מפלצות הקאמבק

מול הבמה בערד, טיפקס כבר ירדו מזמן (זכור ביצוע מדליק של "קסדה בראש טוב"), ואנחנו חיכינו שעות למשינה שתעלה כבר. כשעלה איזה חייל פתאום ותפס את המיקרופון היסטרי וצעק: "יש פצועים, יש הרוגים", לא הכי הבנו, וחשבתי שההומור של משינה מתחיל להיות חולני. אבל בנאי וברכה והחבר'ה לא ממש עלו על הבמה, למרות שהמתנו יפה, ואחרי שעבר זמן משמעותי, שמענו שהיו בלגנים בכניסות.

נדמה לי פתאום כאילו מאז ההופעה ההיא ב-95, החלק שבי שהעריץ את משינה נתקע בקטע שבו הוא מחכה שהלהקה כבר תעלה לבמה. זה לא שלא הייתי אחר כך במופע שהתווסף בפארק הירקון והשלים וחתם את העניינים, הייתי. אבל ההופעה שלא היתה בערד עשתה מבחינתי את עבודת הפרידה בדרך הטובה והמשמעותית ביותר. זה היה קריטי, האופן שבו המסה הקולקטיבית הזו חיכתה וחיכתה באותו ערב מול הבמה ללהקה שהבטיחה ולא באה, כאילו שמדובר בסוף של הדרן שלישי, רק שהמוזיקה עוד לא התחילה. הופעת רוק אחרונה סימלה דבר די גדול לבני 13, ובמקרה משינה גם היתה הלהקה הכי גדולה שהיתה כאן.

"זה לא נגמר, זה רק הסוף", הם הטיחו בנו בשארם של מדריכים בצופים, והנה הבוקר הם הודיעו על החזרה שלהם. איחוד האיחודים, משב רוח מרענן בנוף האיחודים המקומי, אירוע ענקי בתעשייה צחיחה במיוחד, האיחוד הכי מעניין, שעושה לעצמו בילד-אפ כבר 8 שנים. ואני כבר זקנתי, בכל מיני מובנים של שיער פנים לפחות, ואני כבר יודע עד כמה משינה היתה הלהקה הכי גדולה שהיתה כאן. בזה שהיא שינתה את הדרך שבה כותבים מוזיקה בארץ. בזה שהיא היתה עדכנית ונגישה, שהסתכלה אל הכיוונים הנכונים וסחפה את ההמונים. בזה שהביאה צליל שלא היה מוכר לאנשים בארץ והפכה אותו למסחרי ואהוב. ובזה שהיא הוציאה 8 אלבומים, והתייחסה לעצמה כאל להקה.

אבל כחלק מהתהליך הזה, שבו אני כאילו זקנתי, אני גם מוצא את עצמי חסר התלהבות ממשית בנוגע לאפשרות לשמוע שוב את "אנה" או את "נגעה בשמיים". יכול להיות וסביר להניח שעם הבלינצ'ס יבוא השיגעון, ואמצא את עצמי נסחף אל הנוסטלגיה ונגנב כבעבר. אבל מה זו נוסטלגיה, בסופו של דבר, אם לא שורה של כתרי גזרים אכולים (באגס באני). שמעתי בימים האחרונים קצת תקליטים של משינה, וזה היה די קול, אבל באותו אופן תחום וארכיוני שבו זה היה כיף להקשיב בפעמים האחרות בהן שבתי אל המוזיקה הזו.

לא היתה כאן להקה כמו משינה. ומחשבה על איחוד שלה בהחלט מסמלת סוג של רצון לשוב לתקופה שבה המוזיקה הישראלית הרימה את הראש ועניינים. אבל אם נשוב רגע לקטע הדוחה שבו הילד כאילו מחכה ללהקה שתחזור, תחזור – ועכשיו הטוויסט הוא שכאילו כשהם שבים אז כבר לא בא לו – אז אני חייב להגיד שבשביל להשלים את המהלך בצורה נראטיבית וראויה, משינה חייבת גם להקליט בסיבוב הזה חומר חדש, ולא להסתפק רק בכמה הופעות. אפילו שיהיה חומר לא משהו. אבל אני ממש מקווה שהם יחזרו לאולפן.

* לצפייה בשיר החדש הקליקו על הלינק הראשון למטה