חבר הכנסת בני גנץ טוען שיעקב ברדוגו "משקר כמו שהוא נושם". מוזר לשמוע דווקא את בני גנץ, מי שזכה לכינוי "בני חותא", מתבטא בצורה כזאת אגרסיבית - ועוד על אדם די משפיע. התגובה החריפה של גנץ מגיעה בגלל פגיעה אישית בשמו הטוב, לאחר שברדוגו טען בתכנית "פגישה" של רוני קובן בכאן 11 כי גנץ התעקש להתעסק בפוליטיקה קטנה לפני הכניסה לממשלת האחדות עם תחילת המלחמה.
העניין הוא שבכלל לא משנה אם זה נכון או לא. הסיפור הוא לא אם בני גנץ הציב דרישות פוליטיות ו"הגיע עם סוללת עורכי דין" למו"מ עם נתניהו (בהערת אגב, מי המשוגע שיגיע לחתום על חוזה עם נתניהו בלי עורך דין?) - אלא למה בכלל יעקב ברדוגו, מגיש ופרשן ברדיו גלי ישראל ובערוץ 14 בכלל מקבל על עצמו כזה תפקיד משמעותי בזמן כל כך קריטי, או בכלל. למה יעקב ברדוגו היה זה שהתקשר לאביגדור ליברמן והציע לו להיכנס לממשלה? למה הוא זה שמקבל את הדרישות מגנץ (ובכלל לא משנה אם היו כאלה)? למה האיש הזה - האדם היחיד אולי שמפחיד את יריב לוין ומיקי זוהר - מילא תפקיד כל כך קריטי בימים שאחרי ה-7 באוקטובר?
רוני קובן יודע את כל זה. לזכותו, הוא ניסה. הוא הדף את השיטה הקבועה של ברדוגו להסביר את ניגוד העניינים המובנה בעצם הוויתו ("אני לא עיתונאי, אני איש תקשורת") כאילו הבעיה בכך שמגיש מהדורת שבע של ערוץ 14 מנהל מו"מ בשם ראש הממשלה היא סמנטית ולא מהותית. קובן ניסה, ואפילו היה אגרסיבי מהרגיל. הוא ידע מי יש מולו, וגם ידע שיאשימו אותו - שוב - בכך שהוא מנרמל אנשים לא לגיטימיים בשידור הציבורי. הניסיון נכשל.
שיא "הפגישה" של רוני קובן עם יעקב ברדוגו התרחש במשחק הסלסלות שהפך כבר למסורת. והפעם: "את מי צריך לחקור בוועדת החקירה על ה-7 באוקטובר". ברדוגו חס על ראש הממשלה, לא דמות חשובה במיוחד במארג קבלת ההחלטות הביטחוניות של ישראל כנראה - אבל כן החליט לזרוק לצינוק עד סוף החקירה את רונן בר, וקצת אחריו את היועמ"שית, שקמה ברסלר וראשי "אחים לנשק". את ההסתה הבזויה הזאת החליטו לשדר בתאגיד כבר בפרומואים. קובן לא רק הזמין את אחד מבכירי מכונת הרעל לאולפן, אלא גם החליף לה סוללות והפעיל אותה על פול ווליום. בכלל, אם מנרמלים את ברדוגו באולפן לא צריך להתפלא שהוא ישפוך רעל באולפן. מה חשבתם שייצא, קולה?
נהוג, רגע לפני שבאים אליו בטענות טהרניות, להתחיל במחמאה שהפכה לסוג של אקסיומה: "רוני קובן הוא המראיין הטוב בישראל". אנסה לאתגר טיפה את הגישה הקבועה. לא מכיוון שקובן אינו מראיין נפלא, בטח בז'אנר הספציפי הזה (באופן אישי אציין ששי האוזמן, עם פלטפורמה צנועה בהרבה, נותן פייט יפה לקובן על הבכורה בתוך הז'אנר המפגשי) אלא מכיוון שבהרבה מקרים - והריאיון עם ברדוגו היה מקרה מובהק כזה - המרואיין מנצל את החמימות של קובן לטובתו.
החמימות אליה אני מתכוון היא לא רק בחיוך איתו מקבל קובן באולפן כל אורח, אלא בכך שהוא מתחמם לפעמים מהתשובות של האורחים שלו. זה חלק מהקסם - בעיקר במפגשי קצוות שכאלה. האורח יכול להגיד איזה שקר שהוא רוצה, וקובן, באנושיות שקשה להסתיר, מתחמם. צריך להבין שבמקרה של ברדוגו לא מדובר סתם בפוליטיקאי ציני כמו שהתארחו בעבר בתכנית. מירי רגב ומיקי זוהר, למשל, נפלו בענק מול חיבוק הדוב של קובן. ברדוגו הוא חיה אחרת לגמרי.
כך קרה למשל שברדוגו מתח את גבולות ההגדרה של המילה "אמת", בכך שטען שרוב הצופים מעדיפים לשמוע את ברדוגו ולא את קובן. ברדוגו, עסקן בכל נימי נשמתו, יודע להסביר את זה טוב יותר מכל אחד אחר: הצופים מעדיפים את הסחורה שהוא מציג ומייצג. "אתה יודע מה ההבדל ביני ובינך? לך יש 900 מיליון שקלים בתאגיד - ולא רואים אותך אף אחד. אנחנו עם עשרות מיליוני שקלים ורואים אותנו מיליונים, רואים אותנו מאות אלפים ברייטינג שלנו", מסביר ברדוגו בטענה שאי אפשר לסתור.
כלומר, חוץ מאשר עם האמת האובייקטיבית. גם אם שמים בצד את ההשוואה המופרכת בין שידור ציבורי בין ערוץ מסחרי בבעלות פרטית של מיליארדר בעל אינטרסים כאלה ואחרים - הטענה כי את ערוץ 14 רואים יותר מרוני קובן היא פשוט שקר אובייקטיבי. האמת היא שלא רק שרוני קובן ניצח לא פעם את ערוץ 14 בטבלאות הרייטינג - אלא שהצפיות האמיתיות של כאן 11 נמצאות ברשת, ולא נמדדות בדרך המיושנת והלא אמינה של הפיפל מיטר. הקטע הנצפה ביותר של "הפטריוטים" ביוטיוב היה זה בו הם אירחו את בנימין נתניהו. יש לו היום 214 אלף צפיות. לצורך השוואה, ינון מגל זכה להרבה יותר צפיות דווקא כשהתארח אצל רוני קובן. אגב, ינון מגל אפילו לא בטופ של האנשים שהביאו רייטינג לקובן. יובל סמו, נינט טייב, אדיר מילר, יוסי כהן, הרב לאו ואפילו השף אסף גרניט משכו יותר צופים. כנראה שהצופים מעדיפים את הסחורה שהם מוכרים.
אלא שמספיקה ההערה השקרית הזאת, שבלית ברירה עוברת עריכה ומגיעה לשידור (כי אם יצטרכו להוריד את כל השקרים של ברדוגו יישארו בלי תכנית) כדי להוציא את קובן משלוותו. כי להבדיל מברדוגו, קובן באמת מתייחס ברצינות לעניין הזה של עיתונות ועל החשיבות של להגיד אמת בשידור. זה קרב לא שווה. האחד בא עם כרטיסיות עם שאלות חכמות, השני בא עם מציאות אלטרנטיבית. ברדוגו יכול להגיד שערוץ 14 פועל לקירוב לבבות, שאין שום בעיה עם זה שאדם שמייעץ לראש הממשלה הוא "איש התקשורת" היחיד שזוכה לראיין אותו, ושהדבר הכי חשוב לשאול את ראש הממשלה אחרי ה-7 באוקטובר זה מאיזה חומרים הוא עשוי. אה, וכמובן שמיכל הרצוג מתערבת בענייני המדינה יותר מאשר שרה נתניהו - סתם כי צריך גם קצת הומור בתוך כל העסק.
ברדוגו אומר שאם יחברו את ניר חפץ למכונת אמת היא תתפוצץ, בעוד הוא מתנדב לעשות פוליגרף מתי שרק רוצים. בעניין זה ראוי להזכיר שחפץ תבע את ברדוגו בגין לשון הרע ובית משפט פסק כי האחרון יצטרך לשלם מעל מאה אלף שקל. אלא שבאופן אירוני זה גם היה הדבר הכי אמין שברדוגו אמר בכל ה"פגישה" עם קובן. קל להאמין שהוא מסכים להיבדק בפוליגרף, כי יכול להיות שהוא כבר חצה את גבול השרלטונות והעסקנות עד לשלב שהוא באמת מאמין ל"סחורה" שהוא מוכר. אף מכונה לא יכולה עליו, אולי חוץ ממכונת הרעל של נתניהו. כרגע הוא אחד ממפעיליה - אבל העבר לימד אותנו שלא מעט חיילים נאמנים מצאו את עצמם בצד השני של המכונה.
בין התגובות שהוצגו בסוף התכנית בלטה תגובתו של שר התקשורת קרעי, שפועל אקטיבית לסגירת השידור הציבורי - לרבות כאן 11. "ברדוגו שמנע עד היום את הפסקת התעמולה בתאגיד על חשבוננו", כתב קרעי, "מגיע לפרוע את השיק בריאיון מלטף בתאגיד. הכל הכל ברור". ראשית, מי כותב עדיין שיק? תכתוב "המחאה" או לפחות "צ'ק" כמו בן אנוש תבוני ולא AI של בנק.
שנית, הביף בין השר לעסקן לא התחיל מאתמול (למי שממש רוצה להתעמק מומלץ לחזור לפרק 64 בפודקאסט "הקרנף" שנקרא "ד"ר קרעי ומר ברדוגו"), אבל גם אם המניעים שלו אינם טהורים, קל להסכים עם השורה התחתונה שלו - זה אובייקטיבית היה ריאיון מלטף בתאגיד, בעוד ניסיון עצוב לקרוץ לאיזה בייס מדומיין של אנשים שמעדיפים את השקר על האמת, ומעדיפים שופרות כמו ברדוגו על עיתונות אמיתית ואמיצה.
באיזשהו שלב קובן מתחיל לדבר עם המרואיינים על המשפחה שלהם, על ההשפעות של הבית, על האוכל של סבתא והחינוך של אבא - עם אנשים טובים ומוכשרים זה מעניין, עם אנשים כמו ברדוגו זה פשוט האנשה של דמויות קיצון - שבטח אחרי ה-7 באוקטובר לא אמורים לקבל במה בשידור הציבורי. מודה, מעניין לי את התחת אבא של ברדוגו, אבל אני לא יכול כבר לחכות לשמוע על ההשפעות התרבותיות על מרדכי דוד, שבוודאי עוד יגיע לפגישה אינטימית שובבה אצל קובן. והנה רעיון לשתי סלסלות: את מי שווה להטריד בצורה אלימה ואת מי לא. מאסט סי טי וי.