השחקנית גילה אלמגור, מגישות הטלוויזיה לוסי אהריש ואופירה אסייג והזמרות נגה ארז וגלי עטרי קיבלו היום (שני) את "אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות" לנשים פורצות דרך ומעוררות השראה.
בטקס שנערך היום במרכז פרס ביפו זכו באות - המוענק זו השנה השישית - גם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, הזמרת גלי עטרי, פרופ' יפעת מרבל, הספורטאיות טליה זומר וטליה אילת, אשת החינוך גדיר האני ומייסדת "פורום נשות המילואימניקים" עדי לנגר שבת. לצדן קיבלו לאה ואיילת גולדין, אמו ואחותו של סגן הדר גולדין, אות "אבירות של תקווה".
"שמעון פרס אמר שאופטימיסט ופסימיסט חיים באותה צורה אך מתים אחרת. ואני מסרבת להיות פסימית. המדינה הזאת היא נס", אמרה אהריש. "אנחנו עוד מעט נסגור 80 שנה, ואני חושבת שאנשים לא מבינים כמה המדינה הזאת היא נס במונחים של היסטוריה, מה שקרה וקורה הוא בלתי נתפס. הגוונים, המינים, הדתות והאנשים שיש פה - אין בשום מקום אחר בעולם חוץ מישראל".
"מדינת ישראל זה הבית שלי. אפשר להתווכח. לאהוב את המדינה שלך זה כמו לאהוב את אמא ואבא, אתה תעשה בשבילם הכול, תלך איתם באש ובמים אבל לא תמיד תסכים איתם ולפעמים אומר שאתה את הילדים שלך תגדל קצת אחרת", אמרה אהריש, מגישת רשת 13 שלאחרונה נרדפת בידי פעילי ימין קיצוני. "אני עוברת ימים לא פשוטים, אמר רבין: 'האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה', ומישהו כרסם לי. אבל אני בפני אותם בריונים לא מורידה את הראש".
"אני אמא ויש פה שתי אימהות שיקרות לי מאוד - לאה גולדין ויעל יהוד, אמא של ארבל יהוד. אתן לימדתן אותי בזמן הזה שאני מכירה אותן שאתה לא יכול להיכנע ולאבד תקווה. אתן דוגמה ומופת לי, איך אמא לביאה נלחמת על הילדים שלה להחזיר אותם הביתה, ולעשות הכול שבמקרה אחד יחזור למנוחת עולמים, ובמקרה השני למשפחה אוהבת. האות הזה הוא שלכן, אני מעריצה אתכן. האות הזה לכל אמא שחיכתה לבן או לבת שלה והייתה צריכה לשמוע את הנורא מכל כשהבת שלה חזרה הביתה. רוצים לרצוח את התקווה כאן, וזה לא יקרה. לא כשזה במשמרת שלי, לא כל עוד אני פה", הוסיפה.
גם מגישת קשת 12 אופירה אסייג נשאה דברים והודתה על הכבוד. "לקבל פרס שעוסק בדמוקרטיה במיוחד בימים אלו, זו לא מחמאה זו אחריות", אמרה אסייג. "הטלוויזיה עבורי היא לא רק בידור אלא במה אמיצה שצריכה לשאול שאלות גם כשזה לא נוח וגם כשיש לזה מחיר, לפעמים גדול מאוד. עמידה לעקרונות דמוקרטיים לא תמיד מתקבלת במחיאות כפיים - יש ביקורת, יש רעש, אבל מבחינתי שתיקה היא מסוכנת הרבה יותר. דמוקרטיה לא נשברת ביום אחד. לא משנה מי עומד מולנו. כמו שאמרת לוסי, גם אם עומדים בריונים".
"גדלתי בדימונה בבית מאוד דתי, לא בבית של מקושרים וגם לא עם מי שחשב שהקריירה שלי ריאלית. בתחילת הדרך אף אחד לא האמין בי. כמה רחוק אפשר להגיע", הוסיפה. "נגה ארז שאלה אותי: את גאה בך? אז אני אסיים - אני גאה בעצמי".