אלון אהל יושב מול המצלמות של חדשות 12 ומספר את סיפורו. זה אחד מסיפורי הגאולה הכי מצמררים ששמענו. סיפור על ניצחון הרוח והחיים. ילד בן 22 שנחטף ממסיבה ונזרק אל הגיהנום - הוכה, הורעב, נוצל מינית - אך בחר לחיות - וניצח. הכתבה נפתחת כשאלון שר את מילותיו של אביתר בנאי: "יש לי סיכוי להינצל, אני יודע" - שורה שמספרת את כל הסיפור שלו.
קשה לשמוע את הסיפור של אלון אהל בלי להיזכר בסיפורו של ולדיסלב שפילמן, המוזיקאי הפולני שמוכר לנו מהסרט "הפסנתרן" של רומן פולנסקי. משפחתו של שפילמן נרצחה בטרבלינקה, אך הוא שרד כשהוא מעביר את מלחמת העולם השניה בהיחבא, לבדו, ושמר על השפיות בכך שחזר וניגן בראשו יצירות מוזיקליות. הנגינה שלו היא גם זו שהצילה אותו בסוף כשניגן לקצין גרמני את הבלדה הראשונה של שופן בסול מינור, אחרי שנתיים שלא נגע בפסנתר. הקצין הוכר לימים כחסיד אומות עולם, שפילמן הפך להשראה לדורות שלמים. לעולם אל תזלזלו בכוח של מוזיקה. של יופי.
בשבי של אלון אהל, כפי שהוא סיפר לאלמוג בוקר, היה מעט מאוד חסד. אהל לא פגש בעזה אפילו חסיד אומות עולם אחד. הביטוי "בלתי מעורבים" מצחיק אותו. ואולי חמור מכל: אפילו מוזיקה הם שונאים. אלון ניסה לשיר לעצמו, כדי לתת מעט מזור לנפש הפצועה. ניגן על החזה שלו כאילו היה קלידים. השובים שלו ביקשו ממנו לחדול. אין פרפרים בגטו, ואין מוזיקה בעזה. מקום שבו אפילו הדבר הטהור והיפה ביותר מת.
בכל פעם אנחנו חושבים שכבר שמענו הכל על האכזריות של חמאס, ואז מגיע עוד ריאיון כזה ושובר לנו את הלב מחדש. והפעם בתפריט העינויים: דילמה אכזרית בין אוכל ובדידות לבין חברה והרעבה. ואיכשהו, אחרי שנתיים של סיוט מתמשך, אלון אהל יושב ומחייך. שוחה בים ונהנה מכל רגע. הצלקות שם, השיקום עוד ארוך - אבל הבחירה של אלון בחיים היא טוטאלית. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
לפני קצת פחות מחודש, אחרי ריאיון מצמרר ומרגש של מתן צנגאוקר בחדשות 12, ביקרתי כאן בחריפות את ההחלטה של קשת לצאת להפסקת פרסומות באמצע הריאיון - ועוד רגע לפני שהוא עונה על שאלה קשה של יולן כהן, שביקשה לדעת אם ניסה "לסמן" לחיילי צה"ל את מיקומו. אני נזכר בזה ומתעצבן שוב. אמש, במהלך הריאיון המצוין של אלמוג בוקר עם אלון אהל, נראה שבקשת קצת למדו את הלקח מההחלטה האומללה ההיא, בערך.
היו פרסומות במהלך הריאיון הארוך עם אלון אהל. תזכורת לכך שמדובר בערוץ מסחרי. אפשר היה לעשות את זה פחות ציני, לעשות הפסקת פרסומת ארוכה לפני ואחרי הריאיון - אבל כנראה ששיקול דעת כזה הוא באמת יותר מדי לצפות מגוף אינטרסנטי כמו קשת. מצד שני, הפעם לפחות לא חתכו באמצע שאלה - ויונית לוי אפילו התנצלה על ההפסקה.
אלא שאז, במקום פשוט לחתוך לפרסומות ולחזור מהר - החליטו להראות טיזר קטן למה שמחכה לנו אחרי הפרסומות: אלון אהל מדבר לראשונה על ההטרדות המיניות שספג בשבי. רגע מקפיא דם, אבל למה צריך לעשות טיזינג? או שתראו לנו את אלון הגיבור מדבר על זה - או שלא, בשביל מה הטיזינג רגע לפני שאנחנו יוצאים לפרסומות? זאת תזכורת חשובה לקשת, ובכלל לכל מי שנוגע בנושא של שורדי השבי - החיים שלהם זה לא סרט בנטפליקס, ומה שעבר עליהם בשבי זה לא חומר לקידום מכירות.
בסיום הכתבה חשפה יונית לוי שמשפחתו של אלון מארגנת ערב התרמה מוזיקלי שבו אלון ינגן יחד עם מוזיקאים מובילים. לא יכול היה להיות סוף טוב יותר לשנתיים הנוראיות האלה. שנתיים בהם שמענו כל כך הרבה מוזיקאים מנגנים על "הפסנתר של אלון" בכיכר ואפילו לא יכולנו לדמיין מה עובר עליו בשבי. עכשיו נוכל לראות אותו מנגן, ושר, ומחייך עם גל שקט של רגש מתפקע.