נאמנים פצעי אוהב, אפילו הם פצעים שמקורם בחתך של סכין מטבח או בכוויה משוליו של סיר לוהט: אני אוהב מאוד את "משחקי השף". וכן, יש "אבל" שמיד נגיע גם אליו.
אני אוהב את "משחקי השף" על אף נחיתותו של הפורמט הזה מול המתחרה הגדולה, "מאסטר שף", נוסחה טלוויזיונית מוצלחת הרבה יותר, שלמרבה הצער האגו של אייל שני דוחק ממנה החוצה את הידענות המופלגת של ישראל אהרוני, המלך-האב של המטבח המקומי.
אני אוהב את "משחקי השף" למרות שלפעמים איני יכול לסבול את שולחן השיפוט שלו, בעיקר את המניירות של אסף גרניט, ועדיין - אני מעדיף את התכנית הזאת על פני מתחרתה, כיוון שהם לא הפכו את הסיפור האישי למנה עיקרית. אצלם האוכל קודם לכל. החוויה האישית? היא לכל היותר מנת-צד, או ליתר דיוק תבלין שמוסיף עוד משהו לחוויה הגסטרונומית.
הבעיה שלי עם העונה הזאת הוא שמשהו בה מרושל. זה החל עוד בשלב המיונים, עם פרק אחרון שנראה כאילו מישהו טאטא את רצפת חדר העריכה ולפתע גילה על היעה עוד שני אודישנים - וזה נמשך עם משימה כמו של אתמול: לבשל מחדש מנה שהתפקששה להם בעבר.
הבחירה היא קצת תמוהה בעיניי, המנה "אופס, הפלתי את טארט הלימון" של השף מאסימוב וטורה ממודנה, היא יותר ביטוי לאגו לא מתנצל מאשר לגדלות גסטרונומית. כלומר, לא שברים שמודבקים ביחד כדי ליצור שלם גדול מסך חלקיו כמו ב"קינצוגי" ("רפאות כלי חרס") היפני, אלא ההפך הגמור.
על הטארט ועל העוקץ
נניח לרגע לטעם האישי שלי, אבל המשימה הזאת מעדה גם אל בורות נוספים. זה התחיל עם אמירות שאין סתמיות מהן של המנחה, מירי בוהדנה, ששאלה את השפים מי זכה לטעום מהמנה (שאינה אלא טארט לימון שנפל, כן?). כשאסף גרניט הצביע, היא אמרה: "לא חשבתי אחרת" וכשמושיק רוט ציין שבישל באירוע לצד בוטורה, היא הפטירה: "מושיק, הגאווה שלנו".
זה נמשך עם אמירות פילוסופיות חלולות כמו של גרניט, שמסביר לשותפיו: "חלק מההמצאות הגדולות של האנושות התחילו מטעויות" - כמה נשמע עמוק, ככה רדוד.
ומילא אלה, אמירות שהיו יכולות להיבלע בשאון המטבח, אבל ניכר שהמשימה לא הייתה ברורה די צורכה גם לחלק מהמתמודדים, שבמקום לבצע מנה שהיא תיקון, פשוט שיחזרו את התקלה - כמו במנה של הדג המפורק או בזו עם חלב הקוקוס (למשל).
אגב, המנות - גם המצטיינות שבהן, לא נראו הפעם מגרות במיוחד. רוצה לומר, במקום תיקון של תקלה, יצא להם חטא על פשע.
ובכל זאת, אחרי שעסקנו בפצעים, נדבר קצת על אהבה ונציין שאת העונה הפעם מובילות שתי מתמודדות.
הראשונה היא האני אמוס, שנסעה להולנד בעקבות האהבה ונשארה גם אחריה - שנראית ליגה משל עצמה במטבח של "משחקי השף" ומולה ניצבת השוטרת תהילה עמר, שאולי לא יודעת שספרד נמצאת באירופה (למי שהחמיץ את היציאה "אלון מזרחי סטייל" מהתכנית הקודמת), אבל ככל הנראה יודעת מה לעשות בין הסירים.
כלומר, שווה לשמור אמונים לתכנית הזאת גם בפרקים הבאים שלה - ולו רק למען שתי אלה: האני שיודעת מהחיתוך הראשון איך לכוון למטרה ותהילה שמגיעה אליה "כאילו בטעות".