בשנת 2007 קית' ריצ'ארדס נבחר לשאת את נאום הקבלה של להקת הרונטס להיכל התהילה של הרוקנרול. זה היה לפני 19 שנה, וכבר אז, הגיטריסט האגדי של הרולינג סטונס התבדח על כך ש"הוא יכול לעמוד על הבמה ולדבר בזכות ההתקדמות הנפלאה בטכנולוגיה הרפואית". את הדברים האלה הוא אמר עם סיגריה בפה. אסטל בנט מתה שנתיים לאחר אותו נאום. רוני ספקטור הלכה לעולמה ב-2022. אתמול הלכה לעולמה נדרה טאלי, השורדת האחרונה מאחת הלהקות שהגדירו את הסאונד של הסיקסטיז.
טאלי, או בשמה המלא נדרה טאלי רוס, הלכה לעולמה בגיל 80 בביתה שבווירג'יניה ביץ', כשהיא מותירה אחריה ארבעה ילדים (בעלה, שדרן הרדיו סקוט רוס, הלך לעולמו לפני שלוש שנים). בניגוד לטרגדיות הקבועות של כוכבי הרוקנרול מאותה תקופה, הסיפור שלה הסתיים אחרת. כשהיא הבינה לאן הנוצץ הזה מוביל, היא פשוט חתכה. אחרי שעזבה את הלהקה ב-1967, היא מצאה נחמה בדת, ואחרי שהוציאה כמה אלבומי גוספל נוצריים היא הפכה לסוכנת נדל"ן ובחרה לגדל משפחה הרחק מהרעל של התעשייה. אבל לפני שכל זה קרה, היא הייתה חלק מהשילוש הקדוש (והפרוע) ששינה את העולם.
באותו נאום קורע מצחוק, ריצ'רדס חזר אחורה לשנת 1964, לסיבוב ההופעות באנגליה שבו הרולינג סטונס הצעירים - אז עדיין להקה בתחילת דרכה - זכו להיות מופע החימום של הרונטס. הוא סיפר איך התעורר מסטול לחלוטין באמצע הלילה, והחל לשוטט במסדרון אפל באחד מאותם מלונות שבהם שהתה הלהקה. לפתע, מתוך החושך, בקעו ההרמוניות המלאכיות של השלוש, מבצעות א-קפלה את "Be My Baby".
באותו רגע מזוקק, הוא סיפר, נפל לו האסימון: למרות העיבודים המפוארים של ג'ק ניטשה וההפקה המגלומנית של פיל ספקטור, הבנות האלה יכלו לפלס את דרכן ממש דרך "חומת הסאונד" לבדן. "הן נגעו בלב שלי באותו לילה", הוא סיפר, "והן ממשיכות לגעת בו מאז".
כשאנחנו מדברים על להקות הנשים של שנות ה-60, אנחנו מדברים על תסרוקות הכוורת המוגזמות, על האייליינר הכבד ועל שירי האהבה המתקתקים. אלא שהרונטס לא היו סתם עוד להקת בנות בתלבושות תואמות. הן היו הילדות הרעות של ההארלם. בזמן שלהקות אחרות נראו כמו ילדות מקהלה, נדרה, רוני ואסטל הגיעו עם לוק שהיה חצי מאיים וחצי מהפנט.
"לא פחדנו להיות לוהטות, זה היה הגימיק שלנו", סיפרה לימים רוני על הגישה שאפיינה גם את נדרה ואסטל. "היינו מסתכלות על להקות כמו השירלס או השיפונס לבושות בשמלות הפעמון הרחבות שלהן, ואמרנו - לא, אנחנו נלך על החצאיות הכי צמודות שאפשר למצוא".
ההשפעה שלהן לא נעצרה רק בלוק ובהרמוניות הווקאליות, והיא חצתה יבשות וז'אנרים. אם יש מוזיקאי אחד שהושפע מהסאונד שלהן בצורה כמעט מסוכנת, זה היה בריאן ווילסון מהביץ' בויז. ווילסון סיפר לא פעם שכששמע לראשונה את Be My Baby ברדיו, הוא נאלץ לעצור את המכונית בצד הדרך כי הוא פשוט לא הצליח להכיל את הגאונות של מה ששמע. הוא הכתיר את השיר כתקליט הפופ הגדול ביותר שנוצר אי פעם, והאזין לו בלופים אובססיביים. האובססיה הזו הלכה כל כך רחוק, שווילסון כתב את הלהיט, Don't Worry Baby, במיוחד עבור הרונטס, כתשובה ישירה ללהיט שלהן. הוא אפילו הגיש את השיר לפיל ספקטור, שדחה אותו ביהירות. ספקטור אולי אמר לא, והשיר נשאר אצל הביץ' בויז והפך לקלאסיקה ענקית, אבל הצדק הפואטי נעשה עשרות שנים מאוחר יותר: ב-1999, רוני ספקטור סגרה מעגל והקליטה סוף סוף ביצוע משלה לשיר (בהפקתו של ג'ואי ראמון), והגשימה את החלום המקורי של ווילסון.
הקליק האמיתי של הלהקה היה עם המלוכה הבריטית של הרוקנרול. זה מרתק במיוחד על רקע הכללים הנוקשים של אותם ימים: בזמן שבריאן אפשטיין (המנהל של הביטלס) הכריח את ג'ון וג'ורג' להחביא מהתקשורת את בנות הזוג האמיתיות שלהם, סינתיה לנון ופטי בויד, כדי לשמור על תדמית הרווקים הנחשקים - כשהרונטס נחתו בלונדון הכללים נשברו. הביטלס הסתובבו איתן בפומבי במועדונים הכי נחשבים, ולא ניסו להסתיר את ההערצה.
התמונות ההיסטוריות מאותם מפגשים מספרות סיפור אינטימי יותר. לא רק מסיבות סוערות, אלא בעיקר צעירים בשנות העשרים לחייהם שיושבים על הרצפה בחדרי מלון, משחקים קלפים, אוכלים פיש אנד צ'יפס ובורחים מהטירוף שבחוץ.
מיק ג'אגר וג'ורג' הריסון חיזרו נמרצות אחרי אסטל. "הביטל השקט" אפילו ניהל איתה סוג של רומן הרחק מאור הזרקורים, שכלל שיחות ארוכות אל תוך הלילה. נדרה סיפרה לימים שהיא שימשה כתצפיתנית ודאגה שאף אחד לא יתפוס אותם לבד יחד. מערכות יחסית בין לבנים לשחורים באותם ימים היו טאבו מוחלט, והן לא רצו לסכן את הקריירה שלהן בשביל רומן.
החיבור היה כל כך טבעי, שכשנדרה הוציאה את אלבום הגוספל שלה "Full Circle" בסוף שנות ה-70, היא בחרה לשים בעטיפה הפנימית שלו לא תמונת יח"צ, אלא תמונה שלה ושל אסטל יושבות במטוס וחולקות מושבים עם ג'ון וג'ורג'.
באוגוסט 1966, הביטלס יצאו לסיבוב ההופעות האחרון והכאוטי ביותר שלהם בארצות הברית. מתוך כל הלהקות בעולם, הם התעקשו על מופע חימום אחד: הרונטס. אבל כשהלהקה נחתה לסיבוב ההופעות, חסר בה הקול המרכזי. פיל ספקטור, המפיק הגאון שהלך ושקע בפרנויה וקנאה חולנית, פשוט כלא את רוני ספקטור באחוזתו בקליפורניה. הוא פחד שהיא תנהל רומן עם אחד מארבעת המופלאים, או גרוע מכך - תבין שהיא יכולה להצליח גם בלעדיו.
רוב הלהקות היו מתפרקות באותו הרגע, אבל לרונטס הייתה את נדרה. כדי לשמור על מראה הטריו האייקוני, הלהקה גייסה בת דודה נוספת - איליין מייז - שניצבה על הבמה במקומה של רוני, אבל את ההובלה הקולית נאלצה לקחת נדרה טאלי. בגיל 20 בלבד, מי שתמיד נתפסה כצלע השקטה יותר בהרכב, צעדה אל קדמת הבמה. ערב אחרי ערב, באצטדיוני ענק גדושים בעשרות אלפי מעריצי ביטלס צורחים, נדרה לקחה את המיקרופון ושרה את Be My Baby במקום רוני - מחזיקה על כתפיה הצעירות את כל המורשת של הלהקה, רגע לפני שהכל קרס.
אי אפשר להספיד את נדרה או לדבר על הרונטס בלי להתייחס לפיל שבחדר: פיל ספקטור. המפיק שיצר את הסאונד שלהן היה גם האיש שכמעט הרס אותן. הוא ניהל רומן מסוכן עם הסולנית, ורוניקה בנט, בזמן שהיה עדיין נשוי לאישה אחרת. כשהם התחתנו לבסוף היא הפכה לרוני ספקטור, אבל מצאה את עצמה כלואה במערכת יחסים מתעללת ואלימה. בזמן שרוני איבדה את החופש שלה, ואסטל נשברה בסופו של דבר תחת הלחץ, נדרה הייתה זו שהצליחה לראות את הכתובת על הקיר. היא עזבה את הלהקה ב-1967, רגע לפני שהכל התפרק, בחרה בחיי משפחה ובאמונה דתית חזקה, והתרחקה מהרעל. "שנאתי את הצד הדורסני של הביזנס", היא אמרה.
נדרה טאלי רוס הייתה חלק מהדי-אן-איי של הפופ, צלע חיונית במשולש שהגדיר מחדש את מקומן של נשים במוזיקה - נשים שחורות ששברו מחסומי הגזע שעדיין קבעו את הטון בארצות הברית של אותן שנים, והוציאו את המוזיקה מהגטאות אל המיינסטרים.
ההשפעה שלהן הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית. מספיק להסתכל על "חנות קטנה ומטריפה". יוצרי מחזמר הקאלט בחרו לקרוא לשלוש נערות המקהלה בשמות קריסטל, רונט ושיפון - מחווה ישירה ללהקות הבנות הגדולות של התקופה.
מותה מציין את סופה הרשמי של הלהקה. בפוסט הפרידה נכתב שהיא "עברה מהבמה לזרועותיו של ישו". עבורנו, היא תמיד תישאר על הבמה ההיא של שנות ה-60, משחקת קלפים עם הביטלס בחדר המלון ושרה במסדרונות אפלים באנגליה, מזכירה לנו שפעם פופ היה באמת מסוכן, יפה וחד פעמי.