במשך שנים, בכל פעם שהתקרבה עונת אירוויזיון, עיתונאי האירוויזיון הישראלים, ואני ביניהם כמובן, אצנו רצנו אל אתר Wiwibloggs כדי לקרוא בשקיקה מה הם חושבים על השיר הישראלי. מיד אחרי שהם פרסמו את חוות דעתם דיווחנו עליה, קישרנו אל הסרטון שלהם, והתייחסנו אליהם כאילו הם היו השופטים שמחליטים במו פיהם מהו השיר הזוכה לאותה השנה. הם היו "הקול הבינלאומי" של אירוויזיון בעיני התקשורת הישראלית. ראיינו אותם, ביקשנו את הניחוש שלהם לזוכה, התעניינו במה הם חושבים על הנציג הישראלי, וכל זה בלי שאף אחד מאיתנו עצר רגע לשאול: על סמך מה בכלל הם נחשבים סמכות? אז ב-2026, אחרי שלוש שנים של סיקור מוטה וחסר, אני שואל בקול.
בואו נקפוץ רגע בזמן אל 2023. נועה קירל בליברפול, וויוויבלוגס קופצים בתאווה אל כל מיקרופון שדחפנו לפניהם, בכל סשן צילומים, בכל ריאיון. הם עצמם ניהלו מרדף אחרי המשלחת הישראלית, רצו כל פריים, כל הברה שנועה רק תסכים לתת להם. כל מה שהמשלחת דחפה לעברם, הם תפסו בשתי ידיים.
ב-2024, כשישראל עדיין מדממת מ-7 באוקטובר וחטופים רבים עדיין מוחזקים בעזה, הם התרחקו במאלמו מעדן גולן ומישראל כמו מאש. הסיקור הפך חסר ומוטה, נציגי הצוות חתמו בעילום שם בנימוק של "שיקולי ביטחון", והציונים שניתנו לשיר הישראלי הוסתרו מאחורי אנונימיות פחדנית. ב-2025, סביב יובל רפאל בבזל, שהסיפור האישי שלה לא יכול להשאיר עין יבשה גם אצל האדם הציני והקר ביותר, הדפוס הזה נמשך.
השנה, ב-2026, סביב נועם בתן ו"Michelle", הדפוס הזה לא רק נמשך, הוא מעמיק. תיכף נגיע למספרים המביכים, וכשתקראו אותם תבינו איך אתר שפעם נחשב לאוטוריטה בתחום האירוויזיון שינה גישה והפך לפלטפורמה נטולת יושרה מקצועית, והכל תוך שלוש שנים בלבד.
רגע לפני המספרים, הסבר קצר על המתודולוגיה. 20 כתבים של וויוויבלוגס נותנים ציון לכל שיר שמשתתף בתחרות. חמישה מתוכם מתפרסמים עם הסבר מלא, נימוק, פירוק של המוזיקה, של המסר, של הביצוע. השאר מופיעים בטבלה רק כציון יבש, ככה סתם. והנה המספרים: שלושה כותבים נתנו ל"Michelle" ציון של 1 מתוך 10. באורח פלא, אף אחד מהשלושה האלה לא נמצא בין חמשת הציונים שפורסמו עם הסבר. אולי מפני שלא קל לנסח טיעון מוזיקלי שמצדיק 1 מתוך 10 לשיר שמדורג במקום השישי בסיכויי הזכייה, מקום ראשון בטלווטינג, עולה כמעט בטוח לגמר.
אף שיר אחר לא קיבל יחס דומה. אפילו השיר של סן מרינו, שמדורג בתחתית טבלאות ההימורים, קיבל 1 מנציג בודד. שירים אחרים, חלשים מ"Michelle" לפי כל אמת מידה מוזיקלית, קיבלו ציון של 1.5 או 2, וגם אז תמיד מאדם אחד בלבד. השיר שלנו הוא היחיד שזכה לציון 1 משלושה אנשים שונים. שיר יכול להיות לא לטעמך. שיר יכול להיות חלש. זו ממש לא אנטישמיות לא לאהוב שיר וזו לא שנאת ישראל לחשוב שיש שירים טובים יותר. אבל כששלושה כותבים שונים מגיעים באופן בלתי תלוי לציון הקיצוני ביותר על שיר במקום השישי בסיכויי הזכייה, ובכוונה תחילה נמנעים מלפרסם את הנימוק המלא, התשובה הסבירה כבר אינה קשורה למוזיקה. ויש לזה גם שם, אתם כבר בטח אומרים את המילה הזו לבד.
ועכשיו לאנונימיות. אם הציון שלכם מבטא הערכה מקצועית, חתמו עליו. אם אתם צריכים להסתתר כדי לתת אותו, אתם פחדנים עלובים. אין שום סכנה לביטחונכם, מקסימום כמה הודעות לא נעימות באינבוקס, לא משהו שלא חוויתי אני בעצמי בשנתיים הקודמות.
אחרי כל זה הגיע הזמן לשאול את השאלה שלא נשאלה: על מה בכלל בנוי המעמד המקצועי של הצוות הזה? אין להם איזשהו רקע מקצועי במוזיקה, אין מתודולוגיית ניקוד שמתפרסמת מראש, אין קריטריונים לניקוד שיר, אין רקורד חיזויים שנבחן לאחור באופן שיטתי, הם בסך הכל בלוגרים שעוקבים אחרי אירוויזיון. אין עם זה שום בעיה, כמה מחבריי הטובים ביותר הם כאלה, אבל הבעיה מתחילה כשתאגידי שידור אירופיים מציבים אותם כ"שופטים מקצועיים" בקדמים מקומיים, מהללים אותם בפאנלים, ומצטטים אותם כסמכות. ההבנה המוזיקלית שלהם לא עולה על זו של כל חובב מסור שהפלטפורמה היחידה שלו היא פוסט בפייסבוק.
ויליאם לי אדמס, מייסד הפלטפורמה והעורך הראשי, אתה הראש ואתה אשם באנטישמיות שמשגשגת בפלטפורמות שלך. אתה זה שמאפשר לה להתקיים, או חמור מזה - אתה חלק מזה ותומך בזה. אתה אחראי על מי נכנס לצוות, אילו גבולות נשמרים, מה משודר תחת הלוגו שלך. כשהצוות שלך מסתתר באנונימיות כדי לתת ציון 1 לישראל, ובאותה נשימה חתום בשמו המלא על הציונים לכל מדינה אחרת, אתה מאפשר לאנטישמיות להתבסס בפלטפורמה שאתה בנית. אם זה לא מודע, זו בעיה מקצועית חמורה. אם זה מודע, זו כבר בעיה אחרת לגמרי.
וויוויבלוגס אינם אוטוריטות ויש אלטרנטיבות עדיפות. אתר eurovisionfun היווני מספק סיקור מקצועי ומלא של התחרות. האם כל כתבה שלהם טובה לישראל? לא. אבל הן אובייקטיביות, לא מוטות, ובוודאי לא חסרות. עבור חדשות בעברית, צוות יורומיקס יודע ראשון על כל החלפת תחתונים של כל זמרת בכל קדם מקומי לפני כולם. יש עוד שלל עמודי אינסטגרם מושקעים שמספקים הצצה אל מאחורי הקלעים של התחרות, וגם אנחנו כאן, מהשבוע הבא, ניכנס יחד עם המזוודה של המשלחת הישראלית לאירוויזיון, ונביא לכם את כל מה שחשוב, וגם את מה שלא.
ובקטגוריית "לא כולם נגדנו", כדאי להזכיר את נציגת בלגיה לאירוויזיון 2026, אסילה (Essyla), שמסרבת להיגרר לסערה הפוליטית סביב התחרות. בריאיון לתאגיד השידור הפלמי VRT, אותו תאגיד שכבר הודיע שישדר תוכניות ביקורת נגד ישראל סביב משדרי האירוויזיון, אסילה הצהירה: "אני מבינה את הדעות סביב האירוויזיון והשתתפותה של ישראל, אולם מבחינתי זו עדיין משפחה מוזיקלית גדולה אחת המאוחדת על ידי השפה האוניברסלית של המוזיקה". רק נציין שהשנה תאגיד השידור הצרפתי RTBF אחראי על האירוויזיון בבלגיה במסגרת רוטציה פנימית, והוא נחשב "רך" יותר בהשוואה לתאגיד הפלמי.
לא נסיים לפני ההימורים: ישראל מדורגת במקום ה-4 בסיכויי ההעפלה לגמר עם 93%, במקום ה-6 בסיכויי הניצחון עם 6% כשלפניה בסדר עולה: אוסטרליה, צרפת, דנמרק, יוון ופינלנד המוליכה. בסיכויי הזכייה אצל השופטים ישראל במקום ה-17 עם אחוז בודד וגלמוד, אולם בסיכויי הזכייה בטלווטינג נועם בתן מדורג ראשון עם 27%.
ביום ראשון הקרוב, 3 במאי, ב-12:50 שעון ישראל (11:50 בווינה) נועם בתן יעלה לבמת המוזיקה הגדולה בעולם לחזרה ראשונה, והוא ישוב אליה ברביעי 6 במאי ב-17:45 שעון ישראל (16:45 שעון מקומי). פחות משבוע אחר כך, ביום שלישי 12 במאי בשעה 22:00 נשמע את צלילי הטה-דאום שמבשרים על פתיחת האירוויזיון, ובשעה 22:54 תעלה הגלויה של שיר מספר 10, ישראל, וכולנו נחזיק אצבעות שישראל תעלה לגמר רביעי ברציפות.