אני מסכים עם כל מילה של ליאור שליין. זו בדיוק הבעיה

"אולפן שישי" עוד ישמש ביום אחד למחקר אנתרופולוגי של ישראל - הסר מקהל היעד (יהודים דוברי עברית) את הציבור הדתי והמסורתי וקיבלת "תזקיק-קפלן", המוכר גם בשם "רק לא ביבי".

הטקסטים, החל ממונולוג הפתיחה של דני קושמרו והמשך בדיונים באולפן שבהם מככבים לרוב גיא פלג ואמנון אברמוביץ', נועדו לא להביא אינפורמציה חדשה אל הצופים, אלא לחזק אותם באמונתם - לטעת בהם ביטחון שמה שהם חושבים נשען על עובדות מוצקות, להוות קבוצת תמיכה.

עד כדי כך מגיעים הדברים שאפילו דדי שמחי, משתתף קבוע בפאנל, לא מוזמן כדי לייצג את הדעה ההפוכה (כמו למשל הציוות של בן כספית ועמית סגל, כחלוף 22 שעות), אלא להוות מעין "ביום-אויב". איך יודעים? לפי כל השבורים שמתגוללים עליו ב-X (טוויטר) בכל ערב שבת.

טיפ קטן ממני: גם אני מתעצבן לעיתים מהמונולוגים של שמחי (שנראים ונשמעים תמיד, על אף שהצהיר כי פניו אינם לפוליטיקה, כמכוונים לאוזני מי שישריין אותו אולי ברשימת הליכוד לכנסת), אבל אם אין לכם משהו טוב יותר לעשות זולת להתגולל עליו ברשת ביום שישי בשעה תשע בערב, מוטב שתשיגו לעצמכם חיים.

שלא יובנו הדברים אחרת: אני שותף לרבות מהדעות שמוצגות ב"אולפן שישי", רק שגם אני מייחל להצגתם בדרך טובה יותר - ולא כזאת שתיתן לי תחושה שאני צופה בשידור חוזר במשחק כדורגל שתוצאתו ידועה מראש.

למרכז ההסברה של קפלן אין רק מחלקת אקטואליה כי אם גם מחלקת תרבות.

כך קורה שבעוד ב"כאן 11" יוצא (למשל) יגאל גואטה אל עיר ילדותו, קריית שמונה, כדי להראות תושבים שגם אחרי שהורחקו מבתיהם בתבוסתנות והופקרו לגורלם בשובם, עדיין מצהירים אמונים לנתניהו (מרגיז אולי, אבל לפחות מעניין ופוקח עיניים), הרי שבחדשות 12, בשבתם כ"אולפן שישי", הרחיקו עד לצפון תל אביב (כדי להיות הוגנים, זה היה אחרי כתבה מרגשת של דני קושמרו עם לוחם השייטת עופר ורפל, שהפך משותק ובכל זאת מגשים את חלומותיו, מסקי וגלישה ועד לרכיבת שטח) כדי להביא ריאיון בלעדי של עידו סולומון עם ליאור שליין.

ליאור שליין הוא איש מבריק, רהוט, מצחיק ושנון. הוא לא זקוק לעדות הזאת כדי שיוכל למסגר את כל התארים האלה ולתלות על הקיר במשרדו. שנים ארוכות של עשייה, מימי פינתו הקבועה אצל יאיר לפיד ועד ל"גב האומה" ו"מצב האומה", יעידו על כך טוב ממני.

אוסיף עוד ששליין מייצג את רוב אמונותיי ומחשבותיי, אבל יש לו (ולמדינת ישראל) בעיה: אין מספיק קונים לסחורה הזאת.

אפילו הערוץ שאירח אותו בערב שבת, עשה זאת בקומה השמורה לחילונים-ליברלים, בעודו מנסה לנווט ולעוות את שידוריו כדי לקלוע למה שנתפס כמיינסטרים הישראלי: שמרני יותר, מסורתי יותר, ימני יותר.

גם שליין יודע את זה ומבין שעליו לשלם תמורת האירוח במטבעות השחוקים של "איך זה להיות בן הזוג של מרב מיכאלי". ייאמר לזכותו שהוא עושה זאת בדרך היחידה שהוא מכיר להתמודדות עם מצבים מרגיזים, בהומור.

אבל אחרי שהוא גומר לשלם בכמה דאחקים (למה רק דאחקות? גם לנו מותר!) את התשלומים על הילדים, הפונדקאות והזוגיות המתוקשרת, הוא פונה לעולם שתוכנו ידוע, אבל אמצעיו מרתקים.

שליין היה יכול לשבת במגדל השן שבו הוא נמצא, מסודר כלכלית, מופיע בהצלחה לקהל שיודע בדיוק מה הוא בא לשמוע (סולומון מציין זאת מבלי לשים לב שהפוסל במומו פוסל), אבל הוא בחר להתגייס למילואים.

לא מילואים במדים ולא בחזית עזה, אבל בחזית ההסברה הפנימית, כדי להציג בשיח הציבורי את התזה של מחנה הולך ונעלם, הגם שהוא מחובר עדיין (למזלה של מדינת ישראל) לכמה מוקדי כוח.

כך למשל הוא הולך למפגש עם תלמידי מכינה בלוד, נוער דתי-לאומי שמעיד על עצמו שדעותיו נטועות עמוק בימין הקיצוני. הוא יודע שלא יוכל להניא אותם מדעותיהם הימניות (לעדותו, הוא גם אינו חפץ בכך) אלא לגרום להם לשמוע דעה שונה, להיגמל לא מהימניות אלא מהיסוד השבתאי שבביביזם.

אפשר להסכים עם שליין ואפשר להתווכח איתו, אפשר לחבב אותו או לסלוד ממנו, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא מנסה להקים דיאלוג במקום שבו נשמע כבר שנים רבות מדי דו-שיח של חירשים. הוא לא צועק את האמת שלו בניסיון לשכנע, הוא רק רוצה לזרוע ספק.

האם מדובר בקמפיין שיישא פרי או בטיפה בים? ימים יגידו. התחושה שלי היא שקצת כמו תוכנית האקטואליה שאירחה אותו בערב שבת, הוא יגלה שהשפעתו אינה מגעת הרבה מעבר לקהל הפוטנציאלי שלו ב"צוותא", אבל כדי שלא לאבד תקווה, אוסיף: הלוואי שאני טועה.