אחרי המלחמה: האם התרבות תחזיר את הצפון לחיים?

במשך חודשים ארוכים הצפון היה נתון בקיפאון. הפינוי הממושך, מוסדות התרבות שננעלו והיצירה שנאלמה, הותירו חלל עמוק בלב הקהילות. כעת, בשנת 2026, כשהאזור מנסה לאסוף את השברים, עולה שאלה קריטית: האם בלי תרבות רחבה ופועלת באמת אפשר לשקם אזור שלם? מה תפקידה של התרבות בתהליכי השיקום של האזור?

מחקר מיפוי חדש ומקיף, יוזמה של קרן ברכה בשותפות עם מרכז הידע האזורי גליל מזרחי, קובע כי התרבות אינה מותרות לימים של שקט, אלא תשתית קריטית וחיונית לחזרה, לחוסן ולשיקום של היישובים.

בכנס "פסיפס מחקרי" שייערך מחר (חמישי ה-26/2) במכללת תל-חי, שבחודש הקודם הפכה לאוניברסיטת קריית שמונה בגליל, מתכוונים להציג את תוצאות המחקר ולברר כיצד התרבות יכולה להוות עוגן לשיקום הצפון עבור חזרתם של תושבים לאזור שטוב לגור בו ושיש בו פיתוח תיירותי, כלכלי, תעסוקתי ועוד.

הנתונים שנאספו מציירים תמונה מורכבת של שדה תרבות חבול. במהלך תקופת הלחימה, רק 19% מהתושבים שנשארו בבתיהם הביעו שביעות רצון גבוהה מהיצע התרבות והפנאי. עבור המפונים ששהו במוקדים עירוניים במרכז הארץ ונחשפו לשפע תרבותי נגיש, הפער הפך מוחשי עוד יותר. עם חזרתם הביתה, נוצר דור חדש של תושבים עם ציפיות גבוהות ותפיסה שאיכות חיים אינה רק ביטחון ותעסוקה, אלא גם הזכות לצרוך וליצור תרבות קרוב לבית.

המחקר מזהיר מפני "נטישת יוצרים": האומנים, שהם הלב הפועם של האקוסיסטם היצירתי, חווים שחיקה קשה ובדידות מקצועית. ללא מרחבי עבודה (סטודיואים), קהילה תומכת ואופק כלכלי, רבים מהם עלולים להעתיק את חייהם למרכז, מה שישאיר את הצפון ללא רוח חיה.

המהלך להצמחת שדה התרבות בצפון הוא חלק מאסטרטגיה רחבה שמובילה קרן ברכה, בניהולו של אריאל דלומי. הקרן יזמה שני מחקרי מיפוי בגישה של אקוסיסטם יצירתי־אזורי - האחד בנגב המערבי והשני כעת בצפון, המקיף את שלושת האשכולות: גליל מזרחי, גליל מערבי ובית הכרם, בהובלת יעלה חזות ינוקא יועצת התרבות והאומנות של קרן ברכה וחוקרת מדיניות תרבות.

לדברי אריאל דלומי, "בין מרכז הארץ ובין הפריפריה קיימים פערי נגישות משמעותיים לתרבות. מוטלת עלינו אחריות לפעול כדי שהתרבות והאומנות יהיו סיבה מרכזית לבחירה במגורים בצפון. מחקר האקוסיסטם בצפון מציע לארגונים, לקרנות ולמשרדי ממשלה מסד נתונים מבוסס ועדכני שאפשר להישען עליו לצורכי תכנון מיטבי של תמיכתם בתחומי התרבות, האומנות והיצירה בצפון הארץ". המחקר הוא חלק ממהלך אסטרטגי רחב, ומצטרף לתהליך שהחל אחרי השבעה באוקטובר באזור הנגב המערבי.

מדובר בתהליכי עומק שנעשו בשותפות עם הגורמים המקומיים והארציים, מתוך תפיסה שהמידע הוא "נכס משותף" ופתוח לציבור, שנועד לקדם מדיניות מבוססת נתונים. המחקר בצפון התבסס ופותח במחקר "אקוסיסטם יצירתי־אזורי בנגב המערבי" שנעשה בשנת 2024 בהובלת שירה לפידות, ראשת המחלקה לתרבות - יצירה והפקה במכללת ספיר ומומחית לתחום מיפוי תרבות, ויעלה חזות ינוקא אשר לצד מיפוי תרבות נרחב של הנגב המערבי הניחה את היסודות לגישת האקוסיסטם היצירתי־אזורי באסטרטגיה של קרן ברכה. לטובת המחקר נבנה צוות ייעודי של חוקרים, אנשי תרבות צפוניים: מיקי נירון, מורן דעקה, סיון אלדן ברטן ומיכל מרקוביץ'.

כעת, כחלק מהמאמצים לשיקום ומיפוי עולם התרבות בצפון מופנים המאמצים להקמת מנגנוני תמיכה ארוכי טווח בשטח. השותף המרכזי לביצוע הוא מרכז הידע האזורי גליל מזרחי, בניהולה של יפעת קורן זימרן ובהובלת מנהלת הפרויקט מירב אטמור.

לדברי ד"ר אילה כהן, ראשת מרכז הידע האזורי גליל מזרחי, "החיבור בין מחקר יישומי ובין תפיסה של אזוריות, יאפשר למפות את הפערים ואת האתגרים בתחום התרבות, ולפתח מדיניות ותוכניות פעולה שישענו על נכסים תרבותיים מקומיים. כך נוכל לחזק את הלכידות האזורית ולקדם שוויון בנגישות לתרבות כחלק מהחוסן האזורי של הצפון ופיתוח איכות החיים של התושבים".

ממצאי המיפוי חושפים שורה של חסמים מבניים הפוגעים בעמידות הכלכלית ובפיתוחו ארוך הטווח של שדה התרבות בצפון, במיוחד בהיעדר תשתיות ארגוניות חזקות המסוגלות להתמודד עם האתגרים הייחודיים לאזור. המרחק הגאוגרפי מהמרכז מהווה חסם כפול: מחד גיסא, הוא מייצר עלויות שינוע והפקה גבוהות עבור יוצרים ומוסדות; מאידך גיסא, הוא מעלה את עלויות ההגעה עבור תושבים, על רקע מחסור בתחבורה ציבורית נגישה וסדירה, ובכך מצמצם קהלים ופוגע בהיתכנות הכלכלית של פעילות תרבותית.

בנוסף, קיימת תלות גבוהה בתמיכה רשותית וממשלתית, לצד תת־תקצוב מתמשך של תחום התרבות ברשויות המקומיות. מצב זה מאלץ ארגונים ויוצרים להישען בעיקר על קולות קוראים ומענים נקודתיים, שאינם מאפשרים תכנון אסטרטגי, בניית תשתיות ופיתוח מקצועי לטווח ארוך. בהיעדר ודאות תקציבית ורציפות מימונית, מתקשה השדה להתבסס כמערכת יציבה ובר־קיימא.

לצד זאת, ניכרת מציאות של מיעוט מוסדות עוגן בחלקים נרחבים של הצפון, דבר המעמיק את הפערים האזוריים בהיצע התרבותי ובנגישות ליצירה ולצריכה של תרבות. פערים אלו משתקפים גם בהתאמה חלקית בלבד של מנגנוני התקצוב הארציים לתנאים הגאוגרפיים, הדמוגרפיים והכלכליים הייחודיים של הצפון - מה שמחייב חשיבה מחודשת על מודלים תומכים מותאמים אזור.

בנוסף, המחקר מדגיש את החסמים הייחודיים בחברה הערבית והדרוזית בצפון. קיים מחסור חריף בתשתיות פיזיות בתוך היישובים, וצורך בבניית תוכניות פיתוח מקצועי שמותאמות תרבותית ומחוברות למורשת המקומית. ללא מענה ממוקד, הפערים בין המגזרים רק ילכו ויעמיקו בתהליך השיקום.

המסקנה המרכזית של המיפוי היא שניתן להפוך את התרבות למנוע צמיחה אזורי דרך חיבור לנכסים הייחודיים של הצפון: הטבע, החקלאות והתיירות. פיתוח אקוסיסטם המבוסס על "הון תרבותי מקומי" יכול למשוך קהלים חדשים מחוץ לאזור ולייצר מקומות תעסוקה ופנאי איכותיים לצעירים.

מעבר לכלכלה, התרבות מוצגת ככלי לטיפול בפוסט-טראומה קולקטיבית. המחקר קורא למקבלי ההחלטות להכיר בתרבות כתשתית קהילתית מחייבת, בדומה לחינוך או רווחה. רק יצירת מרחבים משותפים, פיתוח תוכניות בין-תרבותיות וחיזוק מוסדות הפועלים עם קהלים מגוונים, יאפשרו לבנות מחדש סולידריות וגשרים על פערים חברתיים שנפערו בזמן.

לאחר תהליך המיפוי בצפון, ובדומה לתהליך המיפוי בדרום, הקרן תכנס להשקעות בתשתיות אזוריות, תמיכה בארגונים וטיפוח יוזמות תרבות מקומיות מתוך תפיסה שלתרבות יש מקום מרכזי כנכס אסטרטגי של האזור בפיתוח הכוחות היצירתיים, השארת צעירים, התחדשות האזור ופיתוח מרחב חיים שטוב לחיות בו לכל תושביו.