יוסי והאקר

כשה-CIA התקשרו לבמאי רוג'ר דונלדסון, שבאמתחתו סרטים על המנגנון האמריקאי כמו "13 יום" ו"ללא מוצא", ואמרו לו שמאז הפישול עם התאומים הם איבדו את הפופולריות שלהם ומתקשים למצוא מתגייסים חדשים, דונלדסון נחלץ מיד לעזרה.

בין אם שיחה כזו באמת התקיימה ובין אם לא, קצת קשה להתייחס ל"השתול" כסרט רציני ולא כתשדיר פרסומת ארוך. קשה להסביר מדוע הוא מציג את ההכשרה, חלק נרחב מהעלילה, כמעין המשך ל"אמריקן פאי", במהלכה נשלחים הבחורים לפאב כשמשימתם היא להגיע בהקדם האפשרי למגרש החניה עם מישהי שמוכנה לשכב איתם. ב"טירונות" עשו את זה הרבה יותר טוב.

"השתול" הוא עוד סרט סתמי בפילמוגרפיה של אל פצ'ינו מהשנים האחרונות. הסלקטיביות שהוא מראה בבחירת תפקידים מצביעה על הסתברות גבוהה למדי שניתקל בו בקרוב בפרסומת לחומוס אחלה. כאן הוא דווקא חורג לרגע מדמותו כאל פצ'ינו, ובסצינת הסיום הוא מפגין את הכישרון שבזכותו הוא נחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע. אבל הוא עושה את זה במשך שתי דקות וחצי מתוך כמעט שעתיים.

תפקידו של קולין פארל, החתיך התורן, כבוגר מצטיין של אוניברסיטת MIT ומגויס טרי, הוא לגלות איך נגנבת תוכנה קטלנית (בי נשבעתי שמה שהיא עושה זה מתחברת לשקע חשמלי ומשם מתפשטת לאורך כל רשת החשמל ומשביתה אותה. הטיעון הכללי הוא שאם האמריקאים לא יוכלו לראות ג'רי ספרינגר, הם ירדו לרמה של האויבים הפרימיטיביים שלהם) ממשרדי ה-CIA. כפי שפצ'ינו מסביר, לא יכול להיות ששומרים אותה על דיסקט, היות ומטעמי ביטחון אין כוננים למחשבים. לא יכול להיות שמדפיסים אותה, היות ומטעמי ביטחון אין מדפסות במשרדים. החידה הטכנולוגית הסבוכה נפתרת כשאנחנו מגלים שלמחשבים דווקא יש יציאת USB. מה שכנראה בא ללמדנו שלהיות סוכן CIA זה לא רק מגנט לבחורות, זה גם לא קשה במיוחד.

היות והסרט לא פחות טוב ולא יותר טוב ממרבית הסרטים מז'אנר פס היצור, אין אלא לבחון אותו על פי העובדות היבשות. אם בודקים אותו על המשקל, הוא יוצא משתלם למדי היות ואורכו הוא, כאמור, כמעט שעתיים, שזה יחסית הרבה זמן. הבחורה די חמודה, שזה טוב, וקולין פארל בתפקיד הראשי מזכיר בסצינות רבות את אנריקה איגלסיאס, שזה די מצחיק. כך שאפשר לשאוב הנאה מסוימת מהצפייה, ועד שהסרט יגיע לערוץ הסרטים כבר תשכחו שראיתם אותו ותוכלו לראות אותו שוב.