הסופרת והמשוררת רעיה הרניק, מי שהפכה לסמל המחאה על מלחמת לבנון הראשונה לאחר נפילת בנה בקרב על הבופור, הלכה לעולמה. היא הייתה בת 92 במותה.
הרניק נולדה ב-7 באוגוסט 1933 בשם רעיה ויטקובסקי בברלין שבגרמניה, השנייה משני ילדיהם של רות לבית קאופמן וארווין (משה) ויטקובסקי, תעשיין ממשפחה עשירה שהיה בעל תואר דוקטור בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת ברלין. ב-1936, כשהייתה כבת ארבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. ב-1943 עברו לירושלים. בארץ עבד אביה במחלקת המסחר והתעשייה של הסוכנות היהודית, ובהמשך היה הנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (1949-1951), ולאחר מכן מנכ"ל בנק אגוד לישראל.
הרניק למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית ועבדה כעורכת תוכניות רדיו ב"קול ישראל". היא נישאה למוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק, שנהרג בתאונת דרכים ב-1972. בני הזוג התגוררו בשכונת רסקו בירושלים והולידו ארבעה ילדים. בנם הבכור היה רב-סרן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. בנם השני הוא רוני הרניק, מנהל בית-הספר הדמוקרטי במודיעין ומוזיקאי.
הרניק נחשפה לתודעת הציבור לאחר נפילתו של בנה הבכור בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. היא הייתה מהבולטות שבמבקרי המלחמה, של מדיניות ישראל בלבנון ושל אבותיה, מנחם בגין ואריאל שרון. לאחר סיום המלחמה החלה ליזום מפגשי דיאלוג עם אנשי ימין והציבור הדתי הרחוקים מהשקפתה הפוליטית.
הרניק הוציאה ספרי שירים וספרי ילדים. במיוחד התפרסמו השירים שכתבה לזכר בנה, "שירים לגוני" (1983). ספרה לילדים "גוני" מספר את קורות חייו ומותו של בנה. ספרה לילדים "אחי אחי", העוסק בהתמודדותו של ילד השוכל את אחיו, זכה ב-1994 בפרס זאב לספרות ילדים.