בקצב האירועים בישראל, חודשיים נדמים לעיתים כנצח, אבל לפני כחודשיים, כשניסה ראש הממשלה לשווק לציבור את ההסכם לסיום המלחמה, הוא הבטיח כמה הבטחות - רובן עדיין מחכות למימוש. שתיים עיקריות במצגת של נתניהו היו פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה מנשק.
אלה שתי הבטחות ברורות, חדות, כאלה שאין דרך להראות בהן את חצי הכוס המלאה - במקרה של מימוש חלקי בלבד. חמאס יכול או להתפרק מנשקו או לא להתפרק - וכפועל יוצא מכך: עזה יכולה להיות מפורזת או לא. שחור ולבן, כן ולא - אין אמצע.
והנה אמש, באייטם קצרצר של כשלוש דקות, פירק אוהד חמו לא את חמאס מנשקו, אלא את הבטחותיו של בנימין נתניהו לאזרחי ישראל. שמא נאמר: "פירק לכאורה". למה אני חושד ומפקפק? נדמה שלהסביר מדוע אני לא מאמין לראש ממשלתי, איני צריך אפילו לתומכיו, שמסכימים ברובם שהאיש אינו מצטיין באמירת אמת (גם אם החליטו לתמוך בו ממגוון סיבות אחרות).
למה אני לא מאמין לאוהד חמו, אחד מהעיתונאים החרוצים והוותיקים של חדשות 12, מי שמאחוריו קילומטראז' לא מבוטל בשטחי הרשות (ובעזה, לפני ההתנתקות) ומאות שעות שיחות עם מקורות ערביים? ובכן, אתקן: זה לא שאני חושד בחמו, חלילה, שאינו מדווח אמת, אלא יותר שאני - דווקא כצופה די נאמן שלו - חש קצת מבולבל נוכח המסרים הסותרים שעולים מדיווחיו.
למה העולם נגדנו
תכף נחזור לספקות שהתעוררו בי, אבל קודם כל - לטובת מי שבדיוק הלך להכין לעצמו כוס של תה חם בין הדיווחים על הפיגוע בסידני או הקמת ועדת החקירה הפוליטית, לכתבה על גזר הדין המוזר שהוטל בגין מה שנראה על פניו להדיוט שכמוני כרצח (בקריית מוצקין), הנה עיקרי הדברים.
חמאס חוזר לשלוט בעזה. הוא אמנם רחוק משיקום יכולתו הצבאית, אבל מבחינת משילות - בן גביר יכול רק לקנא: הוא מפעיל מנגנון גבייה יעיל של פרוטקשן על כל משאית מזון שנכנסת לעזה (הרומנטיים שבין הקוראים יכולים להיזכר בסמוטריץ' נשבע שאפילו גרגר אורז לא ייכנס לרצועה), הוא משקם מנגנוני שיטור, אם כי לא בגלוי. הוא מפעיל כבר 13 רשויות מקומיות בעזה כדי שישקמו את החורבות ברחובותיהן.
צה"ל שולט אולי (כפי שעמית סגל, עמיתו של חמו, לא מפסיק להזכיר) ב-50% מהשטח, אבל חמאס שולט בקרוב ל-100% מהאוכלוסייה. בין משפט אחד למשנהו של חמו, עולה תמונה מטרידה. לא רק של שיקום חמאס והתעצמותו, אלא גם בנוגע למעשיה של ישראל.
אם מקובלת עלינו ההנחה שקרוב ל-20,000 מחבלי חמאס חוסלו מאז 7 באוקטובר, מה זה אומר על רבבות המתים האחרים? גם אם אנחנו סמוכים ובטוחים שלא נהרגו בכוונת מכוון, אלא היו קורבנות היקפיים של פעילות צבאית הכרחית ומצילת חיי ישראלים, אפשר שהמספר הזה מסביר את הפער בין מה שאנחנו, צופי התקשורת בישראל, חושבים על עצמנו, לבין מה שחושבים עלינו בעולם.
וכאן מגיעה הבעיה העיקרית בדיווח של חמו: מתבקש היה להעמיק, בטח אם הכותרת המחייבת שלך היא סיכום של 800 ימי לחימה. אני מבין את האילוצים במסגרתם אפשר בהחלט שהאייטם האמור היה אחד הנפגעים המשניים של הטבח בסידני, שתפס את רוב הכותרות. רק שהתחושה הייתה של - בואו ונביא כמה היי-לייטס כי בכל זאת יש ספירה עגולה לימי המלחמה - ונמשיך הלאה.
לאיזו עזה להאמין?
חשוב להדגיש: זו לא נרגנות של מי שקובל על דיווח חלקי מדי אלא פגיעה באמינותו של חמו, כך ממש. הכיצד? ובכן, אני עדיין זוכר אותו מראיין, על רקע התרחבות תקיפות צה"ל, תושבים עזתים שנעקרו מבתיהם, כשהם מקללים את חמאס. חמו נדרש אז לסופרלטיבים כגון: "מעולם לא שמעתי אזרחים מדברים כך על חמאס" (זה אינו ציטוט מדויק, אך הוא משקף נאמנה את הדרך שבה שיווק חמו את כתבותיו בנושא לצופים).
מי שצפה בסדרת הכתבות שלו אז, יכול היה להתרשם שעזה משנה את פניה, שבניגוד לדעה הרווחת אולי בישראל, לפיה רוב תושבי עזה נאמנים לארגון הטרור, הרי שלא כולם מקשה אחת, עובדה - יש שמתנערים ממנו בפנים גלויות ובקולם שלהם.
האם הביקורת על חמאס אז הייתה הצגה שנועדה למצלמה ישראלית ולאוזניים ישראליות? האם היה מהלך של שינוי אמיתי וישראל היא זו שהחמיצה את שעת הכושר ההיא, שחלפה והחזירה לחמאס את אהדת ההמונים? אם לחמו פתרונים, הם לא הובאו בפני הצופה.
אני לא טוען חלילה שחמו שיקר לנו אז, כמו שאיני טוען גם שהוא מטעה היום, אבל היה מתבקש הסבר לתהליך הזה שבין מה שהוצג כמחאה עממית נרחבת ומייצגת נגד שלטון חמאס, לבין השיקום האזרחי המרשים של הארגון (מה שיביא בהכרח בהמשך גם לשיקום יכולותיו הצבאיות - ושלא יספרו לנו סיפורים).
זאת ועוד: חמו מתאר פתיחה אפשרית של מעבר רפיח, ללא פיקוח, כבכייה לדורות. מילים כדורבנות, אבל היה מתבקש לעמת אותן עם הגרסה הרשמית של נתניהו, שהבטיח לנו חמאס מפורק ועזה מפורזת.
חצי מנה
עשרים האגורות שלי בסיפור, תרתי משמע: לכו אחרי הכסף ותגלו את האמת. חמאס יודע (כך גם על פי הדיווח של חמו) שמיליארדים רבים של דולרים עומדים לזרום לרצועה - ורוצה לגזור את הקופון שלו.
ארה"ב שמונהגת בידי אנשי עסקים מתחום הנדל"ן יודעת זאת - ומבקשת לגזור את דמי התיווך שלה (ושלו...), רצון שהפך לכוח המניע החזק ביותר בדחיפת הצדדים לשלב ב' של העסקה.
מה האינטרס הישראלי? ובכן אחד, חשוב מאוד, כבר סופק - השבת החטופים (לא נשכח את רן גואילי ז"ל, שעדיין חסר). האם גם לישראל אינטרס כלכלי בשיקום? יש לי ניחוש די מבוסס, אבל לא אמהר לחשוד בפומבי ב"כשרים".
נחזור לחמו ולחדשות 12, שככל הנראה לא רצו לתת ליום ה-800 לחלוף על פניהם (ואפשר שהכינו, במקור, כתבות סיכום ארוכות ומפורטות יותר), אבל מכרו לצופים חצי-מנה שלא השביעה אותנו.
רוצים לעשות משהו? תעשו אותו עד הסוף - והפקיעו עוד רבע שעה על חשבון "ריאיון מיוחד" או תודיעו שדחיתם את השידור למחר (כפי שקורה לא אחת כשאירוע חדשותי מתפרץ לכותרות המהדורה ומשבש את מהלכה).
למה? כי אחרת אתם פוגעים לחינם באמינותו של אחד הכתבים המובילים שלכם ומותירים אותי, הצופה, כמי שלא יודע לאיזה אוהד חמו להאמין: לזה שהראה לי עזה אחרת, שפנים רבות לה, או לזה שמראה לה עזה שכולה חמאס?