לפני שמחליטים אם להאמין לפלדשטיין, לאיזה נתניהו אני אמור להאמין בדיוק?

הבטיחו לנו עדות שתרעיד את המדינה, שתחשוף סודות מדהימים, דברים שטרם נחשפו וסימנו את המשדר הזה, מראש, ככזה שלאחריו נראה באור שונה לגמרי את המציאות הישראלית ואת העומד בראש הממשלה. האם אכן כך היה?

נותיר לרגע את השאלה הזאת פתוחה ונדבר על שני כשלים שזימנה הגישה הזאת לפתחה של "יהיה טוב" (שם מוזר, שלדינוזאורים ממודל הייצור שלי מזכיר טקסט ישן ומצוין של אפרים קישון המנוח, האיש שנדמה שמה שכתב לפני עשרות שנים כפארסה, מתרגש עלינו כטרגדיה).

הראשון אינו באשמתו של אסנהיים או שותפיו ליצירה בתאגיד: כשאתה מבקש מכל המבטים שיופנו לעברך, אתה מושך גם את תשומת ליבו של כל גורם אפשרי: 12, 13 ואפילו i24news (בשבתו כ-15), כלומר - כל ערוצי התקשורת בישראל מלבד היחיד שבו אסור להזכיר את השם נתניהו ביחד עם שם המדינה קטאר, באותו המשפט.

כך אירע שכל מיני "חשיפות", חלק אפילו לא במרכאות, הקדימו את הריאיון של אסנהיים ב-24 השעות שקדמו לשידור. ואם חלקן חשפו מעורבות לכאורה של יונתן אוריך, האיש הכי קרוב לנתניהו, מה רבותא לנו בחשד לשיבוש חקירה (לכאורה כמובן) על ידי ראש הסגל, צחי ברוורמן?

הכשל השני - והוא אינו גדול, שייך לצורת ההגשה. נניח לרגע שבשעה 21:30 התהווה לרגע פיק של צפייה בכאן 11 בציפייה לריאיון שהבטיח כה הרבה. אסנהיים התענג על הדקות האלה קצת יותר מדי. יותר מחמש דקות, נצח במונחי אקטואליה, חלפו מהרגע שבו נפתח המשדר ועד שהחל פלדשטיין לדבר. אפשר וצריך היה לקצר את הזמן הזה כדי מחצית אורכו.

ועכשיו לתכל'ס: אסנהיים נתן מעין גילוי נאות בפתח הדברים כשהזכיר שהוא ופלדשטיין התיידדו עקב עבודתם מאז היה האחרון קצין בדובר צה"ל. רק שנדמה שהגילוי הזה היה זקוק לחידוד עמוק יותר. האם מדובר ב"אהלן אהלן", בכמה משפטי נימוס שקודמים לשיחות בענייני עבודה, או שמא עסקינן גם בבילויים משותפים ושיחות נפש.

קשריו החברתיים של אסנהיים הם עניינו הפרטי, כמובן, אבל דווקא מאחר שאיני חושד בו שהיטה ריאיון כדי לסייע לחבר במצוקה, אני מבקש לדעת יותר כדי להבין עד כמה היה מוכן ללחוץ על מי שאיתו "התיידד", בעיקר בצמתים שבהם מנסה הצופה להבין האם פלדשטיין דובר אמת או משקר. שוב, אין כאן חשד באסנהיים, אלא חשד מובנה מראש בפלדשטיין, מי שעד לאחרונה היה מוכן לבצע מניפולציות על האמת בשם נתניהו.

ובכל זאת הריאיון היה מעניין, לפרקים אפילו מרתק, בעיקר - האמינו או לא - ברגעים שבהם נראה שפלדשטיין מדבר מדם ליבו, לאו דווקא בנושא ספציפי שעשויות להיות לו השלכות פוליטיות. הנקודות הקטנות הן שקנו אותי, המקומות שבהם נראה פלדשטיין לא כדובר מתוחכם אלא כגבר צעיר שהגיע מעולם אחר לגמרי כמעט באחת אל ליבת העשייה הפוליטית, זכה לעבוד עם הגיבור שלו (שמההערצה אליו הוא לא מסוגל להשתחרר לגמרי), חשב שהוא מתוחכם וציני עד שהבין שהבדיחה היא בעצם עליו ועל כל מה שחשב שהוא מאמין בו.

אפשר שזה כתב ההאשמה החמור באמת נגד נתניהו, בעיקר כי פלדשטיין מצטרף לשורה ארוכה של מקורבים נאמנים ששירתו את נתניהו באמונה שהם עושים הכל למען מדינת ישראל ויצאו מסביבתו מרוטים ומרוסקים. האם כך יהיה גם לצחי ברוורמן, יונתן אוריך וטופז לוק (למשל)?

הן אפילו ביחס לפלדשטיין: בהתחלה נטען כי ראש הממשלה כלל אינו מכיר אותו וכי לא הועסק מעולם על ידו או על ידי מי מטעמו. אחר כך הפך פלדשטיין לדמות מופת, גיבור ישראל, מלח הארץ. עכשיו נטען כי הוא בודה בדיות ורוקם עלילות נגד נתניהו ומקורביו. אז לפני שמחליטים אם מאמינים לפלדשטיין: לאיזה נתניהו עלינו להאמין?

והנה חזרנו לשאלה שהייתה נקודת המוצא שלנו, עם הבטחה לריאיון שירעיד את המדינה. ובכן, לפחות בחלק הראשון של הריאיון ששודר אמש (החלק השני, הערב אחרי החדשות בכאן 11) הייתה פצצה אחת: מעורבות לכאורה של ראש הסגל של נתניהו בניסיון לשבש את החקירה עוד בטרם הפכה זו לגלויה. ההאשמה כנגד ברוורמן היא בהכרח האשמה משתמעת גם נגד מי שמפעיל אותו (יובהר ויוזכר: לכאורה), כלומר - נגד נתניהו. אז האם ניסה נתניהו באמצעות ראש הסגל שלו לסכל חקירה שאפשר כי תוליך בסופו של דבר גם אליו?

לכאורה זו שאלה מדהימה, כזו שאכן הייתה צריכה לעצור את התנועה בכבישי ישראל רק מעצם המחשבה. רק שהתשובה עליה מעידה על מצבנו שלנו הרבה יותר מעל זה של ראש הממשלה: זה לא משנה.

זה לא משנה כי ההישג הגדול ביותר של נתניהו בכהונתו זו הוא בכך שהעובדות אינן חשובות יותר. ממילא מי שעוין את ראש הממשלה משוכנע שהוא כבר פועל בסתר במשך שנים ומתפעל מעין ארגון פשע עבור בצע כסף. מי שמעריץ אותו, בטוח שלא היו דברים מעולם, שהכל פייק, שתיקי האלפים קורסים ושלא באה לעולם קטארגייט אלא מהסיבה הזאת - שהרדיפה הקודמת נכשלה.

לכן הכישלון של אסנהיים הוא בכלל לא שלו, אלא שלנו. חברה שלא מסוגלת לחקור את אחד האסונות הגדולים בתולדותיה בגלל שעצם הרצון לחקור נתפס מראש כפוליטי. חברה שבה אין עוד ערך לתחקיר עיתונאי שיחשוף עובדות חדשות: הרי זה לא משנה מה תגלה, בין אם פרט מרשיע או מזכה על נתניהו - מחצית מהציבור יאמין לכל דבר מראש, מחצית תבטל כל גילוי מבלי לרדת לעומקו.

אסנהיים ניסה (ועוד ינסה הערב) לצרוח את האמת של פלדשטיין, שאפשר שהיא גם האמת המוחלטת, אבל הוא צורח אותה באולם שבו מתנגן ג'ינגל בחירות תמידי שמאפיל על כל רעש אחר. יכול להיות שעשית עבודה עיתונאית מעולה, אסנהיים, אבל גם אם כך - זה לא אתה אלא אנחנו, ששום דבר שייאמר כבר לא מזיז לנו עוד, וזה בדיוק המצב הרצוי לנתניהו, בין אם הוא אשם או קורבן.