תערוכה חדשה שתיפתח השבוע במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב, מעמידה במרכזה את הנושא "רוחות רפאים". הכוונה היא לאו דווקא למובן העל-טבעי של המונח - אלא לזה המטאפורי: דברים שהודחקו ושבים לרדוף איתנו. אלה כוללים טראומות אישיות וגם טראומות לאומיות, כמו השואה והשכול.
את התערוכה "רודפות", שתיפתח ביום חמישי השבוע ותוצג למשך כחודשיים, אצרו מאיה במברגר ועדי לם, ומשתתפים בה אמנים מרקעים שונים - יהודים, מוסלמים, דרוזים ובדואים: לילא עבד אלרזאק, רגד סואעד, מאיה דונייק, עומר פרי, גל לוינסון, דין בר, מלאק מנסור, עאישה קאדרי ומיכאלה ויינפלד פליישמן.
"באמצעות קריאה בתיאוריה, מפגשים וירטואליים בסטודיו של חברי הקבוצה, משחקים, טקסים ושיחות על חוויות חיים, אספו והרכיבו האמנים ואוצרות התערוכה שפה לדיבור עם רוחות. הכותרת 'רודפות' שנבחרה בלשון אקטיבית ולא רדופות, מקורה בבחירה לנסות לשהות במחיצתן של הרוחות ולא מיד לגרש אותן, להסכים להאזין להן מתוך טראומות אישיות וקולקטיביות, ומתוך מה שניסו ולא הצליחו האומנים לשכוח, להדחיק או לשתוק אודותיו. התגלמות הרוחות בחומר ובעבודות המוצגות בתערוכה מציעה אפשרות לטוות אחרת את העבר-הווה-עתיד של האומנים להרחיב את מנעד הפעולה וההתנגדות שלהם", נכתב בהודעה לעיתונות.
"התערוכה 'רודפות' היא בבחינת מעין מעבדה משותפת שבה אנחנו מנסות כלים חדשים. נפגשנו גם ברגעים מאוד טעונים בשנה האחרונה שלא היו פשוטים למשתתפות, קבוצה מעורבת מאוד של אמנים ואמניות צעירים - פלסטיניות, בדואית, דרוזית, יהודיות וקראנו תאוריה על רוחות רפאים", סיפרה אוצרת התערוכה, מאיה במברגר. "רוחות רפאים כהתגלמות של מה שהדחקנו ושכחנו והרגנו ורודפות אותנו - בין אם מדובר במתים אמיתיים מההיסטוריות שלנו, או מחשבות ורגשות אישיים, משפחתיים או קולקטיביים. הבחירה ברוחות רפאים קשורה בתחושה שמרחב הפעולה בימי המלחמה היה נורא מצוצמם, ומתוך אמונה שאולי לרוחות מההיסטוריה יש מה ללמד אותנו כדי לאפשר לנו לעשות משהו".