"לקראת סוף המחזמר שיר מאוד מרגש שאני שר לבד, שנקרא 'איך זה שאני עוד מאוהב'", מספר השחקן עידו מוסרי על תפקידו במחזמר "משתגעים מאהבה" בתיאטרון חיפה. השיר עוסק ב"זוג שחי ביחד כבר שלושים שנה והגבר יושב לצד אשתו, קוראים עיתון, עושים פעולה טריוויאלית יומיומית מאוד משעממת, בדממה משותפת כזאת שמעידה על קשר ארוך. ואז הוא בעצם פותח בבלדה מאוד מרגשת, בלי שהיא בעצם שומעת. הוא אומר: 'כולם אומרים, האהבה נהיית תפלה, בלי טעם, סופה לדעוך כמו להבה, אז איך זה שאני עוד אוהב כמו פעם?'".
מוסרי בן ה-47, שהתראיין לאיריס קול ב-103FM, מוסיף ומגלה על חיבורו האישי העז לנושא השיר. "זה באמת שיר שמאוד הפתיע אותי, כי אני בזוגיות אבל עוד לא מצאתי מערכת יחסים ארוכה כזאת. בטח לא הגעתי ל-30 שנה. השיא שלי זה שנתיים וחצי, קצת מביך לאמר", אמר. "ניסיתי לחשוב מאיפה אני תוקף את הדבר הזה, ואז חשבתי על הורי היקרים, שגם הם נפרדו בגיל מאוד מאוחר, אבל בכל זאת החזיקו הרבה שנים. גם הוא בשיר אומר: 'כבר 30 שנה ביחד של ריבים מרים ומיותרים ולילות קרים'. כלומר התופעה הזאת שכולם מנסים לפצח של איך אפשר להיות ביחד והאם אפשר להיות מאוהב הרבה שנים. על הדבר הזה אני יכול לספר לך סקופ, שבמהלך אחת החזרות שרתי ופשוט פרצתי בבכי, בעודי חושב על הוריי שנפרדו בגיל מופלג לאחרונה, ובכל זאת החזיקו מעמד כ-50 שנה, וכמובן שחשבתי גם על עצמי. זה היה רגע בחזרות של וואו, של גילוי לב שלי. מול קהל הדברים האלה בדרך כלל לא קורים".
במחזמר הקומי מוסרי משחק לצד דיאנה גולבי, בן פרי ואיילת רובינסון. על המחזה והפזמונים חתום ג'ו דיפייטריו, על המוזיקה ג'יימי רוברטס ועל הבימוי גמא פריד. "'משתגעים מאהבה' זה מחזמר לארבעה שחקנים, הוא די מטורף, שעלה באוף ברודוויי לפני כ-20 שנה וגם עלה בארץ איזה פעם או פעמיים לפני הרבה שנים, ועכשיו מחזירים אותו במסגרת גל מחזות הזמר שבכל פינה אפשר למצוא ובכל תיאטרון", אמר מוסרי. "תיאטרון חיפה מעלה אותו במקביל ל'היומן', עוד מחזמר גדול שיעלה. 'משתגעים מאהבה' הוא מחזמר קטן, זה הקטע שלו - ארבעה שחקנים שעושים את כל התפקידים. אנחנו מחליפים שם 60 תלבושות, אנחנו לא נחים לרגע. יש שם גם שלושה נגנים נפלאים. זה מחזמר מאוד מוטרף ומאוד מצחיק. יש במחזמר כרונולוגיה של סיטואציות שקשורות בזוגיות, הנושא הזה שאי אפשר להפסיק להתעסק בו ולהתחקות על קנקנו. זה מתחיל בדייט ראשון ממש וזה ממשיך דרך נישואים, הורות ועד לזקנה וחיים משותפים כזוג זקנים, אבל בעצם לא בדיוק. בסוף יש אופטימיות אבל גם יש הרבה עצב".