בפעם הבאה שתצפו בסרט אקשן גנרי בנטפליקס ותרגישו שהדיאלוגים נשמעים כאילו נכתבו על ידי בינה מלאכותית שתוכנתה להסביר לילד בן 4 מה קורה על המסך - תדעו שזה לא באג, זה פיצ'ר. מאט דיימון ובן אפלק הגיעו לפודקאסט של ג'ו רוגן כדי לקדם את סרטם החדש "המכה", וחשפו את מה שרבים מאיתנו חשדו בו מזמן: ענקיות הסטרימינג מעצבות את התוכן שלהן סביב הפרעות הקשב שלנו.
דיימון, שנמצא כרגע בשיאו של סיבוב יח"צ לסרט האקשן המדובר (שכבר הספיק לכבוש את המקום הראשון בנטפליקס ברחבי העולם, כולל בישראל), סיפר על שיחות עם בכירים בתעשיית הסטרימינג. המסר שלהם ליוצרים היה חד, קר ומבוסס דאטה: אנחנו יודעים שהצופים לא באמת צופים.
מהשיחה עולה כי האלגוריתם של נטפליקס לא רק מנטר מה אנחנו רואים, אלא איך אנחנו רואים את זה. והמסקנה העגומה-אך-די-צפויה? רובנו רואים סרטים כרעש רקע בזמן שאנחנו גוללים באינסטוש, בודקים מיילים או משלמים את דו"ח החניה לעיריית רמת גן (מה ההבדל בין סובב קניון A ל-B???).
לפי דיימון, ההשלכות על היצירה הן הרסניות. אם פעם תסריטאי יכל לבנות מתח או להטמין רמז עדין בתחילת הסרט שישתלם בסופו, היום הוא מקבל הנחיה ברורה: תחזור על זה. "הם אומרים לך: 'זה לא יהיה נורא אם תחזור על העלילה שלוש או ארבע פעמים בדיאלוג, כי אנשים נמצאים בטלפונים שלהם בזמן שהם צופים'", אמר דיימון. במילים אחרות - הדמויות חייבות להזכיר לקהל שוב ושוב למה הן רצות, את מי הן הורגות ולמה בעצם אכפת לנו, רק למקרה שבדיוק קיבלתם את דו"ח היעילות היומי במייל מהסגנית של הבוס ופספסתם טוויסט קריטי בעלילה.
בן אפלק, שישב לצידו, מיהר לסייג והציג את החריג שמוכיח את הכלל. הוא ציין את סדרת הלהיט של נטפליקס, "התבגרות", כדוגמה לתוכן שדורש את מלוא תשומת הלב שלנו. "תסתכל על 'התבגרות', היא לא עושה שום דבר מזה", טען אפלק לגבי הדרמה האפלה שעוסקת באב שבנו הצעיר מואשם ברצח. "זה טרגי, זה אינטנסיבי, יש שם שוטים ארוכים של גב של אנשים וסצנות שלמות במכונית שאף אחד לא אומר בהן כלום". דיימון ביטל את ההערה של אפלק ואמר שזה היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. שניהם צודקים. הסדרה "התבגרות" מוכיחה שהקהל ממש לא איבד את היכולת להתרכז, אלא ששלל היצירות השטחיות שנטפליקס מפיצה מוכיחות שהיא פשוט לא מנסה - כמדיניות - לאתגר את הקהל.
"המכה", מותחן משטרתי מחוספס בבימויו של ג'ו קרנהאן, זוכה אמנם לביקורות לא רעות בכלל (83% ברוטן טומייטוז) ומשווק כחזרה לקולנוע האקשן של פעם, אבל הוא משודר באותה פלטפורמה שמקדמת אקטיבית את הפיכת הסרטים למוצרי רקע. דיימון אולי מדבר על "סרטים", אבל נשמע שהוא מדבר למעשה על הסרט שלו.