אירית חמו וחניתה אילן הן זוכות פרס רפפורט לאמנות לשנת 2026, כך הכריזו הבוקר (שלישי) קרן רפפורט ומוזיאון תל אביב, המעניקים את הפרס. טקס הענקת הפרסים ייערך ב־15 במרץ 2026 במוזיאון תל אביב לאמנות.
פרס רפפורט מהפרסים החשובים בתחום האמנות בישראל, והוא ניתן מדי שנה לאמן בכיר ולאמן מבטיח הפועלים בישראל. חמו הוכרזה ככלת הפרס לאמנית בכירה, ותזכה למענק בגובה 35 אלף דולר ולמימון תערוכת יחיד במוזיאון.
"לאורך שלושה עשורים יצרה אירית חמו גוף עבודה מרשים, כשהיא נעה בין רישום, פיסול, קולאז' ומיצב. המשותף לכלל יצירתה הוא בחירה עקרונית לפעול באמצעות מנגנונים של מקריות, כאוס ואי־שליטה, ושימוש בחומרים שוליים, מתכלים ויומיומיים, המטילים ספק במושגי קביעות, יציבות והיררכיה חומרית", נכתב עליה בנימוקים לפרס. "עולם הדימויים של חמו מתייחס אל ושואב מארכיאולוגיה, מיצירות מרכזיות באמנות המאה ה־20 בעיקר של מינימליזם ואמנות מופשטת, וכן מהאמנות הציבורית בישראל של שנות ה־50 (דוגמת ציורי הקיר בקיבוצים) - מסורת שנשאה חזון קולקטיבי, אידיאולוגי של בנייה, שייכות והתגבשות לאומית. דרכם היא בוחנת באופן ביקורתי ואוהב את האמנות הישראלית שהתפתחה בתווך שבין המקומי והקדום לבין השאיפה להיות חלק מ'הפרויקט המודרניסטי'. בתוך כך בולטות במיוחד סדרת רישומים גדולי ממדים עם נייר קופי כחול, שיצרה בראשית שנות האלפיים, ברגע שבו נייר הקופי איבד מנחיצותו. וסדרת רישומי אבק, אשר ביצירתה הוא אינו רק חומר עבודה, אלא גם סמל טעון: חומר זמני, שברירי, משתנה, החושף את המציאות כהרכבה של אינספור חלקיקים בלתי יציבים. באמצעות חומרים אלה מערערת חמו על רעיון היצירה האמנותית כישות קבועה ונצחית, ומדגישה את פגיעותם של חזונות הרואיים".
אילן הוכרזה ככלת הפרס לאמנית מבטיחה, ותזכה ב-15 אלף דולר וגם היא במימון של תעורכת יחיד. "עבודתה של חניתה אילן מתמקדת במיצבי ציור גדולי ממדים בהם היא מציירת על יריעות בד ארוכות הנתמכות במבנים פיסוליים מעץ, כך שהציור שלה מתקיים כיחידה תלת־ממדית, הנעה בין פיסול ואדריכלות. הבדים של אילן, המצוירים משני צדדיהם, מופיעים כסוג של מגילה, טקסט הנקרא ונחווה ברצף, שמקורה בכתבי קודש קדומים ובסדר התפילה בבית הכנסת", נכתב עליה. "אילן אינה רק בולטת באיכויות הציוריות הייחודיות ושאפתנות מיצביה, כי אם גם בעולם הדימויים שלה השואב ממיתוסים, ארכיטיפים ומקורות יהודיים. היא מרבה לעסוק בתנועה שבין גילוי וכיסוי, נוכחות והיעלמות ובאמצעות מחיקה, מריחה וניגוב. היא יוצרת משטחים מרובדים, בהם דימויים בהם נופים, תשמישי קדושה, חורבות ומלאכים מפציעים ונמוגים. אלו מטעינים את פעולת הציור במשמעות מטאפיזית ובכוח אמוּני ואמנותי".
חבר השופטות כלל את טניה כהן-עוזיאלי, מירה לפידות, דלית מתתיהו, חנאן אבו-חוסיין, רבקה סאקר, עירית רפפורט ועדי גולדנר.