לכתוב ביקורת על הסכת רשת עדיין עוד לא יצא לי,
ולמזלי "השעשועון של גבע אהרון" הוא הכל חוץ מבנאלי,
כזה שמבקר תרבות כמוני לא יכול להתעלם,
גם אם לכתוב בחרוזים זה לא בדיוק הולם.
כן, זו פעם ראשונה שאני ככה מתיימר (ומתייסר) בעוז,
וזו גם פעם אחרונה בהחלט, תהיו בטוחים - סיימתי לחרוז.
את אהרון גבע היוצר איני מכיר אישית, אני מודה שאיני קדוש,
(הערצתי את אביו המנוח, כמו כל אדם שפוי - זה כמעט נדוש).
יש לי חוק: לא נוהג להשתמש במילה גאון על אנשים,
ולכן גם הפעם אמנע, נשאיר את התואר למגזימים.
אבל הוא ממש בסדר אהרון הזה, יש לו חזון וסגנון מורם,
ולכל הפחות הוא קומיקאי גאון כיהורם.
האמת שלא ברור אם גבע אהרון הוא דמות, או אלטר אגו משוחרר,
וזה גם לא ממש חשוב, כי מה שקורה שם בפוד פשוט נהדר.
במובנים רבים הוא התיקון לרצינות של רוני קובן,
עם קול הבס והעומק התהומי, בפורמט כה מאובן.
דווקא דרך הנונסנס, וההומור הכי שטותי בשכונה,
גבע מוציא מהאורחים שלו, אמת הרבה יותר אותנטית וכנה.
עבר לא מעט זמן מהפרק הקודם, אי שם בספטמבר שעבר,
אותו שמעתי בנסיעה בארצות הברית, מול נוף מרהיב ונהר.
מווינונה שבמינסוטה - בדרך למילווקי, ממש על גדות המיסיסיפי,
מול היופי הפראי בשקיעה, בתוך רגע אמריקאי כה ספציפי.
רבקה'לה מיכאלי התארחה אז, והייתה כה מצחיקה ומשחררת,
עם שיח ישראלי כל כך שורשי, שלא תמצאו בשום ארץ אחרת.
ואפרופו "בדרך למילווקי", איגי וקסמן אמנם לא הייתה איתי ברכב הסגור,
אך תהפוך לשאלת טריוויה בעתיד - ומפאת ספוילר לא ארחיב את הדיבור.
והשבוע, פרק חדש ושונה עם נועה קולר האגדית,
שחקנית שאצלי בספר מקבלת תמיד הערכה בלעדית.
בפתיח, כשהוא מציג אותה לאומה,
גבע מצטט מביקורת שלי - וזו חתיכת גאווה עצומה!
מאוד מחמיא להיות חלק מהמוסד הזה, אפילו בשורה אחת,
הביקורת ההיא, אז על ריאיון לדנה ויס, הדהדה דעה רווחת -
שם ביכיתי את מצב הדרמה של "קשת", שהפכה לז'אנר כה קטן.
לכן זה תענוג לראות אותה בתאגיד, מקום שעושה לה טוב כמובן,
עם "חזרות", "מקום שמח" - והזרוע עוד נטויה שם (בכאן).
והריאיון הזה - עד כמה שהשעשועון יכול להיקרא ריאיון של ממש -
נותן לנועה להיות פשוט נועה, וזה קסם שעובד כל פעם מחדש.
אולי נועה "אמיתית" קצת יותר מדי, אבל זה החן והתרגיל,
גבע וקולר מעולים ביחד, בפורמט הלא רגיל.
בין אם היא אמיתית לגמרי ובין אם משחקת דמות, בלי שום ספק,
זה משכנע, וזה מהפנט (סליחה אהרון, לא יכולתי להתאפק).
אבל מכל זה, כעיתונאי שעשה כבר תחקיר או שניים,
קשה שלא להתרשם מאיך שהוא שולף עובדות מהשמיים.
להגיע לכל פרטי הטריוויה, זו עבודת נמלים מאומצת,
גם אם הפרקים היו קצרים בחצי, זו הייתה יצירה מפוצצת.
ואולי זו הביקורת השלילית היחידה, אם בכלל יש פה כזו בסביבה,
שאפשר היה לקצר ולהדק קצת, למען הזרימה הטובה.
אך אני מבין למה קשה לערוך,
אוי א-ברוך,
איך אמר אלתרמן: "אל תרחמיהו בעויפו לרוץ",
ת'כלס, אחרי דיג עובדות כזה - מי ישאיר אפילו פירור בחוץ?
אז רוצו להאזין ב"כאן" או שם,
ביוטיוב או ספוטיפיי, או כל יישומון מפורסם,
בתקופה כזאת (ובכלל) - זה יעשה לכם רק טוב,
בינתיים אני סיימתי פה לחרוז וחוזר רגיל לכתוב.