סגל וכספית התעללו בבני גנץ. באיזשהו שלב הלב כמעט יצא אל המסכן הזה

בני גנץ יושב זקוף בכיסאו, מדי פעם רוכן קדימה כממתיק סוד עם מראייניו. בפעמים אחרות מלווה את דבריו בתנועת יד נמרצת. בחור שקדן גנץ, השקיע, למד - ומיישם הכל בריאיון.

חיתוך הדיבור טוב מאוד, המימיקה שהכשילה אותו פעמים כה רבות בעבר טובה אף היא, האינטונציה מדויקת - ועדיין הסך של כל אלה, תחת שיהיה שלם, נראה אבוד.

כל כך אבוד עד שאתה לא יודע האם לב הצופה יוצא אל גנץ מרחמים או שמא סולד ממנו סלידה עמוקה. דבר אחד בטוח, ידו לא תשים בקלפי את הפתק של בני גנץ, בלי קשר לאיך יקראו למפלגה שלו הפעם.

נכון שכבר היו קמפיינים מוזרים שזכו מן ההפקר: מהצבעת המחאה של צעירים רבים דווקא למפלגת הגימלאים הזכורה לרע ועד לקמפיין שזעק לרחמי הציבור: "מי אתה שתדרוך על שאול מופז". רק שגנץ לא מסוגל להיות אפילו כזה. הסמל על מכסה המנוע - רולס רויס. המנוע? אפילו לא של פיאט 127 ישנה ומקרטעת.

קשה לנתק את חוויית הצפייה בריאיון שקיימו עמית סגל ובן כספית עם בני גנץ, מכל מה שאנחנו יודעים עליו: שהוביל פעם בסקרים, שמכר את קולות בוחריו בעבור רוטציה (שלא התקיימה, אלא מה?) עם נתניהו, שלמרות שידע כי בנחש עסקינן, חזר אל ממשלתו תחת ערפל הקרב, שנסק בסקרים ועתה הוא מדשדש במי האפסים שלהם: מילא אחוז חסימה, אבל אפילו לא אחוז.

ביום שבו הצטרף גנץ לממשלה נכתב כאן שהוא מקווה להיות משה דיין של 1967, שהצטרף לממשלת אשכול וזכה בהילת ההישג הפנטסטי של הניצחון במלחמת ששת הימים, אבל סופו שיגמור כדיין של 1973, עם אות קלון שידבק בו לנצח.

גנץ אולי לא קורא טורים, זכותו המלאה, אבל למרבה הצער, הצער שלו ושלנו כאחד, יש אנשים שלהם הוא מקשיב, והם - אם מדובר במי שהריצו את המניה המפוקפקת הזאת ולא מסוגלים לעכל שהשקעתם נמחקה ואם מדובר במי שמתפרנסים עדיין (בזכות מימון המפלגות שממנו הוא נהנה) מיומרתו הנכזבת להיות שם - הם לוחשים על אזנו עצות רעות.

גורמים לו להאמין שיש לו את זה, שיבוא יום והציבור הישראלי השואף לאחדות יקום בבוקר ויאמר לעצמו, וואלה - בני גנץ! לפעמים זה נראה כאילו צמד המראיינים גם הוא שותף למהתלה הזאת. הן אם גם עמית סגל וגם בן כספית מראיינים אותך בריאיון מיוחד - ועוד כזה שמשודר באמצע מהדרות החדשות המרכזית, סימן שיש לך עוד חשיבות.

רק שלגנץ אין כזו - למעשה הריאיון הזוגי הזה הוא דיוקן פוליטי של אדם חסר חשיבות, חסר כל משמעות. המרב שיוכל לעשות הוא להשליך לפח כמה אלפי עד עשרות אלפי קולות של שבורים שעוד ישימו בטעות את הפתק שלו.

איך יודעים שגנץ מובל באף אל הישורת האחרונה של הקריירה הציבורית שלו? הוא באמת מאמין למילים היוצאות מפיו. "יש עוד אלפים רבים שלא החליטו למי יצביעו", הוא טוען באוזני מראייניו. זה נכון כמובן, רק שבין אם אותם אחוזים מכריעים ירוצו לקלפי ברגע האחרון כדי לשמר את שלטון נתניהו או כדי לסלק אותו סופית, דבר אחד בטוח - הם לא יבחרו בבני גנץ.

למעשה עולה החשד שהם לא היו בוחרים בו גם אם היה מועמד יחיד - או אז היה מתברר שהוא מסוגל להפסיד אפילו לפתק לבן.

למה? כי הדברים היחידים שגנץ סיגל לעצמו לאחרונה הם מהתחום הנכלולי. כך למשל כשהוא מבטיח: "אעשה הכל כדי שנתניהו לא יישאר בראשות הממשלה" - דבר שעומד בסתירה גמורה לכל הרזומה הפוליטי הקצר שלו - והזוחל לממשלות נתניהו.

כך גם כשהוא מבטיח שוועדת חקירה ממלכתית תהיה תנאי סף שלו לכניסה לממשלה הבאה. למה? כי ספק גדול אם למי שהיה רמטכ"ל צוק איתן ושר ביטחון בשתי ממשלות שכיהנו לאחר מכן, עד תשעה חודשים קודם ל-7 באוקטובר, יש רצון שיחקרו פה משהו באמת.

הכי מכוער הוא נראה כשהוא תופס טרמפ על גל הגזענות ששוטף את החברה הישראלית ומנהל קמפיין אנטי מנסור עבאס. עד כמה זה פתטי? לא רק מפני שאם אזרחי ישראל רוצים לבחור בגזען חשוך, עומדת לפניהם גלריה של טיפוסים שיש להם כבר קילומטראז' בנושא - מאגף ימין של הליכוד, דרך הציונות הדתית ועד לעוצמה יהודית - הם לא צריכים את הטירון גנץ.

זה פתטי גם כשרואים איך עמית סגל, אחד שלא חשוד בתמיכה בממשלה פוטנציאלית שתישען על הקול הערבי, שואל אותו האם נמנע ממנו לעשות דבר מה הדרוש למען ביטחון ישראל, עת היה שר הביטחון, רק בגלל השותפות בין ממשלת השינוי לעבאס.

גנץ מגמגם משהו על כך שהנסיבות השתנו אחרי 7 באוקטובר, אבל סגל כבר מחייך חיוך של ניצחון - כי לפעמים גם לחטוף סוכרייה מידיו של עולל הוא הישג קטן.

זה השלב בריאיון שהלב כמעט שיוצא אל גנץ, אבל גנץ איבד את הנכס היחיד שהיה לו, העובדה שרוב הציבור קטלג אותו כבחור ישר וטוב.

כן, גנץ למד לשקר, למד להכיש, למד לבלבל את היוצרות - ואת כל זה, בליווי הדיקציה הנכונה ושפת גוף משופרת הוא הביא לריאיון שמתקיים רגע אחד אחרי שכבר מאוחר לו מדי, אחרי שהופרש מהמשחק אבל אף אחד לא גילה לו.

אף אחד לא אוהב את האיש הזה מספיק כדי ללחוש על אוזנו: בני די, קח את האופנוע החדש שרכשת, דהר אל המדבר עם שישיית בירות, שב מול הזריחה, הרגש את הרוח נושבת בעורפך, הירגע ושכח מכל זה.

הנה תראה, בני, כל היה צריך לומר לו דורש טובתו, אפילו את טיפת המזל שצריך אין לך - עד שכבר היית צריך להיות האייטם המרכזי בחדשות, באה הציפייה למתקפה אמריקנית שהכניסה את אזרחי ישראל לחרדה והפכה אותך לעצם בגרונה של מהדורת החדשות.