כשלאה שבת הייתה ילדה שחלמה על מוזיקה, ההורים שלה חלמו על מקצוע אחר. "תחילת הדרך לא הייתה פשוטה. שום דבר לא היה פשוט. חלמתי על מוזיקה כילדה, אבל לא קיבלתי מההורים שלי דחיפה. ההורים שלי לא רצו שנעסוק בזה, הם רצו שנביא מקצוע עם תלוש משכורת, עם תנאים. הם רצו שאהיה בנקאית ובאמת עבדתי בבנק. בסוף כיתה י"א עזבתי את בית הספר והלכתי לעבוד בבנק לאומי. במשכורת הראשונה קניתי גיטרה קלאסית ובמשכורת השנייה קניתי מערכת סטריאו משולבת. אני מניחה שההורים שלי מאוד אהבו שעבדתי בבנק אבל בהמשך הפכתי למוזיקאית והם ראו שיש גם כסף בזה וגם כבוד למשפחה, הם שמחו. ההורים שלי היו אנשים טובים".
אבל מה גרם לך בסוף לעזוב את הבנק ולעבור לעסוק במוזיקה?
"זו הנשמה, זו הבערה. אפשר לברוח קצת, אבל אי אפשר לברוח לנצח. כל הזמן עשיתי מוזיקה פה ושם, עד שהבנתי שאי אפשר לברוח. כשזה באמת בנשמה שלך, אתה לא יכול לברוח כי אחרת תהיה ממורמר מאוד ועצוב מאוד".
לא כל מי שחולם להיות אמן גם מצליח בסוף.
"נכון. אגב, מוזיקה וכסף בהתחלה לא התחברו לי בכלל. רק אחרי כן הבנתי איך זה עובד ולמדתי את הסיפור. היום אני מנהלת את הכספים שלי באופן עצמאי ויודעת מה לעשות עם הכסף, איפה להשקיע אותו אבל בהתחלה לא הבנתי מה הקשר בין הרוח לחומר".
***
להאזנה לריאיון עם לאה שבת בספוטיפיי
האזינו כאן לריאיון המלא עם לאה שבת:
לאה שבת (68) החלה את דרכה המוזיקלית כזמרת ליווי של מתי כספי לפני כמעט 40 שנה. שנתיים לאחר מכן הוציאה את הסינגל הראשון שלה "לא זוכרת איזה חורף" שזכה להצלחה. באותה שנה גם יצא השיר "בגלל הרוח" שהלחינה לאחיה שלומי שבת ושזכה להצלחה אדירה. בהמשך הוציאה שירים ששרה בעצמה וכן כתבה לאחרים. בין הלהיטים הגדולים שלה: "השיר שיביא לך אהבה" (ששרה גלי עטרי), "תמיד יחכו לך", "חתיכת שמיים", "אתה הולך לישון מוקדם" (ששרה נורית גלרון) ועוד ועוד.
ב-17 בפברואר היא תעלה על בימת היכל התרבות שבתל אביב למופע חגיגי לציון 40 שנות קריירה ויצירה, ותארח בו את אסף אמדורסקי, דוד ד'אור והאח שלומי שבת. "הופעתי בהיכל התרבות בתור מתארחת, כך שאני מכירה את הבמה, אבל תמיד הסתכלתי על הזמרת שאצלה התארחתי ואמרתי 'וואו, היא צריכה להחזיק את כל הערב הזה על הבמה הגדולה הזו, ואני באה לשני שירים והולכת'. אני מתרגשת מאוד".
בסדרת דוקו על אביתר בנאי, רואים אותו מדבר עם בן דודו אהוד בנאי ומספר לו כמה הוא לחוץ לקראת הופעה בהיכל התרבות.
"נכון, אני מבינה. זה לא שיש יותר מדי זמן לחזרות גם. אין מספיק זמן להרגיש בנוח. פעם כשהיו עושים הופעות גדולות כאלה, היו מתכוננים אליהן שלושה חודשים. היום דברים מתנהלים אחרת. אבל שמע, יש לי מנגנונים שעושים לי להירגע. אני מאוד סומכת על עצמי ועל בורא עולם. אגב, אין לי בעיה לטעות. הייתי מעדיפה לא להתבלבל ולטעות, אבל כל פעם שהתבלבלתי - זה יצא מצחיק, אנושי. יש אחריות גדולה ואני מאוד מתרגשת לקראת המופע הזה".
בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים לאה שבת ניהלה זוגיות ארוכה עם המוזיקאי ארקדי דוכין, רגע לפני ששניהם פרצו כמוזיקאים מצליחים ומוכשרים. "הפרינו אחד את השני. אני באתי עם מוזיקה שחורה ומוזיקת נשמה, והוא בא עם ויסוצקי ומוזיקה אחרת שלא הכרתי. אגב, הכרתי את כל החברים של נטאשה אז. הם גרו ברחוב שלמה המלך בתל אביב".
הם גרו כולם יחד, לא?
"כן, כן. לא היה להם כסף, הם היו עניים מרודים. לא הכרתי כזה עוני. ההורים שלי אמנם היו עניים אבל תמיד היה אוכל בבית. ברגע שהתחלתי לעבוד, לא הפסקתי, כך שתמיד היה לי כסף לקנות לעצמי מה שאני צריכה. אני זוכרת שראיתי את ארקדי איזה יום ברחוב והוא אומר לי 'אל תשאלי, הד ארצי רוצים להחתים אותנו ואין לי אפילו אסימון כדי לדבר איתם בטלפון הציבורי'. אז נתתי לו אסימון. אני זוכרת שהוא גם אמר 'אני רעב, לא אכלתי מלא זמן', אז קניתי לו בננות. תבין, באתי ילדה טובה מיהוד ולא הכרתי כזה עוני.
"מה שאני זוכרת אצל ארקדי והחברים של נטאשה זה שהם היו מאוד יצירתיים. היצירתיות הזו עשתה לי טוב, היא לימדה אותי. אני וארקדי השפענו אחד על השני כי באנו משני עולמות אחרים שהתחברו. אני באתי גם ממקום של קלאסיקות, של אקורדים מורכבים, וארקדי תמיד אמר לי 'תכתבי רוקנרול'. בשבילי זה היה שונה כי בילדותי שמעתי בעיקר מייקל ג'קסון, ברברה סטרייסנד, ארית'ה פרנקלין, סטיבי וונדר".
את וארקדי בקשר?
"לא, לא בקשר יזום. כשאנחנו נפגשים בכל מיני מקומות, אז ישר יש חיבור בלב. שמע, יש בני זוג שנפרדים והם יכולים להפסיק להרגיש אחד כלפי השני, אבל לנו היה משהו מיוחד. אני גם שמעתי את כל השירים של נטאשה לפני שהם יצאו. בגלל שבאתי ממוזיקה אחרת, ישר התאהבתי בדברים האלה שהיו שונים מהמוזיקה שלי. זה דיבר אליי וזה היה מקסים".
והפרידה מארקדי הייתה לך קשה.
"הפרידה הייתה עבורי ועבור ארקדי לא פחות מהתמוטטות. הרגשתי שהאדמה נשמטת לי מתחת לרגליים. זה בא ממנו, הוא יזם את זה משום שהנפש שלו נסדקה מאוד, לאו דווקא בגלל הזוגיות אלא בגלל מה שהוא עבר בחיים. זו הייתה עבורי תקופה קשה ומפחידה מאוד. לא חוויתי בחיים דברים כאלה. אני לא איכנס לכל הפרטים כי זה מאוד אישי אבל גדלים מדברים כאלה. כל אחד עשה את הדרך שלו, אבל זה היה קשה מאוד, כן".
לפני כחצי שנה התארחה לאה שבת בפודקאסט של אבי שושן וחשפה שם שהיא מאורסת לבן זוגה ("זו זוגיות בת ארבע שנים, אני רק מודה על זה. זו שמחה גדולה"). בנוסף סיפרה כי בנוסף לבתה המאומצת דנה, היא גם אמא לבן נוסף בן 23. "קודם כל, הזוגיות נגמרה", היא אומרת.
גם הפעם האדמה נשמטה לך מתחת לרגליים?
"זה היה קשה, אבל זה לא אותו דבר כמו עם ארקדי. עם ארקדי הייתי מאוד צעיר ולא הצלחתי לעבד מה שקרה לי. לא היו לי כלים לעבד. הפרידה הנוכחית היא פרידה מאוד כואבת כי היא גם אחרי קשר מאוד חזק ומאוד מיוחד, אבל זה נגמר, אני בסדר, אני לא בהתמוטטות כמו אז, תודה לאל. התחזקתי מאז, התפתחתי. יש דברים שהם לא בידיים שלי, אני גם מאמינה בבורא עולם, אז בכלל יש לי שותף לחיים".
למה את לא מדברת הרבה על הילד השני שלך, שעליו דיברת בריאיון קודם?
"אין לי שני ילדים. יש לי בת אחת מדהימה שאימצתי כשהייתה תינוקת. באותו זמן חברה שלי אימצה בן. אימצנו יחד. אז שניהם גדלו יחד. נכון, הוא קורא לי לפעמים 'אמא, מה העניינים?'. הכול טוב ויפה אבל הוא לא הבן שלי. יש לו אמא שתהיה בריאה. נסחפתי בריאיון ההוא, נרדמתי בשמירה. הוא לא הבן שלי אלא מאוד קרוב אליי ואל הבת המתוקה והמהממת שלי. הוא באמת קורא לי 'אמא' אבל הוא לא באמת הבן שלי. לא הייתי מדויקת בריאיון ההוא".
אז טוב שאנחנו מדייקים הכול עכשיו.
"כל העולם ואשתו עצרו אותי, זה היה נורא, זה היה סיוט".
לכל אחים יש עליות ומורדות ביחסים, בטח ובטח כשהם באים מאותו מקצוע. ספרי לי קצת על הקשיים ביחסים שלך עם אחיך שלומי.
"אני חושבת שזה יותר קשור למה שעברנו כילדים. יש אח גדול שנולד והורים לא יודעים לגדל, אז הם לומדים עליו. בסופו של דבר, השורה התחתונה היא שיש דברים ששלומי ואני לא מדברים עליהם. זה דברים עמוקים שקשורים לילדות, לנפש. אם יש לי עניין לא פתור עם שלומי, אני מעדיפה לעשות אותו בעצמי עם עצמי. נראה לי שגם שלומי עושה את זה. אנחנו אוהבים מאד אחד את השנייה, ורק יודעים שעברנו כל מיני דברים בנפש. נפש זה דבר עדין".
הייתה קנאה ביניכם?
"בטח. זה לא שהוא עשה משהו לא בסדר, אלא משהו בתוכי. כילדה עדינה לא פתחתי את הפה שלי, לא צרחתי. אני חושבת שילד שצורח - זה אחלה. זו בריאות נפש. כשאדם לא מדבר, הוא משול למת. ואני לא דיברתי".
על מה?
"על מה שמפריע לי, על מה שאני צריכה. ראיתי דברים כואבים, מפחידים, ושתקתי. לא דיברתי. אנשים חייבים לדבר, אחרת זה בית קברות. לא לשתוק. לעשות בעיות, בלגן, לדבר. בגלל ששתקתי, לקח לי יותר זמן לשחרר דברים. לכן כשמדברים על אח מצליח יותר או אח מצליח פחות, אני היום מרגישה מצליחה מאוד. הייתי צריכה לעבור דרך".
לאה, מתי הבנת בקריירה שלך "עשיתי את זה"?
"בתור ילדה הבנתי שאני חייבת לעשות מוזיקה אבל לא היו לי הכלים לדבר על זה. אבל מהשיר הראשון שיצא, הבנתי שזה זה. אני לא כזו שאומרת 'אני לא יודעת לעשות משהו אחר מלבד מוזיקה'. אני יודעת לעשות מלא דברים אחרים. אני יודעת להפעיל משרד, לתקן דברים. אבל מוזיקה זה התפקיד שלי בחיים, זה מה שבורא עולם נתן לי לעשות".
ומה הרגשת אחרי ש"בגלל הרוח" התפוצץ והפך לאחד השירים הכי מצליחים אי פעם?
"שמע, אני אדם טוב. אני נותנת שירים לזמרים וזמרות אחרים. בטח ובטח אם זה אח שלי. אני כתבתי שיר לפני ששלומי הגיע מארצות הברית. לא התכוונתי להקליט אותו. הוא לא נכתב במיוחד לשלומי. הוא חזר ארצה אחרי שכיסחו לו את הצורה על האלבום הראשון. השמעתי לו את 'בגלל הרוח' והוא לא התחבר אליו. לאט לאט הוא התחבר אליו והבין. השיר מאוד הצליח. אם היית שואל אותי אם הייתי נותנת את 'בגלל הרוח' אילו הייתי יודעת שהוא יצליח כל כך, הייתי עונה לך 'לא'. לא הייתי נותנת אותו".
כלומר לא ניחשת כמה הוא יצליח.
"לא ידעתי לחשוב".
השיר הזה עושה הרבה כסף?
"בטח, גם 'השיר שיביא לך אהבה'. השירים האלה כל הזמן מושמעים בפרסומות".
נכון, המון קמפיינים משתמשים בשירים שלך. גם ב'תמיד יחכו לך' ו'חתיכת שמיים'.
"נכון, אז מה יש לי לקנא במישהו? כל אחד יש לו את המקום שלו וכל אחד עושה את המסע שלו".
היו רגעים שניסו להנמיך אותך בגלל שאת אישה? לזלזל בך?
"כן. כשמגיעים לאולפן, כולם שם רק גברים. בתחילת הדרך באתי עם חשש, ותמיד הייתה הרגשה כזו שמסתכלים עלי אחרת. זה מאוד השתנה עם השנים, כי תמיד הייתי מעורבת בעשייה".
הכותרת הזו '40 שנות יצירה' מלחיצה אותך? את חושבת על הגיל?
"אני הייתי ילדת חופש כזו, כל היום מזנקת, קופצת, משחקת. אני שוחה כל יום, ולפעמים מתחשק לי לצאת מהבריכה לא דרך הסולם. זה הדברים שמבאסים אותי, הכובד הפיזי, הפחד לעשות תנועה לא טובה. מצד שני, הנפש שלי צעירה מאוד".
איך היחסים שלך עם הדת? את מגדירה את עצמך אדם דתי?
"אני גיליתי את הקדוש ברוך הוא וזה ממש משמח אותי ואני כל הזמן רוצה להתקרב עוד ועוד. אני שומרת שבת, אני לומדת כל מיני לימודים של רבי נחמן ואני לומדת כל מה שמזדמן. לצערי הרב אני לא מצליחה ללמוד באופן קבוע, אבל אני כל יום מתבודדת. אני מדברת בקול עם אלוהים ומספרת לו את הדברים הכי אישיים. יש אנשים יגידו 'יו, איזה מוזר לי לדבר בקול', יש כאלה שרוקדים, יש כאלה שכותבים, אבל ככה אני מתחילה את היום שלי. זה לא תמיד פשוט להאמין בקדוש ברוך הוא אבל אני מעדיפה ללמוד להאמין בו מאשר להיות בלעדיו. כי במי אני אאמין? במי? אני מאמינה בטוב בכל מקרה. אני מאמינה שבבסיס כולנו באמת טובים. נולדנו תינוקות צחים ותמימים, אחר כך כל אחד עובר מה שעובר, מתחיל עם הסדקים, עם השבירות, עם הלב, עם הכאבים".
אותם סדקים ושברים הם הבסיס לשירים הכל כך יפים שלך.
"נכון, אתה צודק. בהתבודדות הזו אני כל הזמן חוזרת לילדה שהייתי. הכול מתחיל שם. מה ששייך לפעם אני רוצה להשאיר אותו בפעם, אבל כמובן אתה לא יכול למחוק ולא לנתק את זה ממך, אבל אתה יכול לחיות עם זה בשלום".
אילו יכולת לחזור ללאה רגע לפני הפריצה הגדולה שלה, מה היית אומרת לה לא לעשות?
"הייתי אומרת לה שתלמד מהניסיון של עצמה, מההבנות של עצמה. הייתי אומרת לה לשחרר את הפחד שלה ושתבוא עם התמימות. שתלך עם הפחד, שלא תחשוש ממנו".
איזה חלום נותר לך להגשים?
"תראה, היכל התרבות זה חלום ענק שאני מגשימה עכשיו. אז בטח שאני חולמת גם על קיסריה, על אמפי שוני, על היכל מנורה. אבל שמע, אני לא משקרת, אני רוצה להיות בנחת עם הדברים האלה כי יש המון לחץ לפני מופעים כאלה. אני רוצה להרגיש בכיף, בטוב, בנחת, לא בלחץ. אבל החלום הכי גדול שלי זה לאהוב כמה שיותר, לכעוס כמה שפחות, להשתחרר, להיות חופשיה. זה החלום הגדול, כל השאר זה סוכריות".