הנה וידוי אישי קטן: קראתי את "באגאדובא" (עם רפרנס ברור ל"בגדו בה". הוצאת "שתיים"), ספר הביכורים של טל כץ, בנשימה עצורה. כשסיימתי כתבתי לה שאני מרגיש כאילו קיבלתי בוקס לבטן, בעיקר כי מצאתי את עצמי בתפקיד האיש הרע בסיפור - ואולי בעצם, למרות הבגידה, הוא לא כזה רע?
כשהשקנו, טליה לוין ואני את הפודקאסט הזוגי שלנו, "טייק 2", שכל פרק בו הוא פרק ב', היה לנו ברור שכץ תהיה אחת האורחות הראשונות שלנו: בעיקר כי ספק אם נכתב תיאור מהימן כל כך של חיי נישואים קורסים, מנקודת מבטה של אישה נבגדת.
מסתבר שכץ, שכתבה את הסיפור בגוף ראשון ובאומץ ראוי לשבח, מאבחנת את הבגידה של בן או בת הזוג כפועל יוצא של בגידת הנבגדים בעצמם: זה לא בך שהוא בגד, אלא בדמות שהיית אחרי שלא היית מספיק נאמנה לעצמך.
מסכימים? זה נשמע מורכב - ואולי אפילו מופרך? ובכן בשיחה גלויה (ובואו נודה: גם בעזרת קצת יין...) פירקנו את התזה הזאת למרכיביה ונכנסנו אל תוך המושג שהוא אולי הנפיץ והטעון ביותר בכל מערכת זוגית.
אז האם זוגיות נטולת בגידות (גם אם בגידות בעצמך) היא אפשרית בכלל בפרק א, הפרק שבו אנחנו משחקים את הדמות שיועדנו להיות?
"אם בגדו בכם, יכול להיות שלא הייתם מספיק נאמנים לעצמכם"
עודכן לאחרונה: 15.1.2026 / 11:28