אני לא יודע כמה מכם נוהגים לצפות בטלוויזיה בשעות הערב המוקדמות, בטח לא בימי שעון הקיץ, אז לטובת מי שהחמיצו, נביא כאן את הדברים במלואם, כי בשעה שש בערב, הדהדו מן הטלוויזיה המילים שנדמה שנכתבו בדם ליבו של עודד בן עמי ("שש עם", קשת 12): "באופן אישי, חשבתי במשך שנים רבות שאחד משיאי הישראליות הוא הזכות להשיא משואה בערב יום העצמאות בטקס בהר הרצל בירושלים.
"במשך שנים ארוכות נבחרו למעמד הזה אנשים מאוד ראויים שתרמו תרומה של ממש לחברה הישראלית לכלכלת המדינה, לביטחונה, לתרבותה, לערכיה, לפיאור שמה בין האומות. הייתה הקפדה לבחור משיאי משואות מכל רחבי הארץ. ותיקים, עולים חדשים, מכל רקמות החברה הישראלית.
"אלא שבשנים האחרונות, בחירת משיאי המשואות הפכה יותר ויותר עניין אישי של השרה האחראית לטקס ולהעדפותיה. יותר מדי מקורבים, פחות מדי "ארי שפיצים", לוחמים שחירפו נפשם ונפצעו בגופם ובנפשם. פחות מדי משה אדרי, שצמחו מלמטה והפכו את הקולנוע הישראלי לתעשייה גדולה, יצירתית ופורחת. יותר מדי אנשי שלומנו".
בן עמי לא עצר כאן, אלא פירט מי לדעתו היו צריכים להיות בין משיאי המשואות.
המוסרי בעולם?
"בין 15 משיאי המשואות השנה, לא נמצא שורד שבי אחד, בין השורדים שהיו מאות רבות של ימים בשבי בעזה וחזרו השנה. גם לא אלמנת צה"ל, מאלה ששילמו את המחירים הכבדים ביותר בימי המלחמה הכל כך ארוכה הזאת. גם לא אזרח שהוביל מפעל חברתי כדי לסייע לחיילים ולמפונים - וכאלו היו לא מעטים.
אבל, יש מנצח בתכנית ריאליטי. הוסיפו על זה את התעקשותו של ראש הממשלה נתניהו לנאום בטקס שבמשך כל השנים היה הטקס של יו"ר הכנסת - וכל זה מרוקן את הטקס החשוב והמרגש הזה כמעט מכל מה שהיה בו ומותיר טעם של מחנאות וסיעתיות. השאת המשואה בערב יום העצמאות הוא כבר לא שיא הישראליות אלא אחד משיאי הפלגנות וחבל מאוד".
עד כאן דברי בן עמי, שנגע בנקודה הכואבת ביותר ללא מעט ישראלים, להם היה לפה.
מיד עם פרסום שמות משיאי המשואות, היא הייתה מושא לביקורת בעיקר בגלל שניים מאלה שזכו לכבוד: הרב אברהם זרביב והאלוף במילואים גל הירש.
למתנגדים למתן זכות השאת המשואה לזרביב, יוחסו מייד מניעים זרים: "בגלל שהוא רב" כתב צייצן (או בוט), אחר הוסיף: "בגלל שהוא מתנחל" והשלישי גרס: "בגלל שהוא מזרחי" - כאילו מעולם לא השיא משואה בהר הרצל אדם שהוא מתנחל או רב או ממוצא מזרחי. לא - ההתנגדות לזרביב היא מפני שבעיני רבים הוא מייצג ששון אלי קרב, שיר תפארת להרג מיותר, ערך שמעולם לא הדריך את חיילי צה"ל.
דווקא מי שמבקשים להגן על התואר לפיו צה"ל הוא "הצבא המוסרי בעולם", לא יכול לבחור בזרביב כמי שמייצג את המתנדבים למילואים בעזה.
משכתבי ההיסטוריה
ויש גם את גל הירש.
אין הכוונה פה לעורר מחדש את הדיון בזכויותיו של הירש ולהידרש לקרב על שמו הטוב שהוכתם על ידי ועדת אלמוג שקבעה כי יש לו אחריות פיקודית לחטיפת רגב וגולדווסר, שהציתה את מלחמת לבנון השנייה. כי הירש הוא אולי גנרל-בדימוס, אבל במשחק של נתניהו הוא פיון (ממש כמו מירי רגב שבה מיקד בן עמי את ביקורתו, בעוד שהיא רק המוציאה לפועל של פטרונה הפוליטי).
תפקידו של הירש הוא לשכתב את ההיסטוריה. להפוך אירוע שבמסגרתו הפקירה ממשלת ישראל אזרחים אל מותם הנורא, רק כדי לשמר מפלגת ימין קיצוני בקואליציה - להצלחה שיש להודות עליה. אני לא חושב שהירש אשם במות חטופים חלילה, אבל הוא ודאי שאינו ראוי לקרדיט על חזרת השורדים, כמקדמה על חשבון עסקת נדל"ן שרוקח נשיא ארה"ב בעזה.
בן עמי לא מיקד את ביקורתו הנוקבת רק בחלק ממדליקי המשואות. הוא ביקר גם את ה"חידוש" מבית נתניהו לנאום ראש הממשלה כחלק מהטקס. אם על רשימת משיאי המשואות אפשר עוד להתווכח, הרי שפה יש עובדות: ראש הממשלה מעולם לא היה חלק מטקס הדלקת המשואות. למעשה, הפקדתו בידי יו"ר הכנסת, שהוא גם ממלא מקום נשיא המדינה, נועדה לשדר ממלכתיות ולהנציח את הטקס ככזה שמאחד את כל שבטי ישראל (הן לשם כך מדליקים 12 משואות!).
הממלכתיות הזאת נרמסה בידי בנימין נתניהו, זה שפעם ידע להרכין את ראשו בפני מדינת ישראל.
ואפשר שכל זה הוא בכיינות? קינה של אזרח ותיק שבטוח שיש לו מניות ייסוד במדינת ישראל, כאלה ששוות יותר מאלה שבהן מחזיקים מי שלכאורה "גנבו לו את המדינה"?
הישראלים החדשים
הן אפשר לטעון, לכאורה במידה רבה של צדק, שמעבר לוויכוחים סביב נתניהו ורגב, הירש וזרביב, מדובר בשיקוף נאמן של פני החברה הישראלית. כבר לא מוליכה אל הקרב חיילים שתפילת שלום בליבם, אלא יותר "חרבו דרבו", כבר לא עושה עניין מכמה חטופים, רובם ממילא קיבוצניקים ו/או שמאלנים, שנמקו בייסורים במנהרות חמאס.
יכול להיות, רק שיום העצמאות היה מאז ומעולם חג שמפאר לא את המחלוקות כי אם את המאחד. לא את הביקורת המובנת מאליה במדינה דמוקרטית כלפי הממשלה (כל ממשלה שהיא!) אלא דווקא את חצי הכוס המלאה.
זה היה זמן להתלכד סביב דמויות מופת בעשייה, באקדמיה, בתרבות ובביטחון - ממש כשם שדרש בן עמי בדבריו. מי שבוחר במודע בחירות פרובוקטיביות הקשורות לטקס, מבקש לערער על הכלל הזה, לזעזע את היסודות שעליהם עומד חג העצמאות, לזרוע פילוג, לסכסך להסית ולהדיח, אולי מפני שכל אלה נותרו תקוותו האחרונה לשימור שלטונו.
לא לשדר
האם יש מה לעשות נוכח מופע הפלגנות בחסות ממשלת ישראל? ודאי שיש. המונולוג של בן עמי היה צריך להסתיים במילים: "ולפיכך החלטנו השנה שלא לשדר את טקס הדלקת המשואות שהיה לעצרת בחירות. במקומו נשדר מופע ענק של מיטב אמני ישראל, כזה שנמנע השנה מאזרחי ישראל בערים השונות".
הן רק שלשום, לא דקה אחת מוקדם מדי (בלשון המעטה), בחרו בחדשות 12 שלא לשדר את הצהרת ראש הממשלה, אלא רק לאחר שתמה ואפשר היה לערוך את עיקריה, שנמסרו לציבור בתמצית ובאופן ביקורתי. כך ראוי שיהיה לטקס המשואות השנה: אדרבא, ישודר הטקס רק בערוץ 14 לצופים שאין להם התנגדות לרשימת משיאי המשואות - ואף יוכלו לערוך בה שינויים ולטהר אותה (למשל מאימהות לנשים לוחמות, כפי שכבר למדנו), לבדוק עוד יותר בציציותיהם של הנבחרים, שמא אחד מהם חלף פעם ליד רחוב קפלן.
שיחגגו את דמדומי שלטונם וייזכרו בספרי ההיסטוריה כמי שאחת הפעולות האחרונות שביצעו בחיים הציבוריים בישראל הייתה ניסיון להפקיע מעם ישראל את הרגע הכי מיוחד ומאחד שלו במשך כל השנה.
האם הערוץ שהפקיד בידי עודד בן עמי שעת שידור יומית הוא מספיק אמיץ כדי לנקוט בצעד שכזה (ולסמן את הדרך לכלל התקשורת החופשית בישראל)? ספק גדול: המילים של בן עמי יוותרו בחלל ומעסיקיו לא יציעו לעם ישראל אלטרנטיבה זולת להתחמם נוכח משואה שהשיאו מי שאינם מייצגים את כולו, להאזין לנאום ראש הממשלה ולנופף לשלום למירי רגב.