפקד ימ"מ לשעבר, המפקד של הגיבורים הכי גדולים של המשטרה באותו יום ארור, גם כן מתראיין וחושף את הבלגאן המערכתי במסמך העיתונאי המרשים הזה.
הגילויים וההישגים בסרט "התחקיר שלא היה" מסמרי שיער - השב"כ העביר מידע מקדים למשטרה ולא קרה עם זה כלום, תקלות הובילו לכך שהאינפורמציה לא הגיעה לשטח והצילה אלפים שנטבחו, המטה הארצי של המשטרה לא שלח תגבורת בכוונה גם אחרי שעות של טבח ברחובות אופקים ושדרות, מוקדי המשטרה קרסו, לא היה פיקוד ושליטה ובסופו של דבר עולה תמונה של בכירים שבלמו כל תחקיר רציני לתוך תפקוד המשטרה בשבעה באוקטובר (אולי מרמת השר, אולי מרמת המפכ"ל).
כמובן שבהעדר ועדת חקירה ממלכתית, הכל הפך לקרבות של נרטיבים ו-ויכוחים בין בכירים במשטרה. רק שמאבקי האגו, קרבות הצעקות ויצירת הנרטיבים נעשית על גבם ועל חשבונם של גברים, גיבורים שבורים, עם פוסט טראומה שמן הסתם לא יכולים להשתחרר מהדברים שראו ועברו בשבעה באוקטובר.
מה שברור מ"התחקיר שלא היה" של זמן אמת זה עד שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, מסמכים עיתונאים רציניים כמו של זינגר הם כרגע התחליף הראוי ביותר.