אושר כהן - Life Lately
אין דבר יותר מגניב וסקסי בעולם המוזיקה מכישרון. כישרון הוא הבסיס להכל. מי שמוכשר, זכה. אלוהים נגע בי, הם אומרים על עצמם. ואלוהי המוזיקה נגע גם באושר כהן, שהכישרון שלו, שכבר הוכח מתחילת הקריירה ועד היום, ממשיך להתפרץ באלבום הקצר החדש שהוציא, "Life Lately", שמתאר חיים סוערים, גם בתחום הרומנטי.
זה מתחיל ב"בכל יום שאיבדתי אותך", שיר שהכל בו מצוין. המילים והלחן, העיבוד וההפקה, השירה ובניית הפלייבק, שכהן אחראי לרובם. זה שיר רוק רך מבוסס פסנתר, שמתחיל כבלדה ומתפתח עד לקצב והתפרצות. יש כאן בתים יפים, קטעי מעבר נרגשים ופזמונים סוחפים, הכל בנוי היטב, הכל עובד. בית ספר לכתיבת שיר. במילים כהן שר על פרידה, מודה שבכה ליד אנשים ושרצה למות כשראה מישהו אחר מחבק אותה. לא רע. אם השיר הזה יתפוס, אם יקרה איתו משהו גדול, זה יהיה משעשע שדווקא אושר כהן, שמזוהה עם הגל האחרון ב"פופ הים תיכוני", מנצח עם שיר רוק.
הכישרון ממשיך לנזול ממנו ב"לא שם", שמתחיל בנגינת פסנתר שמושפעת מהתחום הקלאסי, ומתפתח לשיר אושר-כהני אופייני - פופ-רוק שנע בין קצבים, עם שירה בניגון הים תיכוני שמשייך אותו לז'אנר. זה מהשירים שבהופעות במנורה 360 הוא יתחיל על הפסנתר במרכז ההיכל ואז יקום וימשיך אותו עם הליכה על הבמה והנפות יד לכיוון היציעים. ולקראת סיום, אחרי עוד פזמון שיגרום למעריצים שלו לשיר בקולי קולות, כהן מגביר את הקצב עד לאקסטזה, ובבת אחת מפיל אותו. בום. יפה לו.
"אני שונא את תל אביב" הוא שיר אמיץ, ולו בשל שמו. אחרי שהמנטור שלו עומר אדם חגג לפני 13 שנה עם "יא חביבי תל אביב", כהן מביא את הקונטרה בדמות שיר עם פוטנציאל להפוך לקאלט, בזכות שורות כמו "מאמי את אמרת לי מילים קשות עם ים של כוונה / אז עשיתי לך בושות אני מול כל המדינה", ומוטיב חוזר קצבי אחרי הפזמון שכולו "נה נה נה, נה נה נה". אחלה שיר.
"כולם גנבים" משלים רביעיית שירים טובה עד כדי מצוינת. פופ מיד-טמפו עם פזמון קצבי מנצח ומרקיד, וטקסט על בחורה שעושה קריירה מלהיפרד ממנו ולחזור אליו, ואיך אפשר בלי החברים שהוא לא סומך עליהם שיקחו אותה הביתה, כי הם כולם גנבים. ואצל כהן כמו אצל כהן, לקראת הסוף הפזמון הקצבי מוטס עוד יותר גבוה למעלה כדי להשלים את אפקט הסחף. נשאר רק לתהות האם השורה "תחסמי אותי ואני אחסום גם" מתייחסת לרשתות החברתיות או לעולם ההפגנות והכבישים.
אייל גולן - "בדרך ל-30"
השנה שעברה לא חייכה אל אייל גולן. האלבום שהוציא לא היה מבריק, ה"פרשה" חזרה בגדול לשיח הציבורי, ההופעות בבלומפילד בוטלו בגלל המלחמה (עברו לפארק הירקון) והביף עם ראש העיר ר"ג שלא אפשר לו להופיע באצטדיון לא הוסיף. עד כדי כך הוא הרגיש שהכל הולך נגדו, שבסיום הופעה בפארק בנובמבר האחרון, אמר לקהל בדמעות שחשב לפרוש ממוזיקה. השנה הוא מקווה שיהיה אחרת. גולן אמור להוציא את אלבומו ה-30 ולקראתו יצאו ארבעה שירים, מעין סינגל מרובע, שאמור לפתוח לקהל שלו ולתקשורת את התיאבון.
בארבעת השירים החדשים גולן כמו חוזר אחורה ומנסה להיות פשוט יותר (היה לו לפני עשור אלבום כזה, "לא פשוט להיות פשוט"), מובן ונגיש יותר. מצד שני, הוא שר כאן מילים שאף אחד לא דמיין שישיר בגילו ומעמדו. ב"אפטרשוק", למשל, שיצרו רותם חן ועידן בקשי, גולן מוציא מהשפתיים שורות כמו: "עם השטן אני חותם חוזה", "והסקס לא עוזר, הקפה לא טעים", ו"איך עושים אהבה על מיטה של זרים". או ב"יפה שלו" (אופיר מלול, רותם חן, צליל קליפי), כשהוא שר "אז תזייפי בפנים ואז במיטה", "וכבר נמאס לי לשתות, מאמי זה לא כדאי", "כי את חיית מסיבות ואני חי על תפילות". נראה שהזמיר מתבגר, כבר בן 54.
נדמה שההחלטה המרכזית שקיבלו גולן והצוות שאיתו עבד על האלבום היא להתמקד בשירים שיהיו נגישים לכל אוזן, לא מורכבים מדי, עם פזמונים קליטים מהאזנה ראשונה, ועם עיבודים שמבליטים את היכולת הווקאלית העילאית שלו. וזה לא פשוט. כי הפיתוי הוא לנסות להיות במרוץ מול הסוסים הצעירים בז'אנר, שהשירים שלהם מדלגים בין מקצבים משתנים לעיבודים מורכבים. הפעם גולן לא נכנע לפיתוי והתוצאה היא ארבע בלדות אייל-גולניות אופייניות, שיעשו נעים באוזן לקהל שלו. אז נכון, ב"שריטות ופחדים" עומרי זליג מפציץ בסולו גיטרה. ונכון שבעידן הנוכחי כל עיבוד, גם אם הוא לא נשמע מסובך, מורכב מלא מעט כלים שמנגנים קטעי ליווי ברקע, אבל באף שיר כאן העיבוד וההפקה המוזיקלית לא מנסים להתחרות באמת בקול של גולן, ובאף שיר כאן הוא לא מנסה לעוף מעבר למוכר והנוח.
אם ארבע הסנוניות הללו מבשרות היטב על בוא האלבום ה-30 של אייל גולן, הרי שמצפה לנו אלבום בסגנון שמושך לאחור, אולי אפילו רטרו, מבחינת הפשטות של השירים ואולי גם מבחינת הסאונדים. בקרוב נגלה. אבל שני דברים בטוח יישארו קבועים, השירה שלו תמשיך להיות מושלמת והקהל שלו ימשיך לחרוש על השירים החדשים וללכת אחריו למקומות כמו בלומפילד. או כמו שאומרים לפעמים, השמועות על פרישתו היו מוקדמות.