המסקנה העצובה מצפייה בכותרות המהדורה המרכזית של חדשות 12 היא שעוד אסון בסדר גודל של 7 באוקטובר נמצא מעבר לפינה, בעיקר כי לא למדנו לקח ממה שקרה לנו ביום ההוא.
עכשיו נשתדל להפריד בין לקחים מדיניים-אסטרטגיים ואפילו בין לקחים צבאיים-טקטיים, לבין לקחים תקשורתיים-טלוויזיוניים, שהרי לשם כך התכנסנו.
התקשורת כמובן אינה אשמה במה שהתחולל ב-7 באוקטובר, ממש כמו שאינה אשמה במה שמתחולל כעת לנגד עינינו בצפון.
היא אפילו לא אחראית, בטח לא במדינה שבה ראש הממשלה, זה שמפיו למדנו שאין אחראי בישראל אלא אם הוא ראש הממשלה (לאחר מלחמת לבנון השנייה), בורח מאחריות: ב-7 באוקטובר לא העירו אותו בזמן, ואת איום הרחפנים הוא זיהה כבר לפני שש שנים. נו באמת.
ובכל זאת מתבקש חשבון נפש בקרב האנשים שהסיבה היחידה לקיומם המקצועי היא להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. ובכן, הכלב הזה לא רק שלא נשך ערב 7 באוקטובר, הוא אפילו לא נבח.
להפך - הוא שר שיר הלל למקבלי ההחלטות בחליפות (איך אפשר לשכוח עיתונאים ששייכים באופן מובהק למחנה השמאל, כמו גדעון לוי, משבחים את נתניהו על האיפוק שהוא מגלה מול עזה) או במדים, עם ראיונות (ממש ערב שמחת תורה, אותו יום ארור) עם גנרלים, שבביטחון עצמי מופרז הכריזו ש"צה"ל מוכן לכל תרחיש". איך זה נגמר בסוף, כולנו כבר יודעים.
מה הקשר בין כל זה למהדורה המרכזית של חדשות 12 מאמש? בואו ונלך ישר לשורה התחתונה: הם ניסו ליישם את כל הלקחים - ובכל זאת יצאה להם מהדורה של ה-6 באוקטובר, ערב שמחת תורה 2023.
גיא ורון, צדיק בסדום
הכותרת של המהדורה הייתה שצה"ל מרחיב את הפעילות הקרקעית בלבנון. בהמשך שודרה פרשנות של ניר דבורי, שכללה דיווח על ישיבה שבה אישרו ראש הממשלה ושר הביטחון את הרחבת הפעולה. משם עברו לקטע וידאו של נתניהו עצמו, שבו כיכבו מילים כמו: החלטתי, הנחיתי, חיילי צה"ל הגיבורים - וכך הלאה, מילים ריקות מתוכן.
ייאמר לזכות חדשות 12 - את הדיווח הזה ליוותה כמעט מהרגע הראשון הסתייגות. זה החל כבר בשלב הכותרות הראשיות שאחת מהן מנתה 15 רחפני נפץ שחדרו לשמי ישראל. זה המשיך במירכאות כפולות סביב הצימוד "הפסקת אש", ללמדנו שהאש לא פסקה - וזה הגיע לשיא בדברים של ירון אברהם, לפיהם ארצות הברית אסרה על ישראל לתקוף בביירות. שזה כמובן נכון ומדויק, אבל האם הילדים שלנו התגייסו לצבא האמריקני שבו נשיא ארה"ב הוא המפקד העליון או לצה"ל?
ומי תפקידו להגן על תושבי הצפון - נשיא ארה"ב או ראש ממשלת ישראל? גולני או המרינס? חיל האוויר או הצי השישי? אולי במקום פרס ישראל לשקר כלשהו, יימסרו פה את המפתחות לטראמפ ולאינטרסים שלו בתחום הנדל"ן או הסחר בנפט?
נחזור לדיווח של חדשות 12 וההסתייגויות שהכניסו בו, אלה שככל הנראה ידעו שהם חוטאים בדברור. כל אותן הסתייגויות ליוו ברקע את הידיעה המרכזית, אבל לא רוקנו אותה מתוכן, כפי שהיו אמורות לעשות.
צדיק אחד בסדום נמצא בכל זאת בדמות גיא ורון, הכתב בצפון, היחידי שיושב בתוך עמו, תושבי הצפון המתוסכלים, שהיה כילד שצועק שהמלך עירום, עת פטר בזלזול את "הרחבת פעולת צה"ל" והזכיר כי אין - ולא יכולה להיות לה - השלכה מעשית עמוקה מדי.
קחו רגע סיטואציה דומה במדורי הספורט: האם במשחק שבו קבוצה משחקת בונקר ואינה עוברת את קו מחצית המגרש, יכולה להינתן כותרת שמצטטת את המאמן שטוען "עברנו לשחק התקפי"?
עם הראש בחול
וזו בדיוק הבעיה בסיקור של מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל את המצב: הדרג המדיני וצה"ל (אשמים שניהם באותה המידה, ממש כמו ב-7 באוקטובר), גררו את הדיונה הדמיונית מעזה והצניחו אותה בהרי הלבנון: אנחנו מגיבים על "טפטופים" (של קסאמים מעזה אז - והיום של רחפני נפץ) באזור הספר, בצעדים שנועדו להעביר לציבור את הרושם ש"עושים משהו", בשעה שההפך הוא הנכון.
במקום לצרוח עד לב השמיים, משדרים גם בחדשות 12 את דברי ראש הממשלה ש"הורה והנחה" את צה"ל "לתקוף בעוצמה" כאילו היו דברי אלוהים חיים ולא שקר מוחלט - וכשהוא מדבר על "חיילי צה"ל הגיבורים", הם נעמדים דום ומצדיעים, במקום להזכיר שאם אכן נתניהו הוא שמנחה את צה"ל, הרי שהוא אחראי להצבתם של אותם גיבורים (ושל תושבי הצפון כמובן) כמטרות חיות, חשופים לאותו איום שאותו "זיהה" כבר לפני שש שנים.
על מידת הביקורת הנדרשת כלפי צה"ל עצמו - הן גם לו יש מפקד ויש אחריות, כשותף בכיר למצג השווא כאילו נעשה משהו בלבנון - מיותר כבר להרחיב את הדיבור. אם יש משהו שהתרסק לגמרי בשנים האחרונות, הרי זו מידת האמון שאפשר לרחוש לדיווחי הכתבים הצבאיים.
לחדשות 12, כמו לכל כלי תקשורת בישראל, יש בעיה: העם משווע לחדשות טובות. העם רוצה לדעת שיש לא רק בשמיים אלא גם בארץ מי שהכל נהיה בדברו, שיש מי שמתכנן, דואג, יוזם ומגיב. לציבור נמאס כבר מכך שלמעט יום חזרת החטופים, לא היה פה כמעט יום אחד של חדשות טובות כבר כמה שנים.
זה מסביר את ההצלחה היחסית של ערוץ 14. זה מסביר למה גם בערוצים שאמורים לעשות עיתונות אמיתית, קושרים לעצמם יד אחת מאחורי הגב (בטח בערוצי הטלוויזיה המסחריים: שימו לב לקשר ההדוק שבין סיקור חיובי לפעילות המשטרה לקמפיין היקר שמתחזק המשרד לביטחון לאומי).
הבעיה היא שבכך הם טומנים את הראש של כולנו מתחת לאדמה, מקשקשים על "הרחבת הפעולה הקרקעית בלבנון" בשעה שהסיפור האמיתי הוא לא מה שצה"ל עושה, אלא מה שהוא נמנע מלעשות, בהנחיית הדרג המדיני, כמובן.