לוסי אהריש נרגשת. לוסי אהריש זועקת מדם ליבה. לוסי אהריש נרעשת כמו שרק מי ששמעה את בנה בן החמש מרגיע אותה במילים: "אמא, אני פה", יכולה להיות. לוסי אהריש לא מצליחה לעצור את הדמעה בזווית עינה, אבל לא נותנת לה לשבש את מחשבותיה, חדות כתער - כרגיל.
למה אהריש מותקפת על ידי חבורה של בריונים? כי היא העזה לומר את הביטוי הערבי המקביל ל"בעזרת השם" השגור בפי יהודים, אפילו הם חילונים גמורים. היא עשתה זאת כחלק ממונולוג שקרא לאזרחי ישראל הערבים לממש את זכותם האזרחית ולצאת להצביע (להזכירנו: אזרחי ישראל הערבים אינם אלה שקוראים לחיילי צה"ל נאצים, תוקפים אותם בשכונותיהם, מכריזים "נמות ולא נתגייס" או מחוללים ביחד עם שר אנטי-ציוני למנגינת "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים").
"אינשאללה" אמרה אהריש - ונתנה את האות לכמה רפי שכל, מוסתים בידי פוליטיקאים (מהשוליים הקיקיוניים ועד לרמה הבכירה ביותר) להסתער עליה.
האשמה: העזה להיות אזרחית ערבייה בעלת דעה חופשית במדינת היהודים, זאת שבפעם האחרונה שהבטנו בתעודת הזהות שלה, לפחות על פי מגילת העצמאות, היה כתוב בה שהיא מדינה חופשית, כזאת שבה רשאי כל אחד להביע דעה עצמאית.
אהריש אינה לבדה, אם צרת הרבים הזאת מנחמת אותה. עמה גם עיתונאים אחרים: גיא פלג, עמיתה מחדשות 12, רביב דרוקר ואביעד גליקמן, שמשדרים איתה באותו הערוץ - ומדובר ברשימה חלקית מאוד, שכוללת גם נשיא בית משפט עליון בדימוס וראש ממשלה שפרש מתפקידו לפני 25 שנה.
האשם תמיד
ובכל זאת נדמה כי המתקפה על אהריש, כמו גם על עמיתה מתאגיד השידור כאן 11, סולימאן מסוודה היא שונה. אמוציונלית הרבה יותר, מונעת לא רק מרצון שנע על הציר שבין להטריל (עוד איכשהו אפשר להכיל) לבין להטריד (עבירה פלילית). כאן יש גם זעם קדוש, שהרי מדובר בערבים.
מצחיק להתייחס לנושא ברמה העניינית, ובכל זאת - מה כבר אמר מסוודה? את מה שמבין כל ילד בישראל: אם כנופיות הפשע מהמגזר הערבי היו יורות באזרחים יהודים ולא בערבים, המדינה הייתה גועשת ולא דוחקת את הנושא אל שולי מהדורות החדשות. יש מישהו שיכול להפריך את התזה הזאת? אפילו לא אחד.
זה לא מנע ממי שמעז לכנות את עצמו "נבחר ציבור", פופוליסט גמור כמו ח"כ מהליכוד אושר שקלים, להגיש נגדו תלונה על הסתה לרצח. אתם יודעים, פריימריז עכשיו והגזענים שהשתלטו על גווייתה של תנועת החירות רעבים.
ומה עשתה אהריש? קראה לאזרחי ישראל הערבים להצביע ולהשפיע, על אף שחלקם סבור (לא בלי מידה מסוימת של צדק) שהבחירה שלו היא במי יזכה לשלוט על חשבונו: נתניהו או (נניח) בנט, הן שניהם יזניחו אותו באותה המידה.
המונולוג של אהריש אמש, כשהתארחה אצל אודי סגל בחדשות 13, הוא כמעט טקסט חובה לשיעורי אזרחות, אילו היו מתקיימים כאלה תחת יואב קיש, רגע לפני שמביאים לכאן מורים מהודו ותאילנד, למערכת שפעם נשאה בגאון את התואר "חינוך" והיום מצמיחה עשרות אלפי "מרדכי דודים" מדי שנה.
סגל בתבונה, בחר שלא להפריע לה בשאלות מנחות. אפשר לה להתבטא וזכה למשפט שמסכם היטב את האירוע, לא רק של אהריש: "אם יקרה לי משהו" אמרה אהריש, "הדם הזה יהיה על ידי מי ששתק. מי ששוב היה על המרפסת". בול.
אם בארזים
מי עוד שתק? חלק מהקולגות של אהריש. כלומר, הם לכאורה לא שתקו - בערוץ 12 (לפחות בתכנית הבוקר של רסקין) התייחסו אתמול לנושא ואפילו מקפידים לכנות את מרדכי דוד בשם "העבריין".
רק שאז נשאלת השאלה, מה חושבים בקשת 12 על עבריינים? למה אני שואל? כי דקות אחרי שנשאה אהריש את המונולוג המצמרר שלה בחדשות 13, אירח ארז טל ב"מועדון לילה" (קשת 12) את "כוכבי הפוסקאס" - אשר ונהוראי בן עוז, אבא ובן. האב הוא עבריין מורשע שריצה תקופת מאסר. גם מעשיו מאז, עת הפך לאיש עסקים, איך לומר בעדינות? שנויים במחלוקת.
נניח שזה בסדר גמור (או שאולי לא? הן הטלוויזיה המסחרית שלנו כבר מזמן לא שואלת את עצמה שאלות אתיות מוסריות) לתפוס טרמפ על הפופולריות של השניים שהפכו לקאלט, אבל אללי, אפילו אופירה אסייג שאירחה אותם בתכניתה, הקדימה לריאיון שורה של האשמות כנגד מר בן עוז, שאותן גוללה הן בפניו והן בפני הצופים.
מידה של סלחנות אפשר לגלות גם כלפי "ארץ נהדרת" בחיקוי מלעיג של השניים. ייאמר מיד: מוטב שאפילו זה לא היה בא לעולם, אבל לפחות שם אפשר לטעון שמדובר בסאטירה. ארז טל אפילו לא מתיימר להיות סאטירי, אלא מקבל את השניים בכבוד מלכים: ישראל קטורזה, איש רגיש בדרך כלל, משתף פעולה ורץ לחבק את בן עוז האבא, בדאחקה דלוחה על החזה החשוף ונטול השיער שלו ו"לימור", אללי - אורנה בנאי, אישה דעתנית שהייתה מוכנה פעם לשלם מחיר ציבורי וכלכלי על זכותה להשמיע את האמת שלה (ממש כמו אהריש), מתרפסת.
זה מוזר, כי אני די בטוח שבאחת מתכניות האקטואליה של קשת אליהן נחשפתי, ביקרו את כל מי שמנרמלים את מרדכי דוד, מעידית סילמן ועד בני גנץ (האיש שנדמה שלא מסוגל אפילו להגיד "בוקר טוב" בלי לצאת מטופש). האם יש הבדל מהותי בין סילמן שמהללת את דוד לבין טל, קטורזה ובנאי שמסתחבקים עם בן עוז?
"מנרמלים" קוראים לזה היום - מנרמלים עבריינות, מ"מועדון לילה" ועד לכנסת ישראל שבה מנסים להכשיר כהונת עבריינים מורשעים לתפקיד שרים ("חוק דרעי"). תודה לאל שלפחות לוסי אהריש מעזה עדיין לצעוק שהמלך עירום (או שוב עוצם עיניים מעל המרפסת). או שמא נאמר: אלחמדוללה.