גל רובין הייתה שורדת מעולה. בתור דיירת, היא הסיוט של בית האח הגדול

לא ברור מי, כי אפילו תמיר לא זיהה: "תמייייייר תתעסק בעצמךךךךך, תהיה אתההההה, אתה הכי טוב לבדדדדד!"

מזל שיש את גבעת הצעקות, להוסיף טיפה טרלול לתבשיל הטירוף.

מתה להכיר את הפילוסופים הגאונים שנוסעים לשם במיוחד תחת אזעקות והתראות באמצע מלחמה עם פאקינג איראן כדי לשחרר את הפנינים הקריפטיות הללו. מבזבזים נתזי רוק על מה? הרי כמו חדר בריחה גרוע - מי שמקבל את הרמזים האלה סתם נתקע בחושך ורואה סרטים יומיים. תמיר יותר טוב לבד? תגידו אתם השתגעתם? מזל שטל כורכת את עצמה סביבו כמו גור קופיפים, אחרת בן כנראה לא היה שורד את ליל הסדר, והיינו מוצאים אותו מעולף בפינת העישון אחרי שתמיר חבט בו עם צלחת פסח גדולה. אחד אלוהינו.

לא לא. תמיר עדיף שיהיה בזוגיות. אבל כמות הזוגות שיש בבית האח לפני תום החודש הראשון לא סבירה מבחינה מתמטית - איך יכול להיות שיש 20 דיירים ו-43 זוגות? חשבתי שאהבה זה קשה, כואב, נדיר - מסתבר שלא, כל מה שצריך זה למצוא את עצמך במצב של סטרס (נגיד כלוא בבית עם מצלמות וגל רובין) ואז הלב נפתח יופי, לכל אחד.

אז תרשו לי לדלג על ריבי הניקיון המשמימים על הכשרת המטבח לפסח והתקציב והסיגריות ספירת הפריכיות, ולעבור ישר למה שמעניין. לפחות אותי - הזוגות בבית. מי, כמה, למה, ועד אנה.

טל ותמיר הם הפאוור-קאפל של הבית. טוני וכרמלה סופרנו. הוא ראש הארגון חמום המוח, והיא המאמאסיטה הבלתי מעורערת שמהפנטת אותו בתלבושות א-סימטריות, גרבי ספורט ומכנסונים. אם אתם מפחדים ממנו, תחשבו שוב - אם לא תיזהרו היא תרעיל אתכם עם קנולי עבודת יד שהיא מכינה מקפסולות פיירי וספוג הפלא. לא להסתבך איתה, ממליצה לכם.

זוהר והודיה הם הזוג החמוד שנפגש בסשן בדאנג'ן. יש משהו חמוד ביחסים האלה של מלכה ועבד. הוא רוצה לשרת מישהי, היא רוצה להיות גור, והם מספקים זה לזו את המאוויים הבסיסיים האלו. הוא מחליף עבורה את הכילה שלה במיטה הוורודה: "הפרטיות היחידה שיש לי זה הכתפיים שלך", היא מסבירה לו תוך שהיא מתחבאת מטל ושטיפת הכלים, והיא מספקת לו תעסוקה ומושא סגידה, הולך אחריה בבית, מכין לה קפה, מסדר לה את האיפור, וגם מורח לה לק ברגליים בסבלנות אין קץ. לפני שהניף אותה בזרועותיו ונשא אותה אל מעבר לשני מפתנים לתוך המיטה, שם הייתה הנשיקה הראשונה שלהם, הוא גם נעל לה את הנעליים. האם זה יחזיק? לפי פאינה "הוא חלש ככה בפנים, וזה יהיה לו טראומה. אוי, שיהיה רק טוב. בשעה טובה שיהיה. מכל הלב". לדעתי זה דווקא יכול להחזיק.

שלי ועומר מייצגים את פער הציפיות שלא ייסגר לעולם. היא חושבת שגבר צריך להעריץ את האישה, לא מבינה את ההומור שלו, נעלבת מכל מה שהוא אומר לה, ומפספסת לגמרי שזו הדרך שלו להרגיש טיפה יותר קרוב אליה ולא כמו ניצב באיזו זוגיות טלוויזיונית מוזרה שנקלע אליה. בעצתה של טיטו הוא מביא לה את האוכל למיטה אחרי שקרא לה "שלוכה", רק כדי ליפול לתוך בור שיחת יחסינו לאן. "את רצינית?" הוא שואל אותה, "לא, אני לצה איתך כל הזמן הזה". משפט גאוני שלה. עומר ממש חמוד, וחבל יהיה להפסיד אותו בגלל שטויות של ילדים קטנים, בשבילה, אני מאחלת לה לבלות קצת יותר זמן על הקרקע, ופחות בצמרות העצים. למרות שהיא יודעת לרדת מהם די יפה.

עכשיו גם גאיה ודניאל התחילו עם השטות הזאת, אחרי שהוא אמר שהוא מתעניין גם בה וגם בהודיה. האינסטינקט הראשון שלה לחשוד באמירה הזאת היה נכון, וחבל שלא התעקשה עליו טיפה יותר. היחסים ביניהם הופכים להיות קרובים יותר, ואני חוששת לה מעט. יש בו משהו שמצמרר אותי, כעס כבוש, אולי, התנשאות שמתחפשת למודעות. לא יודעת להגדיר את זה עדיין, אבל משהו שם לגמרי מהדהד לי עידן גלפר.

פטל ובן - אין מילים. אין מה להגיד על זה. לא יודעת. לא הבנתי את הווייב של פטל עדיין. ובעיקר, לא הבנתי את בן, לא הבנתי את השיער של בן, ולא הבנתי את הקשת בשיער של בן. לא הבנתי. יש להניח שזה ייגמר מאד מהר, כי הם נצמדו אחד לשנייה רק בגלל שבבית הזה אם אתה לא בזוגיות, אתה שקוף.

הבדידים, אור, נועם, נדב, קורן ופאינה - הם שחקני חיזוק וניצבים, שלא באמת קשורים לאף סיפור בבית, וזמן השהייה שלהם יהיה תלוי בעיקר בכמה הם מבדרים. אז כשקורן אומר שהוא מרגיש לפעמים כמו אוויר בבית, הוא קצת צודק, ואם יהיה מועמד שוב להדחה, הוא בהחלט בסכנה.

גם אלירן וגל לא בזוגיות, אבל הם יוצאי דופן, כי הם נמצאים בקשר מסוג אחר - מסוג פלונטר. אלירן הוא בן הזוג הנטוש של זוהר, סוג של אקס, או אמא בחופשת לידה כמו שהוא ניסח בעצמו. מבחינת הנרטיב זה עובד בדיוק כמו שעובדת זוגיות בבית - בבית רוצים לראות מה יקרה עם זה, ולכן הם מקבלים חלון קונטקסט גדול יותר.

אגב, דווקא את אלירן, שהייתה לי בעיה קשה איתו, אני מתחילה ממש לחבב. מאז היומיים דיכאון שלו כשגילה שהוא לא בתשיעייה הראשונה, התחברתי אליו. הערכתי את זה שהוא הרשה לעצמו להיכנס לדיכאון ולא טרח להעמיד פנים שלא מזיז לו. בניגוד לנדב שצעק "יש!" לפני שירד במשעול המודחים, כאילו מישהו האמין לזה, אלירן היה מאד כן לגבי מה שהוא מרגיש. מאז הוא גם טיפה נרגע, השתחרר, מדבר פחות ויותר לעניין, ובטח שלא מזיק שהוא ברבי-בן, וכיף להסתכל עליו.

גם גל בזוגיות בבית, עם כל הבית, וזו זוגיות רעילה - היא הנמסיס האולטימטיבית של כל דיירי הבית. היא מבססת את תדמיתה כאשה שלא נכנעת ולא נסוגה, ותמיד אומרת את המילה האחרונה, כי זה עבד לה מעולה בהישרדות. היא הייתה שורדת מעולה. בתור דיירת, היא סיוט. לא משנה כמה אני מנסה להבין לליבה, מחלת העצבים שהיא גורמת לי מנצחת תמיד.

מה היא רוצה מהודיה? הטענה שלה, שהודיה יוצאת עם האקס שלה, קלירלי רחוקה מאד מהאמת, גם לדברי האקס עצמו, וגם, בואו - הודיה מנהלת רומן גלוי לגמרי בבית, וככה לא נראית אישה שבוגדת במישהו. סמכו עלי. היא יושבת לה .על הזנב כמו טיל מצרר על פתח תקווה, לא מניחה לה לשנייה. ומילא זו הייתה רק הודיה. אין שם אחד שמסוגל לשאת אותה יותר מדקה, כולל אור, שהייתה חברה שלה בתחילת העונה. ההתמסכנות הבלתי נגמרת, התלונות, ההטפות, הצדקנות, הקורבנות.

שיא הקורבנות זה לאמלל את כל מי שסביבך, להתעלל נפשית בכולם, ואז לטעון לבריונות כלפייך. זו לא בריונות ולא חרם (אין לי ספק שגם המושג הזה יחלחל לתלונות שלה) - זו הגנה עצמית. אם גל באמת רוצה תיקון בבית האח הגדול היא חייבת להגיע למצב שבו היא מבינה את הצד שלה במצב של עצמה, ולוקחת עליו אחריות.

למעשה, גל מיישמת היטב את המשפט של הזקן הסיני החכם: "בציבור התנהג כאילו אתה לבד, וכשאתה לבד התנהג כאילו אתה בציבור". האישה עקבית בצורה בלתי רגילה, ובאמת מתנהגת כל הזמן אותו הדבר - היא בלתי נסבלת כשהיא עם אנשים, והיא בלתי נסבלת באותה המידה בדיוק גם כשהיא שוחה בבריכה, לגמרי לבד. באמא שלי, נפלתי על רגע בערוץ 26 שבו היא שוחה גב, לבד, ומדי פעם צורחת לעצמה. וואלה, אם הבחורה היחידה בבית שרואה בך משהו חיובי זו טל, וגם זה רק כי את מנקה ומבשלת - מצבך גרוע. גרוע בקטע של חמישיית הגמר, כמובן. הדחה אחת לפני הודיה.

מי שלא ציפיתי שיגיע לגמר זה נדב, אבל בהחלט ציפיתי שפאינה תצא לפניו. היא עדיין שם, חוגגת סדר פסח בפנים אטומות, שואלת כל שתי דקות מתי אוכלים, כמו דג זהב נרקיסיסטי. חייבת לומר שיחסית למי שלא נוגעת ברוב סוגי האוכל - היא עסוקה בלעיסה חלק מאד גדול מהזמן. אבל אלוהים כנראה שמע את קריאתו רוויית הגעגועים של נדב שרצה הביתה, וקיבל, וזה בסדר גמור כי לעומת כל בני העשרים שפה, יש לו יותר מה להפסיד.

קוראים לזה "חיים".

עכשיו, תוציאו את הטלפיים שלכם מהפריכיות שלי, הן צריכות להספיק לי עד חמישי.ֿ

בואי פאינה. עכשיו אוכלים.