ישראל היא הסיפור המרכזי של אירוויזיון 2026, אבל ככל שהתחרות מתקרבת היא נוכחת בה פחות ופחות: אין שום נוכחות בסבב האירועים המקדימים לאירוויזיון ברחבי אירופה, אפס נוכחות בהופעות בכפר האירוויזיון ובחלק האומנותי של חצאי הגמר והגמר, ובעיקר יותר רעשי רקע ופחות התייחסות למוזיקה.
חמש מדינות פרשו בגללנו. חוקים שונו בגללנו. תקנון ה-EBU מנוסח מחדש בגללנו. אף מדינה אחרת לא מייצרת כמות כזאת של כותרות, ואף שיר אחר לא מלווה בכמות כזאת של הצהרות פוליטיות. ישראל אינה סתם הילד הדחוי שמגיע למסיבה שלא רוצים אותו בה, הילד הזה מגיע כשהילדים האחרים אומרים לו בפרצוף - לך מפה, אתה לא רצוי.
יוסטינה סטצ'קובסקה, שייצגה את פולין באירוויזיון 2025 וסיימה במקום ה-14, הודיעה שהיא מסרבת להשתתף בכל אירוע אירוויזיוני בגלל השתתפות ישראל. "כבר בשנה שעברה ראיתי במו עיניי איך פלסטינים שרצו שהעולם ישים לב, צועקים ומוחים - וראיתי איך זה הושתק", אמרה בראיון השבוע. "האירוויזיון כבר לא כזה כיף כמו שהוא צריך להיות". בשנה שעברה כשהיה תורה להופיע על במת המוזיקה הגדולה בעולם זה לא הפריע לה, אבל כעת, כשמי בכלל זוכר מי זו, היא מצאה את הדרך הנוחה ביותר לחזור לכותרות.
מונרו, שתייצג את צרפת השנה, מדורגת כרגע במקום השני בסיכויי הזכייה. ה-BDS עט על ההזדמנות ופנה אליה בדרישה לפרוש מהתחרות. הזמרת עצמה מקפידה להימנע מהצהרות פוליטיות, אנחנו כמובן בעד. מה שכן, רק אלוהי החובבים יודע למה נגזר עלינו להתמודד שנה שלישית ברציפות עם שיר פופרה (פופ ואופרה) מאוס, אבל זה כבר דיון אחר.
בטלוויזיה הנורווגית לא מפספסים הזדמנות לשחרר עקיצות כלפי ישראל. ב-2024 הם סירבו לדבר עם עיתונאים מישראל באופן גורף, והשנה הם הכריזו שיאפשרו לנציגם, יונס לאב, להתבטא בחופשיות על ישראל, בניגוד מוחלט לכללי ה-EBU. הם גם הצהירו שאם יתבטא נגד השתתפות ישראל, הם לא יקנסו אותו ולא יפעילו שום סנקציה אחרת.
הכותרת הזו בוודאי שימחה מאוד את נציגת שוודיה, פליסיה, שאמרה בריאיון ליומון הגדול במדינה ש"ישראל לא צריכה להשתתף", ואיגוד השידור האירופי נאלץ להזהיר שזו עלולה להיות הפרה של קוד ההתנהגות שכולנו חתמנו עליו - משלחות, זמרים, הפקה, וגם אנחנו העיתונאים כשהגשנו את הבקשה השנתית לאקרדיטציה לשבוע התחרות. בבלגיה מתכננים אירוויזיון חלופי פרו-פלסטיני שיתקיים במקביל לחצי הגמר שבו תשתתף ישראל, בקיצור - כל שיחה, כל כותרת, כל ראיון, מובילים בסוף לאותו מקום: ישראל.
ובמרכז כל זה עומד אדם אחד שמסרב להוריד את האצבע מההדק: חוסה פבלו לופז, נשיא תאגיד השידור הספרדי RTVE. ספרד לא רק פרשה מהתחרות, היא מנהלת קמפיין שיטתי נגד ישראל שנמשך כבר יותר משנה. לופז הופיע בפני הוועדה המשותפת של הקונגרס והסנאט הספרדי והצהיר שהוא מתכוון לשנות את תקנון ה-EBU כדי לחסום "מדינות בעימות" מלהשתתף באירוויזיון לצמיתות. מנגנון קבוע, תפור למידותיה של מדינה קטנה ומוקפת אויבים במזרח התיכון.
כבר באירוויזיון 2025, תחת פיקודו, הפרשנים הספרדים שילבו בשידור הרשמי אמירות פוליטיות על עזה בזמן הצגת הקליפ של יובל רפאל, מהלך שגרר אזהרה ואיום בקנסות מה-EBU. זה לא הרתיע אותו. שר התרבות הספרדי הכריז שהוא "גאה ב-RTVE ששמה זכויות אדם מעל כל אינטרס כלכלי", ואף הוסיף ש"מיליוני אנשים חשו בושה שהאירוויזיון שירת רצח עם מתמשך". לופז ממשיך לדחוף. רק לפני ימים ספורים הבהירה RTVE שוב: "עמדתנו כלפי השתתפות ישראל באירוויזיון לא השתנתה", רמז לכך שחזרתה של ספרד לתחרות ב-2027 כלל לא בטוחה.
אבל הקולות נגד ישראל לחוד, וההימורים לחוד. דווקא שם, במקום שבו הכסף מדבר, מצבנו טוב. השבוע נפתחו מספר אפשרויות חדשות. כך למשל, בהימורים על הזוכה בהצבעת הקהל, ישראל נמצאת במקום הראשון עם 26% סיכוי, פער משמעותי מיוון שבמקום השני עם 14% בלבד. בסיכויי הזכייה הכוללים ישראל במקום ה-5 עד ה-7, תלוי ביום ובמשרד ההימורים, ויש לנו 72% סיכוי לסיים בטופ 10, מה שמציב אותנו במקום השלישי בקטגוריה הזו, אחרי פינלנד ודנמרק בלבד.
בהימורים על הצבעת השופטים ישראל רק במקום ה-15, כשאוסטרליה וצרפת מובילות. הפער הזה בין מקום ראשון בקהל למקום 15 בשופטים הפך למבנה הקבוע של האירוויזיונים האחרונים. הקהל האירופי מצביע לנו, הממסד נגדנו. זה בדיוק מה שקרה ליובל רפאל בבזל ולעדן גולן במאלמו. גם אם הקהל רוצה אותנו, הוא לבדו לא מספיק כדי לנצח. והחוקים החדשים שנחקקו בעקבות ישראל, שנועדו בין השאר לצמצם את השפעת הצבעת הקהל, עלולים רק להעצים את הדפוס הזה.
וכאן נכנס החלק שמכאיב באמת, כל מה שמעבר לשיח ולמספרים: ישראל אינה חלק מהחגיגה. התחרות חוגגת 70 שנה, אבל ישראל, שהיא חלק ממנה כבר 52 שנים (48 השתתפויות) עם ארבע זכיות, שלוש שנים רצופות בטופ 5, לא משתתפת במופעים המקדימים לאירוויזיון. לא משתתפת במופעי הביניים בחצי הגמר ובגמר. אין נוכחות במסיבות הרשמיות, אין אינטגרציה באירועים שמסביב. על מסיבה ישראלית כפי שהיה נהוג בשנים קודמות אין בכלל מה לדבר.
במופעי הפרה-פארטי ברחבי אירופה, ששם הנציגים מופיעים בפני הקהל לפני התחרות, ישראל פשוט לא נמצאת. 70 שנה של אירוויזיון, וישראל שתרמה להן יותר ממרבית המדינות האחרות, מסתכלת על הכל מבחוץ. מעניין יהיה לראות אם בחידון האירוויזיון לכבוד יובל ה-70, שאמור להופיע כחלק ממופע הביניים, ישלבו בכלל שאלות על ישראל ועל חלקה בהיסטוריה של התחרות. את זה נדע בקרוב.
ויש עוד בעיה שאין לה שום קשר לפוליטיקה אירוויזיונית: ההגעה עצמה. מבצע "שאגת הארי" גרם לביטול גורף של טיסות חברות זרות לישראל וממנה. נתב"ג עובד במתכונת מצומצמת, עם 50 נוסעים בלבד בכל טיסה יוצאת. קבוצת לופטהנזה, שאוסטריאן איירליינס היא חלק ממנה, ביטלה את כל טיסותיה לישראל עד 31 במאי, ומי שרוצה להגיע לווינה צריך
לעבור דרך טאבה או עקבה עם טיסות לאתונה או לרנקה, במחירים שזינקו פי שלושה. ההגעה של חובבים ישראלים לווינה, אם תהיה בכלל, תהיה בדרך עקיפה ובמחיר גבוה.