דמיינו שאתם קמים עם אריאל בבוקר בחדר מלון מנוכר. אתם מנסים להתאפס והוא לוחש לכם באוזן בחושניות: "אז מה למדנו היום?". נטרפים כבר מרוב ריגוש? כן, גם נועה מאד נמשכת.
בואו, הרי ברור לגמרי שירח הדבש הזה הולך להתפוצץ לו בפנים, וככל שהוא יהיה "מושלם יותר" ככה הנפילה תהיה כואבת יותר, וזה למרות שנתוני האקסל של בני הזוג תואמים כמו בטור חשבונאי - לא ככה עובדת אהבה. מה לעשות.
נועה, שלא מצליחה לשכוח לרגע שיש עליה מיקרופון, כבר בחופה נראית משועממת מהמחשבה על 42 ימים לצידו. אריאל לא מרגש אותה והיא מעבירה את החתונה במבט של "הגרוע מכל מאחורי". והמחשבה על תאילנד, שכמובן מעודדת אותה. אז מה אם בשביל זה הושפלת בעשרה סוגים של דינמיקות קבוצתיות חסרות תועלת במשך חודשים? את במרחק סלואו אחד מביך וצמוד עם זר מוחלט, מקוקטייל בקוסמוי.
אריאל בעיקר מרגיש הקלה על כך שאשתו תואמת את סגנון הבחורות שהוא יוצא איתן בדרך כלל, וזה מספיק טוב לעכשיו. הוא לא גרידי, אבל הוא מאד אמריקאי, וסגנון השיח בהתאם: "היה לי הרבה REM sleep" הוא מעניק לה פלט נתונים מרגש מטבעת האורה שלו. "הצבע האהוב עלי זה כחול", הוא ממשיך לסחוף אותה מעל רגליה, ואז מפרש בטעות את החיוך המנומס ששמור בדרך כלל לדודים שהיא פוגשת בגלריות, כ"כן, תמשיך לדבר, זה עושה לי את זה", וסוגר את הסרנדה במשפט הכי פחות סקסי שיכול למצוא: "אני אוהב שאת מפהקת. זה אומר שאת נינוחה איתי".
לאו דווקא, אח שלי. זה אומר שחסר לה חמצן. כי אתה תופס את כל האויר עם ה"אפטר יו, אפטר יו" שלך. הם חייבים רגע להתאפס על ריב טוב, כי חיוכי הפלסטיק האלו שלהם הורגים צבי ים.
אבל כל פלסטיק נמס בבוקר של אחרי החתונה והנפילה תמיד כואבת. נועה עדיין מחזיקה אופטימיות בכוח, אבל אם הוא לא יפסיק להזיע עליה עם "כיף לי", ו"נעים לי איתך", ו"זה כל מדויק שזה לא מדויק בכלל, מה שעושה את זה מדויק ברמות", גם הנימוס הבסיסי לא יחזיק. היא אומרת שהיא בסדר, אבל היא בחצי הדרך להפוך לרובוטריק.
באיזו עונה אנחנו? 8? מביאים מומחית חדשה שתשפר את התוצאות של השידוכים, במקום להבין שכל החשיבה על אהבה כאוסף של תכונות מקבילות וגיל ביולוגי תואם היא מעוותת מראש. חתונמי יכולה להמשיך להתנהג כאילו שידוך הוא אתגר לוגיסטי, ושרק צריך לעלות על המתכון הנכון. שתי ביוגרפיות, שלוש טראומות, העדפות חופשה וצבע אהוב, שימו שבוע על אש בינונית בתאילנד, בתיאבון.
אין דבר כזה "התאמה". אנשים לעולם לא מתאימים אחד לשני, גם אם נדמה מבחוץ שכן. תשאלו כל זוג מוצלח כמה הם "מתאימים". הם לא. פשוט המשיכה הראשונית שלהם היתה בלתי ניתנת לערעור, ואז כל אי ההתאמות האחרות התגמדו לעומתה. זה משהו שאפשר לדעת רק כשנוגעים אחד בשני, ולפעמים גם אפשר להרגיש מהרגע הראשון איך יהיה לגעת אחד בשני. בקצה אחד של הסקאלה יש את הגועל המוחלט של "למרות שעל אי בודד נתקעתי איתך, מעדיפה אני לישון כפיות עם הכבשה הזו", ובצידה השני נמצאת המשיכה הטוטאלית, החשמל שאי אפשר להכחיש, שמשבש לך את כל החושים. כי זה מה שצריך לקרות כדי שתעשה צעד כל כך מטורלל כמו לבחור בן זוג לכל החיים.
אריאל ונועה הם דוגמה מצוינת למשיכה של 40% על הסקאלה. זה נחמד לרומן של חופשה בדרום אמריקה והודעת ווטסאפ ביומולדת, אבל זה לא יזיז הרים ולא ימגר פחדים. כסף, פורטוריקו, מיאמי, וכל משפחת מוזס לדורותיה לא יעזרו, גם אם זה נראה מתאים כסט מצעים עם ספירת חוטים צפופה או איך שקוראים לחרא המתייפייף הזה מכותנה.
וחייבים להתייחס לתנאי של אריאל מול בחורות שהוא יצא איתן. הוא מספר לנועה בגאווה שכבר בפגישה הראשונה הוא מיידע שכשהוא עובר גבול למדינה אחרת, מבחינתו אין נאמנות. מעניין אותי - כל עוד הוא בתוך אותה מדינה הוא כן נאמן? איך זה עובד? דורש בירור. בכל אופן, נועה משבחת אותו על הגינותו, כי לעומת הבגידה הרגילה שעברה מבן זוג קודם, לכוון מראש לכישלון נשמע לה נאור ומופלא.
אבל זה לא. זה פחדני, וזה עצוב. אם פיתחת מנגנון כסת"ח משומן כל כך, זה אומר שאתה מחסל מראש את הסיכוי, ולהודיע מראש זה לא הגינות - זה אקט שליטה של גבר שמפחד שיתפלק לו רגש. לא נשמע כמו מישהו שבשל לקחת את הסיכון שכרוך בלאהוב.
בגלל זה המעבר לדור וסופי מרגיש כמעט כמו לפתוח חלון בחדר עם יותר מדי ספריי שירותים. לא כי הם בהכרח הזוג הנוצץ של העונה, אלא דווקא כי אצלם הפחד לא מתחפש לתפיסת עולם. הוא פשוט הגיע לאירוע, קצת רועד, בלי לעשות על זה פודקאסט.
שמחתי שבחרו לה את הדור המועדף עלי, הקב"ן. לסופי יש דדי אישיוז שצועקים לשמיים, והיא חייבת גבר שהיא יכולה לסמוך עליו, מישהו שלא בורח מקושי, שמסוגל ומעוניין להתחייב. לדעתי דור הוא כזה. זה גבר שגדל אצל צבייה - אישה אינטליגנטית עם שמחת חיים, שקוראת לו "אוצר", ושאותה הוא אוהב ומכבד. ג'אקפוט.
המבט הראשון של דור וסופי כבר אמר הרבה. הם הסתכלו אחד על השניה וזיהו שם משהו כבר על ההתחלה. בנתיים הם רק התחייבו "לתת ולהעניק אמון" אחד בשני, אבל במקרה שלהם נראה לי שכפל המשמעות במקום. הם יתנו ויעניקו, וגם יהיה בצד השני מי שיקבל.
סופי עוברת אותנטית כבר מהרגע הראשון, כי היא לא מנסה להעמיד פנים שהיא לא חוששת ושהכל סבבה, ומצד שני היא לא משדרת אפילו טיפה של צרימת התנגדות. זה מה שיכול לנבא הצלחה של זוג - האם הדפוסים הנסתרים שלהם שמים להם רגל, וכמה גדול הפער בין המודע לתת מודע שלהם.
אהבה היא לא סכום של תכונות מוצלחות פלוס רצון טוב משני הצדדים. זה דבר שקורה בין שני אנשים בלי למלא אף שאלון התאמה. אם זה שם - תעשו את כל הטעויות שבעולם, לא תצליחו להרוס את זה. אם זה לא שם, גם אם תעשו הכל לפי הספר, בסוף זה יתחרבש. כולם יודעים שככה זה, אבל עדיין תמיד מקווים שהפעם זה יעבוד. בדיוק כמו המומחים של חתונמי.