לפני כמה שנים התראיין יוסי מרשק ליהודה נוריאל ז"ל ב'7 לילות', ריאיון שבמובן מסוים גרם לו לצאת מהארון הפוליטי. "הוא אמר לי 'אתה שמאלני, נכון?', אמרתי לו 'כן', ואז הוא שאל 'זה לא קשה לך?', ועניתי 'מי שיש לו בעיה, שיקפוץ לי'. נעמי (לבוב - נ"י) הייתה אז בהיריון, באתי הביתה, סיפרתי לה מה שאמרתי בריאיון, והיא אמרה לי לצלצל אליו ולבקש ממנו להוריד את החלק הזה מהריאיון. היה לי גם קמפיין לעיריית ירושלים שהייתי אמור לעשות עבור הרבה מאוד כסף. צלצלתי ליהודה וביקשתי שיוריד את הקטע, כי זו הייתה תקופה שמירי רגב עסקה הרבה בשמאלנים ואשכנזים. אמרתי לו שיש קמפיין שנמצא על סף חתימה ושאשתי בהריון ושאני לא רוצה בעיות. הוא ענה 'בטח, בטח, אין בעיה'. אני מתעורר בבוקר שיצא העיתון ורואה כותרת 'אני שמאלני ומי שיש לו בעיה - שיקפוץ לי'. מאוד נכוויתי מזה, ובין השאר גם הקמפיין הלך".
וזה בטוח בעקבות זה?
"בוודאות. ביום ראשון הייתי אמור לחתום, אבל הם התקשרו ואמרו שהם לוקחים מישהו אחר. זה היה ברור".
כעסת על יהודה נוריאל ז"ל?
"מאוד. צרחתי עליו. אני חייב לומר שמלבד הקמפיין, זה לא שלא לקחו אותי לסדרה בגלל הדעות שלי. בכל מקרה, זה היה הרגע שבו התחיל הכול, שהתחלתי לומר את דעתי. אבל אחרי 7 באוקטובר פנו אליי החבר'ה שארגנו את ההפגנות וביקשו לצלם איתי איזשהו סרטון. צילמתי והוא נהיה ויראלי מאוד. הזמינו אותי בשבת לדבר בהפגנה. מאז הבנתי שאני לא יכול להסתיר את הדעות ושאני בחוץ לגמרי".
איזה תגובות אתה מקבל?
"95% מהתגובות אוהבות, אוהדות. יש המון אנשים שבאים אליי ואומרים 'תקשיב, אני חושב הפוך ממך אבל אני מאוד מעריך את זה שאתה מדבר בלי פחד'. בפודקאסט שלי אני גם מביא אנשים הפוכים ממני לגמרי ואני שמח על זה".
חבריך האמנים לא שאלו אותך אף פעם 'מה אתה עושה? למה אתה לא נזהר?'
"אף אחד לא אמר לי 'מה אתה עושה', אני לא חושב שיש למישהו אומץ לבוא ולהגיד לי את זה".
אתה מגדיר את עצמך כשמאל?
"אני חושב שאני שמאל מרכז. אני גדי איזנקוט, יאיר גולן, יאיר לפיד, אלה האנשים שאני בעדם".
***
צפו למעלה בריאיון המלא
להאזנה לריאיון המלא עם יוסי מרשק:
יוסי מרשק (56) הוא אחד השחקנים המעולים והמוכשרים בישראל. לאורך קריירה שנפרשת על פני שנים רבות, הוא השתתף בשורה ארוכה של הפקות בולטות, ובהן סדרות הדרמה והקומדיה "פלפלים צהובים", "היהודים באים", "הכל דבש", "להעיר את הדוב" ו"לבד בבית". בקולנוע שיחק בין היתר בסרטים "העולם מצחיק", "אל תתעסק עם הזוהן", "הכל שבור ורוקד", "זרים מושלמים" ו"מזל חתולה". בימים אלו הוא מככב בתכנית הנפלאה של כאן 11 "מה שתגידו" לצד הפרטנר שלו וחברו משכבר הימים ליאור אשכנזי, כמו גם בדרמה הרפואית-פסיכולוגית "המתמחה", שיצרו ליעד שהם, גל זייד, רוני ידור והבמאי יבגני רומן, ושעולה בימים אלו ב-HOT וב-HOTVOD.
אתה מגלם שם חוקר משטרה שנכנס לתמונה בעקבות חשד של גניבת איברים בבית חולים. מה אהבת בדמות הזו?
"אהבתי את זה שהוא לבד. אין לו משפחה, אין לו כלום, הוא איש מקצוע סגפני כזה, וזה מה שאהבתי בדמות".
זו גם סדרת בית חולים. אתה אוהב כאלה?
"בטח, גדלתי על E.R ועל 'שיקגו הופ'. אני מת על סדרות בית חולים, גם כבן לאבא פרופסור ולאמא אחות. אני גדלתי במקומות האלה. הייתי אוכל ארוחות צהריים בחדר האוכל של בית החולים, וזה אפילו היה טעים כי זה לא מה שמגישים לחולים".
תמיד קינאתי בילדים של רופאים כי יש להם טיפול רפואי צמוד.
"אבא שלי היה רופא אף-אוזן-גרון, ופעם אחת הייתה לי דלקת באוזניים שזה כאבי תופת. הטיפול הכי גרוע שקיבלתי מרופא אי פעם - קיבלתי ממנו".
בארוחות משפחתיות אצלכם דיברו רק על רפואה?
"כל הזמן, אמרו 'היום חתכנו לו את הכבד', ובמקביל אנחנו אוכלים".
והסדרה הזו "המתמחה" הכניסה בך חרדות רפואיות? היפוכונדריה? או שזה לא אתה?
"אני מאוד לא כזה, למרות שאתמול היה לי רגע היפוכונדרי. הרגשתי כאב ביד שמאל ונכנסתי ללחץ שזה התקף לב. הייתי משוכנע בזה. אבל כמו שזה בא, זה חלף".
איך אתה בוחר את הפרויקטים שלך?
"אנחנו לא חיים בהוליווד שמקבלים מיליונים לכל פרויקט, אבל כן הגעתי למצב שאני יכול לפעמים להגיד 'לא' לפרויקט".
לפי מה אתה בעיקר בוחר פרויקט?
"בדרך כלל לפי במאים. יש גם סרט שאני משתתף בו ושיוצא עוד מעט שנקרא "כי את מכוערת". כשהבמאית הציעה לי להשתתף, אמרתי לה 'עזבי, לא מתאים'. ואז אמרו לי להיפגש איתה, היא הציעה לי לקרוא את התסריט ואז כשקראתי אמרתי שאני חייב לעשות את זה. זה תסריט מאוד מאוד יפה".
ולפי מה אתה אומר לא?
"במאי ותפקיד (צוחק)".
חשבתי שתגיד לי שאתה מוותר על פרויקט בגלל שהוא פוגע בתדמית שלך.
"איזו תדמית? למי יש פה תדמית?".
אושרי כהן ישב על הכיסא שאתה יושב עליו ואמר 'אם תראה אותי מופיע בפסטיגל, תדע שוויתרתי'.
"הלוואי שיציעו לי פסטיגל. לא הציעו לי אף פעם, זה סכומים מטורפים".
זו גם עבודה מטורפת.
"איזה מטורפת? הם עם פלייבק, זה מטורף?! מי שעובד בבניין זה מטורף. עם כל הכבוד, פסטיגל זה לא עבודה מטורפת".
מבין טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון, אתה בחרת את שני הראשונים. פרנסה קבועה אצל שחקנים בדרך כלל זה לא תיאטרון?
"כנראה שכן, אבל אני לא אוהב להיות על במת התיאטרון".
למה?
"יש לי חרדות נוראיות. אין לי בעיה לעמוד מול קהל, אבל זה שבתיאטרון צריך בטייק אחד צריך לעשות הכל ללא מקום לטעויות, זה קשה".
וזה לא שלא עשית תיאטרון.
"עשיתי, אבל זה היה סבל נוראי. אני פשוט סובל בטירוף, כל ערב מחדש. כל פעם אמרתי 'אני אתגבר על זה', עד שבאיזשהו שלב אמרתי 'טוב יאללה, די'".
ניסית לטפל בזה?
"בטח, הייתי לוקח כדורים. הגעתי לשלב שהייתי לוקח כדור הרגעה לפני הצגה וכדור הרגעה גורם לעייפות, עד שאמרתי 'וואלה, לא שווה לי המאבק הזה'".
אתה איש מצחיק?
"בילדות הייתי ליצן הכיתה. והיום, עם הילדים שלי, אנחנו צוחקים המון. הם מצחיקים אותי, אני מצחיק אותם. הם גאונים קומים, מצחיקים נורא".
ירקו עליך כשהיית ליד הבת שלך. עברה לך בראש מחשבה שאולי כדאי לך להפסיק לדבר על פוליטיקה?
"לרגע לא. זה כאב לי ברמות שאני לא יכול לתאר לך, אבל לא. אגב, היו עוד הרבה מקרים בסגנון הזה".
והילדים שלך רואים שמקללים אותך? איך הם מגיבים?
"הקטן, לא באמת מעניין אותו. הוא קטן. אבל הייתה פעם אחת שהלכתי עם שניהם ומישהו עשה לי אצבע משולשת. אמרתי לילדים שלי 'חכו שנייה', ואז הלכתי ורבתי איתו. אבל לגבי האירוע ההוא של היריקה, הבת שלי חד משמעית ראתה את זה וצר לי על זה ברמות. זה לא נראה לי טראומה ענקית, אבל צריך לזכור שלצד אלו הילדים שלי גם רואים כמות לא הגיונית של אהבה ברחוב שאני מקבל".
מה השתנה אצלך אחרי 7 באוקטובר?
"העמדה שלי לגבי הכיבוש. פעם הייתי בטוח שאם נפתור את זה, הכול ייפתר. אבל 7 באוקטובר שינה לי את התפיסה. הבנתי ש-7 באוקטובר היה קורה גם אם לא היה כיבוש. השנאה של חלקים שם היא לא הגיונית".
בקרוב הולכים למערכת בחירות נוספת. מה הכי מדאיג אותך - שנתניהו יזכה שוב? שהקרע שנגרם פה רק יעמיק? שהפגיעה דמוקרטיה תמשיך?
"חייב לבחור אחד? כל התשובות נכונות. ברור שזה נתניהו באופן אישי, למרות שגם כשהוא לא ייבחר, יישארו דברים מאוד רעים שהוא עשה ושהורשעו בו לצערי הרב. אני רוצה לומר משהו על השנאה: הדבר הזה קיים ברשתות הרבה יותר מאשר במציאות. זה פחות נמצא בחיים. את הטוויטר עזבתי תודה לאל. זה מקור של חרא, רוע ושלשול מהפה. זה לא ייאמן. זה כל כך רע. יש אלימות נוראית ברשתות, אני מקבל 'תמות' על בסיס יומי. אבל זה לא קיים בחוץ כמו שזה קיים ברשת. זה יותר מוגדל ממה שזה".
אתה אופטימי לקראת הבחירות?
"אופטימי זה שראש הממשלה לא ייבחר? כן, מאוד אופטימי. אני רואה תרחיש שגוש השינוי ינצח. בטח. אני חושב שזה הכרחי".
היו לך אי פעם מחשבות לעזוב את ישראל?
"לא, אף פעם לא. גרתי בניו יורק אז אני יודע מה זה להיות סוג ב', מה שנקרא. אני אפילו לא מציב לעצמי איזשהו יעד של 'אם יקרה ככה וככה, אז אני אעזוב'. אני לא רוצה לעזוב את המדינה, אני מת על ישראל, זה החיים שלי, תל אביב זה הבית שלי. אין לי מקום אחר. אתה יודע כמה שנים לוקח לאנשים שעושים רילוקיישן להרגיש שהם חלק מהמקום החדש?".
אבל אתה לא חושב לפעמים על הילדים ועל הנכדים שלך שיחיו סופסוף בשקט? סתם חיים נורמלים בלי מלחמות ואזעקות ואיומים?
"הבן שלי בן שלוש וחצי והוא פתאום אמר לי השבוע 'אבא, המלחמה לא היה טוב'. זה עצוב כל כך שהוא צריך להגיד דבר כזה. אבל אני רוצה להאמין שזה ישתנה, מה אני אגיד לך".
יש לך פודקאסט מצליח בשם "לך תחפש". רוב המרואיינים שם הציעו את עצמם או כאלה שאתה פנית אליהם וביקשת לראיין?
"לרובם אני פניתי, אם כי יש כאלה שפונים אליי, עירית לינור למשל".
מה אתה מחפש בפודקאסט הזה?
"איזו שאלה יפה. קודם כל, שיהיה כמובן מעניין. יש לי יד חופשית לעשות מה שאני רוצה, 'All In' זה מקום העבודה הכי טוב שהיה לי. הם בחיים לא יגידו לי לא להביא מישהו".
אבל בינך לבין עצמך יש התלבטות?
"עם צבי סוכות הייתה לי דילמה. אני פשוט חושב שהוא עושה דברים נוראיים, אבל אני שמח שהזמנתי אותו בסופו של דבר".
יש אנשים שלא היית מזמין?
"כן, את בן גביר".
מה ההבדל בינו לבין צבי סוכות? הם באותה מפלגה.
"בגלל הוראות של בן גביר, אני סובל באופן ישיר".
כלומר, בגלל שהוא בתפקיד שר וצבי סוכות חבר כנסת.
"כן, בהחלט. שמע, למרות שיהיה טראפיק מטורף לריאיון שלי איתו, זה לא יקרה. הוא נגדי, הוא רוצה שלי באופן אישי יהיה רע".
ואת מי אתה הכי רוצה לראיין?
"את אילנה דיין. אני רודף אחריה כמו מטורף. היא עונה לי כל פעם, אבל דוחה ודוחה. אני רוצה לראיין גם את ברי סחרוף".
יש לדעתך סאטירה בישראל?
"לא מספיק. ב'היהודים באים' היינו סאטירה אבל זה נגמר. אני חושב שיש תוכניות שלא מספיק עושות סאטירה".
אתה מתכוון ל"ארץ נהדרת".
"נכון. קח את הדמות של בן גביר לדוגמא. זה דרדל'ה, זה לא מספיק".
למה, מה אתה היית עושה?
"הייתי עושה אותו בולדוג".
כמו שהם עושים את ליברמן.
"כן. ליברמן זה אמירה. יש אמירה מאחורי הביצוע הזה. גם עלמה זהר שמחקה את שרה נתניהו - זה גאוני".
והחיקוי של ביבי מספיק סאטירי?
"לא. עם כל האהבה שלי למבצעים, זה לא עד הסוף".
פנו אליך פעם מ"ארץ נהדרת"?
"לא, ואני גם לא עשוי מהחומרים של ארץ נהדרת. אני לא יודע לחקות".
אחרי שעשיתם ילד אחד, אתה ובת זוגך לשעבר נעמי לבוב התלבטתם אם לעשות ילד שני יחד?
"כן, הפער בין הילדים הוא שש שנים וחצי. כל הזמן הזה התלבטנו. כל הזמן הזה חשבנו 'יאללה נעשה, אולי לא נעשה', ולה פתאום הייתה זוגיות, לי פתאום הייתה זוגיות, ואז הגיע הרגע".
והיום היא בזוגיות אבל אתם בקשר מצוין.
"נכון, אנחנו בקשר יומיומי ומצוין. גרים אחד ליד השני גם".
איזה אבא אתה?
"מותר להשוויץ? אם כן, אני האבא הכי טוב בעולם. זה קל לי, זה בא לי בטבעיות".
יותר טוב מאבא שלך?
"אל תלך לשם אפילו. הייתה לי דמות של אבא שידעתי איזה אבא לא להיות. אמרתי לעצמי שאף פעם לא אהיה כמו אבא שלי".
ממה זה נובע? מזה שאבא שלך היה אדם מאוד עסוק?
"שום דבר לא מצדיק התנהגות לא טוב. לא חסרים אנשים עסוקים שמתנהגים יפה. יש לי רגעים עם הילדים שלי שאני אומר לעצמי 'בואנ'ה, לאבא שלי לא היו דברים כאלה איתי'. אבא שלי לא ידע מה זה לשבת ולצחוק ולעשות שטויות עם הילדים".
וזה לא קשור לדור שלו שהיו יותר מרוחקים מהילדים שלהם?
"מה, כולם היו חארות? ממה לא. כל ילד במשפחה נורמלית ייזכר בפעם אתת שהוא היה עם אבא שלו ברכיבת אופניים, שייזכר בפעם אחת שהיה עם אבא שלו בסרט".
לפני הפריצה הגדולה שלך ב"פלפלים צהובים", שיחקת בכמה טלנובלות. חששת להתקבע בטייפקאסט לא רציני?
"אמא שלי הזכירה לי שהייתה תקופה אחרי שסיימתי בית ספר למשחק שאמרתי לה 'בחיים לא אעשה פרסומות'. הייתי אידיאליסט. אנשים משתנים, אם היום תיתן לי לעשות מקבת מול קמפיין לבנק - אקח קמפיין לבנק בלי להסס בכלל. אני לא מזלזל כמובן, אמנות זה הדבר הכי חשוב שיש, אבל מה שהפריע לי בזמנו בטלנובלות זה היה הקצב הרצחני שבו צילמנו פרקים. ואחרי זה באמת היה פלפלים צהובים שפתח לי את המזל".
היום אתה משתתף ב"מה שתגידו" בכאן 11, אחד הדברים הכי טובים שיש בטלוויזיה.
"אני נהנה שם בטירוף. אני וליאור חברים המון זמן וכיף לנו ביחד לאללה. קיבלתי מתנה: לומר מה שאני רוצה להגיד על המצב, כותבים לי את זה, אני עם ליאור, ומציחק רצח. אי אפשר לבקש יותר מזה. זו מתנה גדולה".
אתה בזוגיות היום?
"לא".
ואתה רוצה?
"אני חושב שלא. אתה מופתע, אה? אני לא יודע כמה אני טוב בדבר הזה. אני מספיק מבוגר, ואני מכיר את עצמי. אני לא יודע כמה זה מתאים לי, אני גם לא יודע כמה זה עובד. זה קשה בטירוף. זה חתיכת דבר להחזיק זוגיות. נראה לי שאני מפוקס על הילדים עדיין, שהאנרגיה שלי הולכת לשם".
אתה אופטימי לגבי ישראל?
"כן, הרוב רוצה פה טוב. אני חושב שיש חלק מהאנשים - ואם זה יוצא מתנשא, אז זו לא הכוונה שלי - שלא יודעים מה זה הטוב הזה. כל ה'ביחד' זה סלוגנים מטופשים אבל אם נדע להקשיב יותר אחד לשני, זה יעשה פה את המקום הכי מופלא שיכול להיות. יכול להיות פה הרבה יותר טוב ממה שקורה פה עכשיו. כרגע אנחנו נמצאים תחת השפעת משפט של איש אחד ספציפי וכתוצאה מזה קורים פה דברים נוראיים. לצערי הרב יש חלק גדול שהולך אחרי זה, אבל זה ייגמר ויהיה פה הרבה יותר טוב. זה ייקח הרבה זמן אבל נסדר הכל".