הבמאי דורון צברי שוחח עם איריס קול ב-103fm על סדרת הדוקו המצליחה שלו ב-yes על אביתר בנאי "אביתר בנאי: סיכוי להינצל". צברי סיפר על המסע הארוך והאינטימי עם אביתר בנאי, על האחריות והאהבה כלפי מושא התיעוד, על הבחירות הקשות בעריכה, ועל הפצע האישי והמשפחתי שעומד בלב הסדרה המטלטלת.
"אני מוצף שהסדרה התפוצצה וזה כיף, אבל זה מציף", אמר. "אני מוצף במאה הודעות ביום, בכל המדיות. זה המון תגובות, זה נוגע באנשים ומטלטל אותם, זה מעורר בהם מחשבות, וזה חלום של כל במאי תגובות כאלו. גם אני עברתי דרך מאוד ארוכה עם הסדרה הזאת, היו רגעים קשים שהיא נפלה או נתקעה, או שהחיים קרו. 'האדם מתכנן ואלוהים צוחק', אז ככה הרגשתי".
על החיבור עם אביתר והדינמיקה ביניהם סיפר: "אביתר הוא איש אמיץ, הוא הארדקור. הוא איש של ניגודים. הוא מאוד בקצוות. מצד אחד הוא אדם פרטי, ומצד שני הוא מופיע. אביתר הוא איש של כבוד. הוא לומד בישיבה כל יום ומעביר שיעורים כל יום. באותה נשימה הוא יכול להיות בערב בבארבי בהופעה לפנים. הוא איש של קונטרסטים. זה ברובד הראשוני, אבל מה שדיבר אליו בלעבוד איתי, זה פשוט עניין אותו לעבוד איתי. הוא לא הבין למה הוא נכנס, וגם אני לא הבנתי. אבל זה כמו רומן, לפעמים לדוגמה את מתאהבת בבחור, את לא מבינה לאן את נכנסת".
עוד דיבר על האהבה שהוא חש כלפי הדמויות: "הרגשתי את האחריות לשמור עליו כל הזמן. אני תמיד מתאהב בדמויות שלי. אם אני לא מתאהב, בכלל אין סרט. אני מתאהב סדרתי, אני מתעד הכול, גם בנות זוג. בפעם הראשונה שאני מוציא מצלמה זה רגע אינטימי. אני אומר 'אם אני אוהב אותך, אני מצלם אותך. ואם אני מצלם אותך, אני אוהב אותך'. זו הדרך שלי לאהוב, לצלם מישהו או לצייר אותו".
על תהליך היצירה והעריכה הארוך: "קודם כל זאת ריצה למרחקים ארוכים, דוקו. בתוך זה, טלוויזיה וקולנוע זה מדיום רגשי. הדבר הזה של לעורר בך רגשות מכל הסוגים, זאת העבודה שלי כמספר. זאת סדרה של ארבע שעות, עם מהלכים, אז זה בסך הכול בחירות שנעשו בחדר עריכה עם העורכת שלי. כמעט ארבע שנים ערכו את זה. 2,000 שעות של עריכה. יש אין־ספור סצנות פצצה שנשארו בחוץ, אבל לא בוכים עליהן, עושים בחירה. זאת בכלל הייתה אמורה להיות רק שעה, ואז אמרתי, טוב, עוד פרק".
בהמשך, צברי שיתף על ההבנה העמוקה לסיפורו האישי של אביתר: "אחרי שבע שנים עם אביתר הבנתי. עמוס עוז אמר שכל סופר כותב מדם ליבו, ופתאום הבנתי את הפצע אצל אביתר בלב. מאיר היה יוצר ענק, חד־פעמי. וכשאתה גדל בצל של ענק, ולא משנה באיזה תחום, אם נניח אבא שלך היה שלמה ארצי ואתה רוצה להיות זמר, אז בוא תתחיל לאכול סרטים, תיקח מספר. במקרה של אביתר זה היה למרות וגם בזכות מאיר. החיים מורכבים".