במשך שנים שמעתי כמה גרסאות של אותו סיפור על דוד שלי, פאר. בגדול: פעם הוא לקח, כנראה בלי רשות, כנראה בגיל צעיר מדי, את הרכב של אבא שלו - ואז התנגש בכלב זאב ענק שקפץ לכביש. שמעתי את הסיפור הזה מסבא שלי, מסבתא שלי, מאמא שלי, מדודה שלי - ונראה שכל פעם נוסף לסיפור איזה פרט מוגזם. הגיל שלו בעת "האירוע" הפך לצעיר יותר מפעם לפעם וגם גודל החיה הנפגעת. נדמה לי שבפעם האחרונה סיפרו לי שפאר היה בן 5.5 והוא התנגש בדרקון.
את הסיפור האמיתי שמעתי לבסוף דווקא מפאר עצמו לפני כמה שנים, כשישבנו שבעה על סבתא שלי. כדרכם של סיפורי פולקלור משפחתיים הוא התגלה כפחות דרמטי, אבל לא פחות מרגש. בגרסת הסיפור של פאר עדיין הייתה תאונה, ופחד משתק של נער שדפק את האוטו של אבא, אבל הדגש בסיפור של פאר היה על כך שהכלב יצא מהסיפור בלי פגע.
אני מספר את הסיפור הזה כי הוא חושף שני צדדים יפים בדוד שלי - מצד אחד אדם ללא בולשיט וללא דרמה מיותרת, בשונה מהרבה אנשים במשפחה שלנו (לא חשוב שמות), ומצד שני, אדם רגיש הרבה יותר ממה שנראה לעין.
ביממה האחרונה שמעתי את פאר מדבר באותה דרך חסרת בולשיט ודרמה על אירוע דרמטי ומלא בבולשיט. בתו הקטנה, שהיא גם במקרה בת הדודה הכי צעירה שלי, נכנסה לכלא צבאי בגלל פשע בלתי נסלח - היא חיממה אוכל בשבת.
אופל היא חובשת קרבית, שהאריכה את שירות החובה שלה במשמר הגבול לשלוש שנים וחלמה לצאת לקצונה. בסופ"ש האחרון היא סגרה שבת בבסיס. אחרי חול המועד והחג לא נותר ללוחמים הרבה מעבר לפריסה, והם החליטו לעשות "על האש". לא בשביל לחגוג שום דבר, נטו בשביל לאכול. הם דאגו לעשות את הסעודה כמה שיותר רחוק מאזור המגורים, כדי לא להפריע למי שביקש לנוח בשבת. זה לא עזר. מישהו ראה אותם עוברים על הסטטוס קוו הקדוש. חרדים לא מתגייסים, אבל עדיין שולטים על מה מותר או אסור לעשות בשירות חובה. חגיגה.
ארבעת הלוחמים עברו על הנהלים, אין על זה ויכוח. אין גם מי שמתחרט על זה יותר מהם - הם הבינו מיד את הטעות, התנצלו וכיבו את האש. אבל האם למישהו שפוי במערכת הביטחון זה נשמע כמו עונש מידתי? לשלוח ילדים בשירות חובה לכלא על חילול שבת? העונש המקורי היה 21 ימים בכלא. אחרי ערעור וסערה ציבורית הוא הופחת ל-14 ימים. בכלא. כלא! המקום אליו אנחנו שולחים עבריינים כדי להרחיק אותם מהחברה. הם יושבים בכלא על "הפרת נהלים" אבל דה פקטו על הכנת אוכל בשבת. בנימוקי ההחלטה כתב הקצין ששפט אותם כי זו "פגיעה בדת וביהדות".
דוד שלי נלחם כרגע כדי לשחרר את הבת הקטנה שלו מהכלא. מהפאקינג כלא. ראיתי אותו מתראיין בכמה ערוצי טלוויזיה. הוא מספר שאנחנו משפחה פטריוטית. זה נכון. הוא מספר שהיא ילדה טובה שהתנדבה להאריך את השירות וחלמה להיות קרבית. זה נכון. הוא מספר על קרבת המשפחה לרמטכ"ל לשעבר. זה גם נכון. הוא יכול גם לספר על שני נכי צה"ל במשפחה המיידית. על שתי אחיות בשירותי הביטחון. לא משפחה של משתמטים, אלא כזאת שמחפשת שירות משמעותי במדינה בה מיליונים לא מתגייסים (בניגוד לחוק) ולא יושבים שעה בכלא. הבת שלו יושבת בכלא כי היא בחרה לשרת. עולם הפוך.
זה כביכול לא סיפור פוליטי אלא אנקדוטה על טמטום מערכות כללי. ילדה בת 19 שלא מפסיקה לבכות כי לקחו לה את המדים ואת סיכת הלוחמת ושמו אותה בכלא. ילדה שלא מפסיקה לבכות בגלל מערכת מעוותת שמתגמלת את העבריינים ומענישה את הפראיירים שמשרתים. היא לא הראשונה ולא האחרונה.
אם אתם חיילים - בקבע או בסדיר - ואתם רוצים להראות שאתם באמת אמיצים ואכפת לכם מהמדינה? צאו בשבת הקרובה ללב הבסיס שלכם ותעשו על האש. הם לא יכולים להכניס את כולם לכלא. הגיע הזמן להזכיר לכולם שזה הצבא של ישראל, לא של איראן.