אתמול התראיינו בערוצים שונים שני אנשים שנתניהו צריך לפחד מהם

בזה אחר זה התראיינו אמש, בסגנון שונה ובערוצים שונים, האיש שאולי יכריע את זהות ראש הממשלה הבא והאיש שאולי עוד יהיה ראש ממשלה בישראל, אם כי לא בעתיד הקרוב מאוד.

אביחי שטרן הוא סמל לכל מה שהליכוד היה יכול להיות, צריך להיות - ועם השתחררותו הקרבה מלפיתת המוות של נתניהו (שהעניק חיים לתנועה, ייאמר לזכותו, אבל משאיר אחריו אדמה חרוכה שעליה גדלים רק סרפדים כניסים ואטורי וחנוך מילביצקי, טלי גוטליב ואושר שקלים), אולי גם יזכה להיות.

שטרן מתארח אצל רוני קובן (כאן 11) ומדגמן ליכוד של פעם, מוכיח למה הוא האיש שיצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית שהותירה חבורות בראשיהם של דוד לוי, מאיר שטרית ואחרים. הוא נולד בקריית שמונה ודבק בה גם בבגרותו, הוא משפטן בהשכלתו ועורך דין במקצועו, הוא בן למשפחה שכולה - סבתו ודודתו נרצחו בפיגוע טרור מחריד עוד בטרם נולד. הוא איש נעים הליכות, אבל גם עיקש.

בשטרן יש רוגע ושלווה, אבל הוא חושף שיניים (בנימוס) כשהוא מתאר איך הופקרה עירו על ידי הממשלה שמנוהלת על ידי המפלגה שלו, הליכוד. זאת לא ביקורת מרומזת אלא ישירה על בנימין נתניהו, שלאחרונה זיהה כנראה שהוא עלול לשלם מחיר אלקטורלי כבד, לא רק בגלל תושבי קריית שמונה שגילו את פניו האמיתיות, אלא בגלל מה ששטרן ועירו מסמלים עבור תומכי ליכוד אחרים.

מבין השורות מתבררת הסכנה האמיתית לנתניהו: תושבי קריית שמונה, ממש כמו שטרן עצמו, לא מסוגלים להצביע עבור מפלגה שנתפסת בעיניהם כשמאל, אפילו שמאל-מרכז. מיעוטם יזלוג לסמוטריץ', בן גביר או אולי ליברמן. חלק גדול הרבה יותר יישאר בבית ביום הבחירות, כי מה אכפת לו איזו ממשלה תצפצף עליו לאחריהן?

אופס, גם אני טעיתי ממש הרגע כשנתתי למשחק הישראלי "ר"ב-רל"ב" לצמצם את הדיון באביחי שטרן לגבולות הוויכוח הזה, כי שטרן מסמל בעיני משהו גדול הרבה יותר, אופטימי הרבה יותר. שלא תסיקו מכך ששטרן הוא תמים, להיפך: את מעט התמימות שעוד הייתה בו הוא איבד ביום שקריית שמונה הופקרה לגורלה על ידי הממשלה שלו.

כך למשל שטרן מודיע שהפוליטיקה הארצית אינה מעניינת אותו - בתשובה לטענה של רוני קובן שהיה יכול להיות ממובילי הפריימריז בליכוד של פעם.

יסלח לי שטרן אם אני מפקפק בדבריו. לא מפני שאיני מאמין לו שכל מעייניו נתונים לעיר הולדתו, אלא מפני שאני בטוח שחלק מהתשובה מתבסס על כך ששטרן יודע שכל עוד נתניהו שולט ללא מצרים במפלגה, עוד לא בשלה העת לפרוץ קדימה. קשה לראות איך הסרט שלו מתפתח ללא הטוויסט הזה בעלילה - השאלה היא רק מתי.

אפשר היה להמשיך כאן את הדיון ולהראות איך ההנהגה בליכוד עשויה לדלג על דור: מכ"ץ ועד ברקת, מרגב ועד לוין, כל אלה שהתחממו על הקווים עד כדי כך שכבר נשרפו, בעוד שטרן ימשיך להגיד שכל זה אינו מעניין אותו ולצבור תמיכה בציבור הרחב (למשל דרך ראיונות אוהדים עד מחבקים, כמו אמש אצל קובן), אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונסכם בכך שאפשר להיות אופטימיים אם אנשים כשטרן ניצבים בעתידה של מדינת ישראל.

שטרן אולי יהיה כזה יום אחד, אבל בינתיים נדמה שמדינת ישראל תקועה בפלונטר שקדם לכינון הממשלה הנוכחית: מצד אחד נתניהו שמצליח לשכנע פחות ופחות גם בקרב מי שהיו תומכיו, ומצד שני חבורה של מנהיגים בעיני עצמם שאינה מצליחה לשכנע את המסה הקריטית של הציבור בישראל בכך שהיא חלופה הולמת לאיש שנדמה שתמיד משל כאן.

מי יושב במרכזה של הנדנדה הזאת? מנסור עבאס. אתמול הוא שוחח באריכות עם דנה ויס (קשת 12). הדובדבן של השיחה היה אמור להיות (שוב) גילוי חדש על המשא ומתן שניהל עמו נתניהו בניסיון לצרף אותו אל ממשלתו. הדובדבן הזה כבר הפך מריר כל עוד עבאס לא מספק הוכחה כתובה, מוקלטת או מצולמת שאכן כך היה - ובכלל מאפשר לנתניהו מרחב הכחשה.

מה כן חדש אצל עבאס? גילוי (די מדהים בעיני) על פנייה מצד גורמים המזוהים עם קטאר שביקשו שיחבור לנתניהו, מה שמאיר באור רע עוד יותר את פרשת קטארגייט, וכן העובדה שהוא בטוח שנתניהו יתקשר אליו מיד לאחר הבחירות, אם בניסיון לצרף אותו אליו (אם לא לממשלה ממש אזי לפחות לתמיכה בה מ"בחוץ") או - מה שסביר כרגע בהרבה - בניסיון למנוע הקמה של ממשלת שינוי שנייה.

איך עבאס יודע? הוא לא קיבל פנייה שכזאת, אבל הוא כבר מכיר את נתניהו: "הדבר היחיד שמעניין אותו הוא להישאר ראש הממשלה גם בעשרים השנים הבאות", מסכם עבאס את שהבינו כבר רבים מאזרחי ישראל.

וייס לא עושה לעבאס חיים קלים, היא מצליחה לעצבן אותו מעט כשהיא רומזת שאינה מאמינה לו שאינו זוכר פגישות עבר עם טרוריסטים, אבל גם ה"התפרצות" של עבאס, היא בגבולות הז'אנר נעים ההליכות שלו, אחד שיודע שכמו שהוא מעיד על עצמו, יהיה חשוד בקרב הערבים כמשתף פעולה ובקרב היהודים כתומך טרור.

כרגיל אצל אנשים מסוגו של עבאס, שנמנעים מאמירות נחרצות, הכותרת צצה ועולה מבין השורות: עבאס יקבע, בוודאות כמעט גמורה, את זהותו של ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. הסיוט הפוליטי שלו הוא שאחד הגושים יזכה ליותר מ-60 מנדטים.

אז האם ערבי שמייצג תנועה דתית-מוסלמית יקבע את זהות ראש הממשלה בישראל?

מסתבר שכן: מי שהכשיר את עבאס לתפקיד היה מי שהסכים להישען על קולות חרדים אנטי-ציוניים. עבאס מודע להקבלה המשתמעת הזאת, אולי לכן הוא מפתיע כשהוא מצדד בשירות שווה גם לצעירים ערבים ומודיע: "אצלנו אין 'נמות ולא נתגייס'".

שני מנהיגים פוליטיים עלו אמש על מסך הטלוויזיה, בזה אחר זה ובערוצים שונים. אחד שבסבירות גבוהה למדי יקבע את זהות המנצח הגדול של הבחירות הקרבות. השני עוד יהיה מי שיזכה בבחירות.

לא בבחירות האלה כמובן, עוד לא, אבל אם תשלים הממשלה הנכנסת (תהא אשר תהא) את ימיה, יש סיכוי שעוד נראה אותו כשחקן בזירה שאליה הוא מעיד שאינו שואף להיכנס.

ואולי מי יודע, עוד תיווצר יום אחד חזית אחת של אלה שהנהגת מדינת ישראל אוהבת לדבר בשמם בעודה מתכחשת לקיומם בימים כתיקונם: המצביעים של עבאס מזה והתושבים של שטרן מזה. האפשרות שיגלו אלה את אלה הוא הסיוט של כל מחרחרי הריב והמדון, במקום שמשווע לאנשים שיוכלו לשים בו אבן על אבן.