רבים ספדו הערב (שני) ללנה אוסטרובסקי-גרשוביץ, מורה לפיתוח קול בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, שנרצחה עם משפחתה מפגיעת הטיל האיראני בחיפה. יחד איתה נרצחו בעלה ולדימיר גרשוביץ, בנם דמיטרי (דימה) גרשוביץ בן ה-42 ובת זוגו לוסיל ג'יין בת ה-35, אזרחית הפיליפינים.
"סטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים מתאבל מרה על מותה של מורת הסטודיו לנה אוסטרובסקי, שנהרגה עם בני משפחתה בפגיעת הטיל בחיפה", נכתב בעמוד הפייסבוק של הסטודיו. "לנה היתה מורה נפלאה ואהובה שטיפחה דורות של תלמידים בסטודיו, באהבה במסירות ובמקצועיות אין סופית".
השחקנית והקומיקאית ליאת הר לב, שהייתה אחת מתלמידותיה של אוסטרובסקי, ספדה לה בשיחה עם וואלה תרבות: "לנה היתה מורה אגדית, מאסטרית לפיתוח קול, שלימדה אותנו את אמנות הדיבור והסיפור, וכשמישהו הצליח לספר סיפור טוב - העיניים הטובות שלה היו מתמלאות דמעות, והיינו זוכים ממנה ל'אומניצה' (מעולה), שהיה שווה לנו הכל.
"הייתה בה עדינות אינסופית, אצילות ועוצמה, אהבת אדם ובמה, והיא הייתה נוסעת באוטובוס מחיפה לסטודיו בירושלים ואוספת בעצמה סיפורים לאורכה של הארץ שהייתה יקרה לה כל כך. יאיר להמן, שלמד איתי בכיתה, הזכיר לנו היום שבמפגש הראשון של לנה עם ניסן נתיב, ניסן שאל אותה - 'איך תלמדי שחקנים לדבר כשאת עצמך עדיין לא דוברת את השפה?', ולנה ענתה לו במשפט היחיד שהכירה בעברית - 'אם תרצו אין זו אגדה'.
"אהבתי את לנצ'קה מאוד, כולנו אהבנו אותה, ואנחנו המומים ושבורי לב מהסוף הטראגי והבלתי נתפס של לנה, ולדימיר, דימה ולוסיל".
השחקנים והיוצרים גיא עמיר וחנן סביון ("עספור", "מכתוב", "באש ובמים"), שאוסטרובסקי הייתה בעבר גם מורתם, ספדו לה בהודעה משותפת באינסטגרם.
"לנה… לנוצ'קה שלנו. זכינו להיות תלמידים שלך. לימדת אותנו פיתוח קול, ועל הדרך פיתוח זהות ואישיות. לימדת אותנו לקבל ביקורת. לימדת אותנו לאהוב את המקצוע, אבל להיות מעל הכול מקצועיים. לקום בבוקר. לחמם את הגרון. כל יום. לעשות את התרגילים בהתמדה [...]
"ידעת מה עובר עלינו רק לפי הקול, והתייחסת לכל אחד. והיה לך ידע עצום בכל הקלאסיקה של התיאטרון, ושילבת אותו עם סיפורים מעולם אחר, מהמקום שממנו באת. ובעיניים שלך תמיד היה חום ואהבה, גם כשהביקורת הייתה לא פשוטה.
"אנחנו זוכרים איך סיפרת לנו פעם שיש לך עדיין שיני חלב, כמו ילדה. וזאת היית בדיוק את: מורה עוצמתית, מלאת ידע, עם לב של ילדה".
השחקנית אורנה פיטוסי ספדה לאוסטרובסקי בפוסט פייסבוק. "לנוצ'קה שלי נהרגה מפגיעת הטיל בחיפה. מי תיאר לעצמו שהיא האחת מתוך הארבעה. 'מנותקי קשר' קראו להם.
"לנוצ'קה היתה המורה שלי לפיתוח קול בבית הספר למשחק ניסן נתיב. תחילת שנות התשעים. היא הייתה אז עולה חדשה. נשואה לאיש מכובד ומבוגר ממנה, נדמה לי שהיה פרופסור או משהו כי תמיד היא אמרה שהיא צעירה מהעמיתים שלו ומהחברים, והיא רוצה להרגיש שייכת. לא ילדה.
והיו לה מלא גינונים של תרבות אחרת. ולמרות החולצות הלבנות העדינות המכופתרות עם צווארון המלמלה שלבשה, ולמרות החצאיות עד מתחת לברך, ונעלי העקב הגבוהות והדקיקות, הייתה שם מתחת לכל מישהי די קרובה אלינו בגיל.
"והיא הייתה ליידי, והייתה גם כמו אימא אווזה, מלאה בגאווה כשהצלחנו לעשות את מה שלימדה - לדבר נכון. היא תמיד היתה אומרת שהמיתרים הם כמו עובר קטן, כמו פג... ושצריך לנהוג בהם בעדינות, ולא לצעוק. לישראלים זה די קשה להפנים את העניין.
"אלוהים, כמה אהבתי אותה! היה לה עור בהיר שקוף כמו ציפור מאיזה יער ברוסיה. והיו לה עיני תכלת גדולות ועמוקות שהיו נפתחות כמו ילדה בגן כשהייתה מתרגשת מאיזה צליל שהפקתי, אחרי חודשים של מאבק. ואז היא הייתה מוחאת כפיים קטנות ומתוקות ואומרת לי: "אורנוצ'קה! אומניצה!!! אומניצה!!! (שזה ברוסית - מעולה!), והעיניים שלה היו מתמלאות דמעות. אמיתי. לא משקרת לכם. היא היתה מורה מהסוג הזה, אמנית שלימדה בחרדת קודש את האמנות שלה.
"היא האמינה בי ותמכה בי ופירגנה לי במשך כל שלוש שנות הלימוד. עד היום אני מדברת עליה בגעגועים, ומספרת על תרגיל החימום הראשון שלימדה אותנו בשנה א', וככה אני זוכרת אותה ואמשיך לזכור - אישה ילדה, מטר וקרמבו, עומדת במרכז הכיתה, מלאת מתיקות, עם חיוך גדול וגומות מתוקות ועיניים כחולות, וקרסוליים עדינים שזזים מצד לצד, ימין ושמאל, ולב מתוק מתוק שאומר לפי הקצב, במבטא רוסי מתנגן:
'נילי, תתני לי לימון.
נילי, תתני לי לימון'.
"לנוצ'קה אהובה שלי, כאן אורנוצ'קה/סביידקה (אור קטן) שאוהבת אותך וזוכרת לך את כל הטוב, ומודה לך על הכל. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".
איש התיאטרון נדב בושם ספד לה אף הוא בפייסבוק: "פעמיים בשבוע היא הייתה מגיעה, האישה הקטנה גדולה הזו בחליפת הוורוד בז', מחיפה לירושלים! בתחב"צ!! והיא לא עשתה את זה בשביל המיליונים שקיבלה בסטודיו של ניסן, היא באה בשליחות. ללמד. לטעת בפרחי המשחק הנוירוטים, המקסימים והבלתי נסבלים לעיתים, מודעות לקול שלהם, שזה בעצם למי שהם באמת.
"השיעורים שלה עם התרגילים והשיחות על מהודים ועל ויברציות וסרעפות היו למעשה אי של שפיות ויציבות בין שאר השיעורים וטלטלות הנפש שכל אחד מהם הביא עלינו [...]
"יש מורים שהדעות עליהן חלוקות , יש כאלו שאתה מתחבר אליהם ואחרים לא ויש את אלו שכולם שונאים. לנה אוסטרובסקי הייתה לא מאלו ולא מאלו: לב רחב, מקצוענית, עיניים מלאות אור, קשב אהבה והערכה לתלמידיה ולתלמידותיה, לנה הייתה אהובה ומוערכת על כולנו, ואני בטוח שאני לא כותב כאן רק בשמי. היא הייתה אומניצה אמיתית.
"ובגלל זה כל כך כואב לשמוע על הסוף הנורא הזה של חייה. קבורה תחת הריסות ביתה בחיפה עם בעלה ובנה ובת זוגו. לא מגיע להם ולא מגיע לנו. אלוהים! מה נהיה מהמקום הזה?! [...]
"לנה אהובה תדעי שמה שנטעת בנו חילחל וצמח".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד אף הוא: "הלב נשבר עם ההודעה על ארבעת הנרצחים מפגיעת הטיל בחיפה. אחת מהן היא לנה אוסטרובסקי, שלימדה פיתוח קול בבית הספר למשחק ניסן נתיב ודורות של שחקנים עברו אצלה בסטודיו. כל אחד מהאזרחים שנרצחו הוא עולם ומלואו, אני שולח תנחומים לבני משפחת הנרצחים וקרוביהם, יהי זכרם ברוך".
"כואבים וכואבות את מותה הטראגי של לנה אוסטרובסקי, מורה ותיקה ומיתולוגית לפיתוח קול בסטודיו למשחק 'ניסן נתיב' בירושלים, שנהרגה יחד עם בני משפחתה בפגיעת הטיל בחיפה", ספדו לה בעמוד הפייסבוק של שח"ם - ארגון השחקנים והשחקניות בישראל.
"במשך שלושה עשורים, לנה טיפחה דורות של שחקנים ושחקניות במסירות, במקצועיות ובעיקר באהבה גדולה למקצוע ולתלמידיה", נכתב. "אנו שולחים ושולחות תנחומים כנים למשפחתה, לקולגות, לקהילת הסטודיו ולכל התלמידות, התלמידים, הבוגרות והבוגרים שזכו ללמוד ממנה. יהי זכרה ברוך".
ילנה ("לנה") אוסטרובסקי-גרשוביץ, בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש גליאר בקייב, אוקראינה, נודעה כמורה לפיתוח קול וכמומחית בתחום הקול והבמה. היא ליוותה יצירות רבות בארץ ובעולם, ביניהן "סיפור הפרברים", "צ'רלי צ'פלין", "בת השחף", "גן הדובדבנים", "סיפור פשוט", "אורזי מזוודות", "קרום", "פיראוס ומדוזה" ועוד רבות אחרות.