יש מצב רציני שזו העונה הטובה ביותר של ריאליטי ישראלי אי פעם

שלומי ואסף מגיעים מתנשפים אל נקודת הסיום של חצי גמר "המרוץ למיליון". ספק יודעים ספק לא-יודעים אם עבורם הסתיים המרוץ. יהודה לוי מודיע להם שתם הטקס והשניים נושאים נאום פרידה מרגש, שבו מעורבות לא רק הרעיות שנותרו בבית אלא גם הקב"ה בכבודו ובעצמו.

על רקע הסיפא של הפסקה הקודמת, הרי שהמעבר בין קדושת השכינה לחול של הציניות שלי עלול להיות קצת חד, ובכל זאת: אפקט המתח לגבי מועד הגעתו של הזוג האחרון לנקודת הסיום של חצי הגמר, מושג בעזרת מונית אורוגוואית שממתינה להם מחוץ לאצטדיון שבו הושלמה המשימה האחרונה.

אין לי כמובן שום אינדיקציה שמצביעה על כך שהיא נשתלה שם על ידי ההפקה, אלא רק מה שמכונה בעגה הפלילית: "ראיות נסיבתיות": בעוד כל הזוגות תרים בייאוש אחר מונית ברחובות מונטווידאו ומתקשים לאתר אחת כזאת בשל השעה המאוחרת, הרי ששלומי ואסף יוצאים מהאצטדיון - וכמעט נשאבים לתוך מונית שממתינה להם (לפנות בוקר, באצטדיון כדורגל בפאתי העיר!). בסך הכל הגיוני. מה גם כשברקע עולה בזיכרון דמותה של הנערה הקוריאנית, שהופיעה משום מקום והוליכה את ה"ספיריות" (הרוש וצמח) אל נקודת הסיום בקטע מרוץ שבו עמדו לפני הדחה כמעט-ודאית.

גם אם אפחית מעט את מינון החשדנות שכולה ככל הנראה רק בעיני הפרנואיד שאני, עולה בראש חשש שמא חלק מהדרמות בתכנית הן פרי עריכה. כך למשל כאשר ברור שזוג שהגיע באיחור של חמש דקות למשל ועוכב על ידי צוות ההפקה כדי שיהודה לוי יוכל לסיים עם הזוג שהגיע לפניו, אמור לדעת מראש האם הוא במקום האחרון.

ועכשיו טוויסט בעלילה שהוא גדול אף יותר מכל חשד: אני מת על "המרוץ למיליון". תקראו לזה "גילטי פלז'ר" או שבחו את ההפקה על הליהוק המצוין לעונה הזאת או את המשימות שאתגרו אותי לחשוב "מה אני הייתי עושה במקומם" (במקרה שלי: הנה אזי, אבא של דניאל, מבוגר ממני בשנתיים - אז האם גם אני הייתי צולח את המשימות למרות משא השנים?! או שלומי, שכמעט עשה את זה למרות עודף משקל, בעיה משותפת לשנינו. מה אני הייתי עושה במקומו?). מכל מקום, זו הייתה עונה נהדרת.

אודה בהכנעה שזה גם משום שהזוגות החביבים עלי הגיעו לגמר, שכן לצערי לא הייתי חלק ממחנה "האחים מרמת השרון", עמרי ואיתי רוזנבליט - שהדחתם שברה לבבות כה רבים בקרב הצופים. גם כאשר הודחו יוסי וחן, הזוג שנולד מגילוי עריות בתוך קשת 12 (בוגרי "חתונמי") לא נפלה רוחי וכך גם עת הארי וסאלי בגרסת המילניאלס הישראלית - מאי חטואל ואיתי רון, עברו באחת מהפריים-טיים לתהום הנשייה.

העונה הזאת הייתי עם מי שנראו בתחילה כאנדרדוג מושלמים, אפליה מתקנת פרטית משלי שהונהגה בסלון הביתי. כמו לשמוח מאליפות של קריית שמונה בישראל או לסטר סיטי באנגליה. תכניות ריאליטי נופלות (ע"ע "האח הגדול") או קמות - כמו העונה הנוכחית של "המרוץ" (אם הייתם צופים בו באדיקות כמוני, גם אתם הייתם מוותרים על שמות משפחה), על הליהוק - וזה של השנה היה ללא דופי.

מה היה סוד הקסם? העובדה שהזוגות השונים אפיינו זרמים שונים בחברה הישראלית מבלי להיות סטריאוטיפים. השחקנים היו תיאטרליים אבל לא בוהמיינים (בתקווה שהביטוי האחרון הוא עדיין חוקי. אם לא, נתפשר על "ברנז'אים"), הכדורגלנים מגוחכים לעתים, אבל לא ממש סתומים, בעיקר לא אחד מהם שלא נחשוף כאן את שמו כדי לא להעליב את האחר - וכך הלאה, עד לאור ועדי, אחד משני הזוגות שייחלתי לניצחונם כמעט מההתחלה.

הם קצת "טורטלים": חכמת חיים עם פשטות, תכתיבי אופנה (האיפור שלה, הקעקועים שלו), אבל גם יופי טבעי שהמצלמה התמכרה לו בהנאה - ובעיקר זוגיות שלא מכסה על ויכוחים, אבל גם לא משאירה מקום לספק: הם יהרגו אחד בשביל השנייה (ולהפך) אם יצטרכו.

הזוגות השנה הצליחו לעצבן. כך למשל ביקשתי לקרוע את המסך ולהיכנס לסטור לשלומי שהפגיעה בצלעותיו הפכה אותו ל"גניחט", אחד שמתלונן כל העת על כמה כואב לו, מה שאולי עלה לזוג השחקנים החביב הזה בכרטיס לגמר. או לחילופין, לאורך שלושת-רבעי עונה השתוקקתי לכך שמאי ואיתי יעשו את זה כבר - ויגאלו אותנו מייסורי ידידותם המעצבנת (אף יותר מכפי שהשתוקקו לכך, לדעתי, כל אחד מהם בתורו לאורך שנות היכרותם).

עצבים, כידוע, מעורר רק מי שמצליח לגעת בלב הצופים - ואני מודה שהתמכרתי בהנאה לעונה הזאת, למרות שהייתי מפחית בכיף כ-10% מגובה התעופה העצמית של יהודה לוי (ופולחן האישיות הנלווה אליה) או, כמובן - מהקידום הבלתי פוסק של קשת, ששיאו בכתבה ב"אולפן שישי" על מאי ואיתי.

גם המשימות נבנו באופן שדרש הפעלה של המוח לא פחות משל השרירים. זו הסיבה שאל חצי הגמר, שתם אמש, הגיעו ארבעה זוגות שלפחות שלושה מהם לא היו מככבים בראש טבלאות ההימורים בפרק הפתיחה. במילים אחרות, כבר עתה ברור שלא משנה מי יזכה בגמר (אפילו אם יהיו אלה תום ואלמוג, שניים שלא התחברתי אליהם, עם כל הכבוד למועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא), תהיה זו הזכייה המפתיעה ביותר בתכנית ריאליטי ישראלית מאז קטפה שפרה קורנפלד את המיליון בבית "האח הגדול".

הגמר ייערך (כלומר נערך כבר) בארגנטינה ויתחלק לשני פרקים - בניגוד לשלושה שהוקדשו לכל יעד. למה להכביר מילים? כאשר כבר עכשיו אעיד על עצמי שלראשונה מזה שנים רבות, עלתה בדירוג הפרטי שלי תכנית ריאליטי למעמד של משחק כדורגל חשוב: אני לא עושה תכניות אחרות לשני ערבי הגמר ומקווה בכל לבי שאלה לא יידחו בגלל זוטי-זוטות כגון נשק גרעיני פעיל בידי המשטר האיראני, למשל.