מתן יפה עושה תוכן מעולה. אחד ממייסדי תיקון 2024 עושה "מעשה צ'ארלי קירק" והולך למעוזים של בנימין נתניהו כדי להתעמת עם מצביעיו (משהו שליאור שליין עושה גם מול כיתות של נערים ונערות ימניים ברובם). מתן מדבר איתם בכבוד, בגובה העיניים ומתעקש על עובדות וכל הטיעונים שלהם קורסים מול הרטוריקה שלו. זה באמת מרשים אבל זה באמת לא יעיל בשום צורה. אי אפשר לגרום ל-25-27 מנדטים שמצביעים למה שפעם היה "הליכוד" והיום זו מפלגת שלטון העבריינים והנאשמים לשנות את דעתם. הם לא אמורים להיות המטרה לניסיונות השכנוע בכלל.
אישית, אני מאוד מאוד מעריך את העבודה של מתן ועוקב אחריה כבר זמן רב. כאמור, הוא מגיע לאנשים בשטח ומדבר איתם עובדות וציונות. לצערי, עובדות וציונות כבר לא עובדות בפוליטיקה של היום ובאקלים תקשורתי עם ערוץ השקרים וההסתה, ערוץ 14.
וזה מוכח מחקרית.
מחקר חדש שפורסם ב־PLOS ONE סיפק ראיות מדעיות לכך שהאידיאולוגיה הפוליטית של אדם והיכולת שלו לחשיבה אנליטית מעצבות את הדרך שבה הוא אוסף מידע.
הממצאים מצביעים על כך ש"ליברלים" ואנשים בעלי יכולות גבוהות יותר של "רפלקציה קוגניטיבית" נוטים לחפש נתונים סטטיסטיים מקיפים, בעוד ששמרנים ואלה הנשענים יותר על אינטואיציה נוטים להתמקד בנקודות מידע בודדות או ב"חוות דעת של מומחים" או אנשים שהם חושבים שהם מומחים.
כלומר, נתון סטטיסטי שמלמד - נגיד - שהיו יותר נרצחים יהודים בשבעה באוקטובר בלבד מאשר בכל חמש שנות האינתיפאדה השנייה לא משפיע על דפוסי ההצבעה של הביביסטים כי הם נשענים בכלל על "דעת מומחה" כמו ינון מגל שיגיד שרק בנימין נתניהו מביא ביטחון. שוב, זה נשמע מגוחך - אני יודע - אבל זו המציאות שלנו. עובדות, היסטוריה, ראיות, עדויות - אלו לא משנים כלום.
לפי אלו שעשו את המחקר עבור אוניברסיטת איידהו שבארה"ב "דיונים במדיניות ציבורית מתאפיינים לעיתים קרובות במחלוקות עזות, גם כאשר העובדות זמינות. בעוד שחלק גדול מהמחקר הפסיכולוגי בחן כיצד אנשים מעבדים מידע שכבר קיבלו, פחות תשומת לב ניתנה לשלב המוקדם יותר — של חיפוש המידע".
מטרת החוקרים במחקר החדש הייתה להבין אילו "סטנדרטים של ראיות" אנשים מיישמים כשהם רוצים ללמוד על העולם. הם ביקשו לברר מדוע יש אנשים הדורשים השוואות סטטיסטיות קפדניות, בעוד שאחרים מסתפקים באנקדוטות או בעדויות של מומחים.
"יש לנו גוף מחקר משמעותי שבוחן כיצד אנשים מתייחסים לראיות שמוצגות להם. אולם יש הרבה פחות מחקר על האופן שבו אנשים מחפשים ראיות מלכתחילה", אמר מחבר המחקר פלוריאן יוסטוואן, פרופסור חבר למדעי המדינה באוניברסיטת איידהו. "זהו נושא חשוב במיוחד בעולם החברתי, שבו קיימים טענות רבות על קשרי סיבה ותוצאה שנויים במחלוקת. דוגמאות לכך: האם חוק מסוים אחראי לתוצאה חברתית רצויה או בלתי רצויה? האם חיסון מסוים מפחית את הסיכון להידבק במחלה?".
בכל מקרה, אין מה לפנות לחלק גדול מהעם הזה עם עובדות ונתונים - זה פשוט בזבוז זמן. חד וחלק. זה כמו לנסות להפוך אוהדי בית"ר ירושלים לאוהדי הפועל תל אביב. לא יקרה. אין מה להשקיע בזה מאמץ.
מה שכן בבחירות האחרונות 29.37% מהזכאים להצבעה בישראל לא הצביעו. בבחירות 2022 הצביעו 4.79 מיליון מתוך 6.79 מיליון זכאים, כאשר אי-הצבעה גבוהה יותר בקרב תושבי ערים גדולות כמו תל אביב וירושלים (כ-40%). ב-2021 כ-32.6% לא הצביעו, ב-2020 כ-28.7% לא הצביעו וב-2019 כ-31.6% לא הצביעו. כלומר, יש בערך כ-2 מיליון ישראלים שלא מצביעים. סביר מאוד להניח, לפי דפוסי הצבעה, שחרדים מצביעים באחוזים מאוד גבוהים מאשר שאר הציבור, כך גם חרד"לים. פקודה מהרב והם הולכים לשלשל פתק בקלפי. ככה זה עובד איתם.
בקרב החילונים, לעומת זאת, יש הרבה יותר סרבני הצבעה. חלקם אנשים שאפשר לדבר איתם על עובדות והם יכולים להבין מה שחיתות עושה לחיים שלהם ולביטחון שלהם. חלקם, כנראה, לא - אבל צריך להגיד, שאלו בדיוק האנשים שמתן יפה ואנשים טובים כמוהו צריכים להגיע אליהם, כי אם חצי מהלא מצביעים ילכו להצביע זה 20 מנדטים.