הצפון בער וארץ נהדרת המשיכה כרגיל. היינו סולחים על זה אם זה היה לפחות מצחיק

לפני כחודשיים, עם סיום האולטימטום שהציבה ישראל לחיזבאללה להתפרק מנשקו, החלו דיווחים בכלי תקשורת ערביים כי ארגון הטרור החל לפרוס כוחות בדרום לבנון. בחדשות 12 עשו את מה שעושים תמיד כשיש אירוע גדול, ופנו לפרשן לענייני כל, עמית סגל. "עוד פעם תחושה ביישובי הצפון שהמצב הביטחוני הוא לא איי איי איי", אמר המומחה הצבאי, "למרות שאמיתית הוא הטוב ביותר מזה שהיה עשרות שנים". עוד המשיך העיתונאי החשוב בישראל, זה שלא מפספס הזדמנות להוכיח את ראיית הרנטגן החד פעמית שמאפשרת לו לראות עמוק אל תוך הקישקעס של המציאות כי "חיזבאללה רחוק מאוד מהכוח שהיה לו... היום הוא לא איום. הוא לא מעז לתקוף אותך. השיקום, גם אם הוא קיים, הוא איטי".

ברשתות החברתיות נזכרו במופע הנבואי המדויק של האורקל מעפרה (קרדיט לצייצן בילי בראון) בדיוק בזמן שתושבי הצפון חוו על בשרם את "המצב הביטחוני הטוב ביותר מזה עשרות שנים". האזעקות בצפון לא הפסיקו לרגע, ועל המסך של ערוץ 12 באותו זמן שידרו את "ארץ נהדרת". בערוץ 13 שודר "האח הגדול". בצד ימין של המסך לא הפסיקו לרגע לרוץ שמות של יישובים בהם לא חיפשו אסקפיזם מהמצב - אלא פשוט חוו את המצב על בשרם. ארץ נהדרת, עאלק.

למען הסר ספק, זה לא יהיה טקסט של נהי על עצם העובדה שקשת החליטה לשדר את "ארץ נהדרת" בזמן המלחמה, או ספציפית בזמן גל של תקיפות בצפון. אתם תקראו מספיק כאלה היום. דעתי שונה. לאור מה שקורה בשידורי הגל הפתוח של הערוץ במהלך שעות היום, בהחלט עדיף לתת הפסקה מהחדשות. כל דבר עדיף מעוד פאנל של "מומחים" שמקשקשים את עצמם לדעת.

החיקוי המצוין של ליאור אשכנזי לניר דבורי בוודאי עדיף מניר דבורי עצמו, שפרסם השבוע קטע ממשחק מחשב כאילו מדובר בתיעוד של תקיפה אמריקנית. וגם: לזכותם של אנשי קשת, כמעט שלא היו פרסומות בתכנית אמש של "ארץ". סביר להניח שזה פחות בגלל המצב ויותר אסטרטגיה (לגיטימית, גם אם ארכאית) של למנוע מאנשים לזפזפ לאח הגדול, אבל בכל מקרה זה הקל קצת על תחושת הניתוק שכולנו - לא רק תושבי הצפון - כל כך זקוקים לה.

כאילו כדי להוכיח שעדיף "ארץ נהדרת" (או שידורים חוזרים של "סיינפלד" לצורך העניין) על משדרי החדשות, ערוץ 12 חזר לשדר מהאולפן בנווה אילן מיד אחרי "ארץ" עם פאנל שהיה גורם גם לינון מגל להסמיק. המנחה היה חיים אתגר ולצדו נבחרת חלומות שכוללת את אלמוג בוקר, מנחם הורוביץ, דרור רפאל, נעמה סיקולר, רוחו של יאיר נתניהו, רן כוכב, אלי לוי. מי שהעביר לערוץ 13 ראה את לירן חולצה אפורה ותומר משקף לבן בעימות אצל גיא לרר. כן, שוב. מזל טוב, אין צורך יותר בערוץ 14, כולנו כבר מספיק מטומטמים.

במציאות הזאת, "ארץ נהדרת" היא לא רק אסקפיזם אלא ממש גלגל הצלה. תוכן אמיתי בתוך ים של כלום. הבעיה היא שהתחושה אתמול הייתה של "ארץ נהדרת לייט". מין גרסה ללא פחמימות, ללא גלוטן ובעיקר ללא טעם של תכנית הסאטירה החשובה ביותר של המאה ה-21 בישראל. צחקו קצת על ניר דבורי, והוא ילד גדול ואני בטוח שהוא יעמוד בזה, אבל זהו - בזה זה נגמר? כמעט שבועיים של שידורי טלוויזיה בלתי פוסקים וכל מה שיש לנו לדבר עליו זה טעות (מביכה ככל שתהיה) של דובר צה"ל? סליחה, של ניר דבורי?

עיתונאי הצינור בר שם-אור ערך השבוע כתבה על כמות הטעויות המביכות של בכירי צבא לשעבר שהגיעו כפרשנים לאולפנים בחודשים האחרונים ואמרו בצורה נחרצת שישראל לא תתקוף באיראן ו/או שאיראן לא תתקוף בישראל ו/או שגם אם איראן תתקוף בישראל חיזבאללה לא תצטרף לתקיפה וכן הלאה. אוסף של גנרלים (או דגנרלים, כפי שהיטיבה לכנותם סילבי קשת אללה ירחמה) שממשיכים לקבל זמן מסך נרחב למרות שכל מה שהם קובעים בנחרצות מתגלה כהפך המוחלט.

לצורך העניין נתעלם לרגע מהאירוניה בכך שבתכנית "הצינור" לועגים לבחירת האורחים של האולפנים השונים, באותו שבוע בו הם אירחו פעמיים את לירן חולצה אפורה וגם "מכחיש טילים" שטוען שצה"ל תוקף את אזרחי ישראל - ולא איראן. ובכל מקרה, הכתבה הזאת - שהתבססה רק על קטעי ארכיון, הייתה הרבה יותר מצחיקה מכל חיקוי מעולה ככל שיהיה של איתן בן אליהו (יניב ביטון הגאון). בעיקר כי כמו בכל פעם שזה מגיע לחדשות 12, "ארץ" רק מפלרטטת עם הסאטירה. עושה נעים בגב לחיילים של אבי וייס, אך לעולם לא תוקעת את הסכין. איך אפשר להשוות את מה שיניב ביטון עושה לאיילה חסון או עשה בעבר (במתיקות) לאבישי בן חיים לבין האופן שבו מתייחסים לטאלנטים של קשת?

מצד אחד, זה מובן. יותר קל להסתפק בחיקוי הסתמי של יונית לוי שבעיקר מרים לה על כך שהיא חרוצה ודוברת הרבה שפות מאשר להתמודד שוב עם הטנטרומים של עמית סגל - שבספירה האישית שלי כבר עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שרועי בר נתן נכנס לנעליו. מעניין אגב שהחיקוי של איתן בן אליהו ריפרר בלי הפסקה לוויכוח ויראלי שהיה לו עם עמית סגל, אך הפעם הוא היה במעמד צד אחד. מצד שני, התלוננתי פה לא מזמן על החיקוי הבעייתי של בוז'י הרצוג שמציג אותו כרכיכה, ואתמול רועי בר נתן כמו המציא מחדש את הדמות. לפחות זה, למרות שהייתי מעדיף את עמית סגל. ברצינות, למי אכפת מבוז'י הרצוג בשגרה, ובטח שבזמן מלחמה.

על טעם ועל ריח אין על מה להתווכח, ואם למישהו עשה טוב לצחוק קצת מול הטלוויזיה בזכות "ארץ" אז סלמתק. ובכל זאת, משלמים לי סכומי עתק כדי להגיד את מה שכולם חושבים: זה פשוט היה פרק חלש. זה התחיל עם תשדיר של משרד האוצר שקורא להשאיר את הילדים עם הכלב שהיה אמור להיגנז כבר בישיבת התסריט הראשונה, או לפחות אחרי שראו את התוצאה הסופית - שנראתה כמו פרוייקט גמר במגמת טלוויזיה בתיכון איכותי.

זה המשיך בבדיחה על זה שניר דבורי מראה קטע מתוך משחק מחשב בזמן שהוא מדווח על תקיפה באיראן כש… זאת לא בדיחה, זה פשוט מה שהיה. במציאות. לא הייתה פה שום בדיחה או סאטירה. וזה לא שאין מה להגיד על המצב הזה בו הכתב הצבאי הבכיר בערוץ הנצפה בישראל מתפקד כצינור להעברת מידע בלי שום סינון או פילטרים. אם אתם מבקשים להציג את זה כסתם פאדיחה משעשעת של אדם שעובד קשה מאוד בתקופה האחרונה (מה שנכון) והוא רק בן אנוש ולכן עשה טעות אנוש ואפשר לצחוק עליה כי כולם יהודים וכל כך נחמדים - אז סבבה, אבל סאטירה זה לא.

היו עוד רגעי שפל לא אופייניים של כתיבה עצלנית, כמו כל המערכון על הטייס באל על שמקנא בטייסות של חיל האוויר שתוקפות באיראן - שעדיף שפשוט נשכח ממנו. כולנו לא ישנו הרבה השבוע, ואפשר לקבל שזה ישפיע גם על איכות הכתיבה. אבל ברשותכם אתרכז בקטע אולי הכי חלש של ארץ נהדרת בשנים האחרונות. זה התחיל דווקא עם חיקוי מוצלח של תמיר בר לאיתי אנגל. כל הקלישאות היו שם, וזה בסדר. אם יש משהו אחד שאפשר להגיד אל איתי אנגל זה שהוא לא מפחד משום דבר, אז סביר להניח שהוא יודע להתמודד גם עם בדיחות על חשבונו.

הבעיה הייתה שהמערכון עבר להתמקד במפקד של המחתרת הכורדית באיראן - על הנייר בעלת ברית בעלת חשיבות עליונה של ישראל באזור - ולפתע נראה שמני ושלום אסייג השתלטו על הכתיבה של ארץ נהדרת, שהפכה לפתע לאוסף של בדיחות עדתיות עבשות משנות השמונים. הסדרה. והעשור.

האם מי שכתב את המערכון הזה בכלל צפה בריאיון של איתי אנגל עם פיימן ויאן במנהרה על גבול איראן? האם הוא קלט את אומץ הלב הנדיר של הלוחמות הכורדיות שיוצאות לקרב על החיים שלהן, ולא מתוך חמקני B2? הכורדים לא מסתכלים על המחיר של חביות הנפט, הם ימשיכו להילחם עד המהפכה - או עד המוות. איך בארץ נהדרת הפכו את זה לבדיחות על כורדים כאילו אנחנו בפרק גנוז משפחת קמיצ'לי?

בצד החיובי היה ביצוע עברי משעשע לשיר הישראלי באירוויזיון (איזה משפט מוזר) כשאמיר שורוש נותן גרסה צרפתית מוגזמת ומשעשעת של נועם בתן, וכמובן אי אפשר בלי ערן זרחוביץ' בחיקוי קורע של סופר נני על התמודדות עם ילדים בתקופת המלחמה. אבל מי שחיכה כמוני לאיזה מונולוג עוצמתי סטייל זה של יניב ביטון מהשבוע שעבר נאלץ לגלות שלא כל יום פורים, תרתי משמע.