"הנשיא טראמפ נואם כבר יותר מ-40 דקות, מתוכן הקדיש רק כ-40 שניות לאיראן" כך סיכמה, מאוכזבת, יונית לוי את אחד ממשדרי החדשות המוזרים ביותר שנראו כאן לאחרונה. לא רק בחדשות 12, אלא גם בערוצים המקבילים, למעט אחד (שקצת הפתיע, אבל נמתין עם זה רגע).
ברקע נשמעו חריקות של ירון אברהם מנסה לחתוך לעצמו את הוורידים מרוב תסכול. דנה וייס ניסתה לנחם: "את מה שחשוב הוא אמר כבר בצהריים", אבל לוי כבר הייתה קרובה לדמעות.
אם לסכם במילותיי שלי את כל מה שקדם לכך, שוב - בכל הערוצים ששידרו מהדורת חדשות מרכזית בשעה 20:00 בערב, הרי שיהיה זה: "הנשיא תכף ידבר, הישארו עמנו לשמוע את הנשיא, אל דאגה, לא ניתן לכם להחמיץ מילה" וכך הלאה - מטל ברמן באולפן כאן 11 ועד לאודי סגל בחדשות 13.
מאז שכיכב אלי פיניש בתפקיד "המאליק של סדום" בסרט הקאלט של חברות "ארץ נהדרת", לא נראתה סגידה שכזאת, ייחול כזה למוצא פיו של אדם. הן אפילו את ההודעות המיוחדות שנוהג ראש ממשלת ישראל לשדר מעת לעת, כבר למדו לצרוך כאן עם הרבה מלח - ולאחרונה אף באופן סלקטיבי.
טראמפ זה כבר סיפור אחר - ואם נדרשנו לרפרנס קולנועי ישראלי, הבה נרחיב את היריעה לכל מיני סרטי מדע בדיוני, נניח כמו "האלמנט החמישי" הישן והטוב, וניזכר בכל מני נשיאים של הפדרציה הבין גלקטית, או מה שזה לא יהיה, שכאשר נשקף אסון נוראי לכדור הארץ, משדר נוכח פני תבל ומלואה.
גם בישראל כבר למדו: עם כל הכבוד להנהגה-שמנהגה המקומית על כל פלגיה, כשרוצים לשמוע דברים כהווייתם, צריך להאזין לטראמפ. כך היה בנושא החטופים, כך בנוגע לסיום המלחמה או להבדיל - סיומו האפשרי של משפט נתניהו. כך היה במתקפה ההיא על איראן - וכך גם עתה, כשמשטר האייתולות מתערער (או שלא).
מה עם ביידן באמת?
צחוק בצד: זה לא שאין ערך חדשותי, חלילה, לנאום נשיא ארצות הברית, בעיקר כזה שצפויה בו התייחסות לאיראן, מה שעשוי להשפיע באופן דרמטי על המשך דרכו (או סיומה) של המשטר העוין ביותר לישראל בכל 78 שנות קיומה.
רק שבדרך לשם שמעו הישראלים את טראמפ מספר על משרות חדשות בשיקגו, השקעות זרות בארה"ב, גדולתו וגאוניותו הכלכלית לעומת אפסותם המוחלטת של יריביו הדמוקרטים.
בחורים טובים ובחורים רעים, חלקם עם שמות שכלל לא מוכרים לאוזן ישראלית, עפו לכל עבר, גווייתו הפוליטית של ג'ו ביידן עברה שוב ושוב וידוא הריגה, התקשורת חטפה כהוגן - וגם טרנסג'נדרים, במיוחד אלה העוסקים-עוסקות בספורט, לא רוו, כך אפשר לחשוש, נחת מדברי הנשיא.
זה היה הזוי ברמות שקשה לתארן למי שלא צפה: כשלושת רבעי שעה, בזמן צפיית שיא, הופקעו למען נאום שירד לרזולוציות פנים-אמריקאיות כפי שאף כתב חדשות חוץ לא היה מעז.
ברקע עמלו הפרשנים והמגישים להחזיק את הקהל ער, בזמן שטראמפ השתלח באיזה ראש ראשות מקומית במישיגן. דנה וייס ניסתה להציל מהקו, קרן בצלאל אמרה משהו, ירון אברהם אפילו ציטט את עצמו מלפני יומיים. ללא הועיל.
בערוצים המתחרים המצב היה דומה: טל ברמן וסולימן מסוודה הניעו כדור לרוחב, אודי סגל ונריה קראוס העבירו את השידור מזה לזו - וכל המהומה הזאת התבררה כעשן בלי אש: כי גם כשסוף סוף נאות הנשיא לעזוב את שכר העובדים במפעלים בשיקגו והקריות, ההתייחסות שלו הייתה מעורפלת, נחרצת פחות מהציוץ ששיגר למפגינים באיראן כמה שעות קודם לכן.
עצור או שאני רושם
טראמפ קרא למפגינים לרשום את שמות היורים בהם. אני לא יודע בכמה הפגנות השתתף כבוד הנשיא מעודו, אבל אפילו שוטרי משטרת ישראל, כשהם פועלים כ"כוח בן גביר לפיזור הפגנות", נוהגים להסיר את תגי השם ממדיהם (בניגוד לחוק), קל וחומר כשמדובר באיש משמרות המהפכה שהגיע לזירה כדי לירות במפגינים.
ובכל זאת, מתוך שלא לשמה בא לשמה - כי מה ראה עם ישראל על המסך? נשיא מדבר לעמו. אני חוזר, לבל יבוא הדבר כשוק מוחלט לאזרחי ישראל: מנהיג נבחר שאשכרה מדבר לציבור, מציג את תכניותיו, מונה את הישגיו.
ואם כך, ישאל עצמו הצופה בבית, מדוע לא אצלנו? הן גם טראמפ מסוכסך עם חלקים גדולים בתקשורת במדינתו, גם בארה"ב, כאשר הוא מופיע על המסך - חצי מהעם מוחא כפיים והחצי השני פורש הצידה כדי להקיא.
גם הוא היה מסובך בעבר (ואפשר להניח שעוד יסתבך בעתיד) בעניינים משפטיים מול מערכת שיש לו עמה חשבון פתוח. והנה, אף על פי כן ולמרות הכל הוא ניצב נוכח המיקרופונים והמצלמות ואשכרה מוסר דין וחשבון לציבור. מטורף.
לכן הנפילה של ערוצי החדשות השונים אמש, שבזבזו את השעה היקרה ביותר שעומדת לרשותם על המתנה לפאנץ' שלא הגיע, היא נסלחת - בעשותם כן הם הראו לנו איך שיח תקשורתי אמור להתנהל במדינה דמוקרטית.
מי לא לקח חלק במסיבת התה של דונלד? דווקא הערוץ שקעקע את תמונתו על חזהו, בסמוך לתמונת של הקדוש נתניהו, ערוץ 14.
שם כיכבו "הפטריוטים" במלוא הדרם: גם כי הערוץ הזה הוא אגו טריפ לא רק של ראש הממשלה אלא גם של כוכביו, אבל בנוסף, כי מכונת הרעל לא יכולה לחדול ולו לרגע מפעולתה, אפילו לא כדי להתפעל לרגע מביצועי המאליק של סדום.