פרק המלחמה של "קופה ראשית", שהוקרן לפני יותר משנתיים מול קהל של מפוני כפר עזה, הוא זה שבסופו של דבר דרבן את יוצרי סדרת הלהיט ליצור גם את "קופה ראשית - הסרט". "ההקרנה הזו הייתה כשלושה חודשים אחרי 7 באוקטובר", נזכר יניב זוהר (40), אחד מיוצרי 'קופה ראשית', בריאיון משותף עם שותפו ליצירה, נדב פרישמן (49), ל'ועדת תרבות'. "מאוד חששנו מהתגובה של הקהל, כי הם הרי חוו אסון נורא, ולא ידענו אם הם יצחקו או לא. בכל מקרה, זה היה אולם מלא במשפחות ומהבדיחה הראשונה היו שם צחוקים רמים שהרימו את התקרה. אני ממש זוכר שיצאנו משם ואמרנו 'עושים סרט'. היה משהו ממש קדוש בחוויה הזו של צפייה משותפת. אנחנו הרי לא רגילים לראות את הקהל צוחק. נורא כיף לצחוק ביחד, זה מדבק".
אז עכשיו אתם הולכים להתגנב להקרנות של הסרט כדי לשמוע את הקהל צוחק?
"כן, יניב רוצה ללכת לכל ההקרנות", צוחק נדב פרישמן. "הוא עשה לעצמו לו"ז כמו אמנים שמופיעים ביום העצמאות כדי להספיק להכול. שמע, לראות את האנשים צוחקים מדברים שכתבת זו באמת חוויה. אנחנו מקבלים המון פרגון ואהבה ברחוב ובתגובות. הביקורת הכי משמחת שאנחנו מקבלים זה אנשים שאומרים לנו 'איחדתם לנו את המשפחה. יש לנו ילדים בני 16, 12 ו-8 שלא מתקשרים ביניהם אבל כל יום שישי יושבים עם הסבתא וצופים בעשרה פרקים, וזה הזמן המשותף שלהם. זו זכות גדולה".
האזינו כאן לריאיון המלא עם יניב זוהר ונדב פרישמן:
יניב זוהר ונדב פרישמן הכירו זה את זה כשעבדו יחד כשכתבו ל"המופע של רד ודביר" וב"מלחמת המינים". ב-2017 הם החלו לכתוב יחד את "קופה ראשית" והסדרה זכתה להצלחה אדירה בישראל. מאז הם כתבו כבר חמש עונות והיד עוד נטויה.
"קופה ראשית - הסרט" שיצא השבוע לאקרנים, הוא העיבוד הקולנועי לסדרת הקומדיה המצליחה של כאן 11. את הסרט ביים קובי חביה ומשתתפים בו כל כוכבי הסדרה - קרן מור, דב נבון, נועה קולר, אמיר שורוש, יניב סוויסה, דניאל סטיופין ואחרים. הוא עוקב אחרי עובדי "שפע יששכר" שיוצאים להרפתקה פרועה מחוץ לסניף והוא מציג צדדים מעניינים וקורעים מצחוק אצל הכוכבים המוכרים מהסופרמרקט.
מה האתגר המרכזי כשניגשים לכתוב סרט, בשונה מסדרה?
זוהר: "היו כמה אתגרים. קודם כל, מדובר באנסמבל של שחקנים. צריך שכולם איכשהו ישתתפו ושיחוו משהו יחד. אבל שמע, כמו שלפני עשור ישבנו בבית קפה ולמדנו איך כותבים סיטקום, איך מחזיקים עלילה קצרה יחסית, אז עכשיו למדנו איך מחזיקים סיפור של שעה וחצי. זה כמו ההבדל בין לבנות בית בחול לבניין אמיתי. צריך שהבניין הזה לא ייפול, ויש לכך חוקיות כלשהי. זה היה אתגר מאוד גדול".
פרישמן: "יש דברים שהם הפוכים לגמרי. כשבונים משהו לסדרה שנגמר בעשר דקות, פה צריך להחזיק שעה וחצי".
זוהר: "בסרט הדמויות גם אמורות להשתנות, לעבור איזשהו מסע של חיים ומוות, איזשהו תהליך של שינוי".
פרישמן: "פתאום הכול גם נהיה גדול פתאום. אנחנו לא רק בסופר, אלא בכל מיני לוקיישנים, מסוקים, עניינים. זה משנה לגמרי את כל הפרופורציות".
זוהר: "לזכותם של השחקנים ייאמר שהם התרגלו לעבוד בשיטה אחת של משחק, ופתאום הם משחקים בצורה אחרת, כי הרי אין יותר את המוקומנטרי, כלומר את המודעות למצלמה שעוקבת אחריהם בסופר. הם שינו קצת ז'אנר ומה שרואים זה בעיקר ערימות של כישרון".
איך נראה בעצם סשן כתיבה של פרק של קופה ראשית?
פרישמן: "זה דבר מאוד משעמם ומייאש. זה תהליך מאוד סיזיפי ולא כל כך נעים. הרי 98 אחוז מהדברים שנאמרים לא טובים ולא ראויים. יש משהו בבן אדם שמנסה להצחיק ולא מצליח שהוא קצת מכעיס. אבל אחת לשעתיים יש איזה רעיון קטן שהוא כן מצחיק ואז שמים אותו בצד. בסופם של כמה ימים, יש ערימה של כמה רעיונות טובים. היום-יום הוא קשה מאוד".
זוהר: "אנחנו פשוט מחפשים המון ולא מפסיקים. כשאנחנו לא מוצאים, אנחנו לא נשברים. זה חלק מהקסם. המטרה היא להצחיק אחד את השני, זה מה שבסופו של דבר עובד. אנחנו חייבים להביא דברים שבאו מהחיים שלנו. סיינפלד נהג לומר לכותבים שלו 'אם זה לא קרה לכם, אל תספרו לי את זה'. זו בסוף הדרך להימנע מקלישאות ולחדש. זה חייב לבוא מהדברים שמפחידים אותנו, שקרו לנו וכו'".
אילו דמויות מקופה ראשית מעוררות הכי הרבה אמוציות?
פרישמן: "בעיקר כוכבה ואמנון".
זוהר: "גם שירה שטיינבוך. יש צבא של תומכות-שירה שמנסה לגונן עליה אחרי שמשודרים פרקים שבהם היא עוברת חוויה לא קלה. הם אומרים לנו 'תפסיקו להתעלל בה'. אגב, שירה היא פרוטוטייפ של דברים שאנחנו מכירים מהחיים. בסופו של דבר כל דמות היא חיבור של כמה דמויות. כשכותבים דמות מסוימת, זה חייב להיות מישהו שאתה מכיר".
מה אמנון טיטינסקי מעורר אצל אנשים בעיקר? כעס? רחמים?
פרישמן: "הוא מאוד אהוב בעיקר על ידי גברים כי הוא עושה משהו שהם היו רוצים. כשגבר משלם על חנייה, הוא מרגיש שנפגע לו האגו".
זוהר: "נועה קולר ודב נבון התווכחו ביניהם מי הדמות הכי עלובה בקופה ראשית - שירה או אמנון. דבל'ה אמר ששירה יותר עלובה כי אמנון כבר מחוץ למשחק. לא אכפת לו מכלום. שירה רוצה להיות חלק, והיא פשוט לא מבינה את הרמזים. לאמנון פשוט לא אכפת".
פרישמן: "כולנו קצת רוצים להיות אמנון, כאלה שלא אכפת להם כבר מכלום".
זוהר: "אבל יש לזה מחיר. אין לו חברים".
פרישמן: "אגב אמנון, אחד החוקים שלנו לגביו זה שהוא תמיד צודק. לפחות ב-98 אחוז מהמקרים. לא חכם, אבל צודק. הוא לא גונב, הוא לא משקר, הוא הולך לפי עקרון שהחוק איתו. לימדו אותו בבית לא להיות חכם אלא צודק, וככה הוא פועל".
אילו אמוציות מעוררת כוכבה?
פרישמן: "היא קול של תקופה, לצעררנו. היא מסתכלת רק על עצמה, וכל השאר שייחנקו. אחד הרפרנסים שלנו היה קרטמן מסאות'פארק, שלא אכפת לו מהשאר אלא רק מעצמו".
זוהר: "אתה יודע מה 'מכבס' את זה? שהיא קופאית. בסופו של דבר, היא בתחתית שרשרת המזון. הסדרה הזו מסתכלת על אנשים שקופים והם בסוף מנצחים. פעם אחת שוני באה לעשות שיימינג לכוכבה, ובסוף כוכבה עשתה לה שיימינג חזרה. אנשים באו אליי ואמרו שזה הרגיש כמו ניצחון שלהם".
לא קורה מצב שאתם מרגישים שכבר סיפרתם את כל הסיפורים?
פרישמן: "אבל זה כמו בחיים, שכבר אתה מרגיש שאין לך על מה לדבר יותר עם אשתך. תמיד קורים דברים והרבה פעמים הם גם דומים. איך אומר יגאל עדיקא כשהוא מגיע לסט? 'כל פעם אתם מספרים את אותו סיפור'. האתגר הוא לחדש בתוך הקיים. אנחנו כן אוהבים אותה גברת בשינוי אדרת, הקהל אוהב את מערכות היחסים האלה ואת הדמויות האלה. בעונה 6, למשל, שתשודר בעזרת השם בנובמבר, פתאום אבא של ראמזי מגיע".
אתם חושבים כבר על היום שאחרי קופה ראשית?
פרישמן: "אנחנו בהכחשה. אנחנו קודם כל קבענו 10 עונות ומחזמר. אז בוא ניפגש פה עוד חמש-שש שנים ונראה. כל עוד יש רצון של הציבור, ושהקהל עדיין אוהב את זה, נמשיך".
הציבור תמיד ירצה. השאלה אם לא מיציתם.
פרישמן: "לא מיצינו. אנחנו ממש נהנים מהדמויות האלה ומרגישים שלא גילינו עליהם הכל. מבחינתי, רק התחלנו".
ובאמת בסרט רואים התפתחות של חלק מהדמויות, והיו גם רגעים מרגשים.
זוהר: "עשינו צפייה עם כל השחקנים. דניאל סטיופין שמגלם את אנטולי בכה בסצנה האחרונה. גם ראמזי ויניב סוויסה בכו. זו הייתה צפייה מאד מרגשת ושמחה. אז קיבלנו גושפקנא מהם שהסרט טוב".
פרישמן: "אנחנו רוצים שלשחקנים יהיה כיף. אנחנו בונים לונה פארק לפני העונה או לפני הסרט ואז השחקנים משחקים בלונה פארק הזה. בא לנו שיהיה להם הכי כיף ושהכי יעופו על עצמם. אם הם נהנים, הקהל יהנה".
לא מדגדג לכם לפעמים לעבור לצד השני של המצלמה?
זוהר: "אנחנו לא מספיק טובים בזה. אנחנו עובדים עם עילויים בתחומם. אנחנו לא מספיק טובים בלשחק. בסופו של דבר הפרונט הוא חיידק, אני לא נדבקתי בו".
וכשאתם מגיעים לכל מיני פרמיירות ורואים שכולם קופצים על דבל'ה ועל קרן ועל ראמזי, זה לא "וואי הם קופצים עליהם בגלל מה שאני כתבתי"?
זוהר: "בדיוק ההפך. אנחנו יכולים לשתות קפה בשקט. זה בדיוק מידת הפרסום המדויקת לאופי שלנו".
לאורך השנים היו קווי עלילה או סצנות שהחלטתם לגנוז כי הרגשתם שזה קו אדום?
זוהר: "גנזנו פרק כי ראינו שהעקרון שלו בוצע בסדרה קומית ישראלית אחרת. זה היה קשור לזיכרון בסלון. היה פעם פרק על חרם על ילדים ואני הצעתי להיזהר עם זה. היה לא מזמן פרק עם אבא של כוכבה שעלה לגג ואיים לקפוץ. אז היה איזה אישיו עם זה. אנחנו תמיד נזהרים להגיע למקום קיצוני כי אנחנו יודעים שילדים צופים בנו".
פרישמן: "בעונה השנייה ראמזי רוצה לעזור לשירה, אז הוא מכין עבורה כרטיסים כאלה כמו שהיו פעם של נערות ליווי. הוא מניח אותם על מכוניות ובסוף נעצר. הבן שלי שהיה אז בן 9 שאל אותי למה הוא נעצר. הסברתי לו איזה משהו, אבל אמרתי לעצמי שאני לא רוצה למצוא את עצמי בפינות כאלה. אני לא חושב שהעובדה שילדים צופים בנו מנחה אותנו אבל אנחנו חושבים על זה".
זוהר: "יש סצנה שהתבאסתי עליה, שזו סצנה שבה כוכבה שידלה אלכוהוליסט לחזור לשתות כדי למכור לו. היא הייתה בתחרות על מכירת יינות. כוכבה היא דמות קיצונית. היא מלאה זדון ואגו ואין לה גבולות".
פרישמן: "היא הולכת ומתמתנת לאורך העונות".
התפקיד של הומור השתנה בשלוש שנים האחרונות מאז המלחמה?
זוהר: "כשהסתובבנו בין מפונים, פצועים וחיילים, פגשנו מישהו ששרד את הטבח וסיפר לנו שבזמן שהיו מחבלים בבית, הוא החזיק ביד אחת את דלת הממ"ד וביד השנייה הוא צפה בטלפון בפרק של 'קופה ראשית'. זה מטורף".
פרישמן: "אנשים ששרדו את הטבח התחילו לדבר איתנו וסיפרו לנו בדיחות. אני חושב שבגלל זה היהודים כל כך טובים בקומדיה. זה ממש כלי הישרדותי, זה לא רק אסקפיזם. זה לא מותרות. אנחנו יודעים לצערנו הרבה טראומות ולכן הומור זו דרך הישרדות עבורנו".
ב-8 באוקטובר עלתה בכם מחשבה אם אנשים עוד יצחקו?
פרישמן: "ברור. הבנו בוודאות שנגמר הסיפור שלנו. חשבנו שלא נצחק עוד. שבוע אחרי 7 באוקטובר צלצלה אלינו רוני פרי, מנהלת הדרמה של כאן 11, וביקשה פרק על המלחמה. חשבתי שהיא צוחקת. אבל הימים עברו והבנו שזה התפקיד שלנו. זה כמו תרופה, כמו מזון. בשביל זה אנחנו פה".
מי מהדמויות הכי דומה לשחקן שמגלם אותו?
פרישמן: "יניב סוויסה שמגלם את ניסים. הוא גם אוהב לעשות מתיחות, יש בו איזה צד נוכלי מבחינה קומית".
זוהר: "הוא גם היה פעם גרילמן, אז הכול יושב עליו בול".
פרישמן: "מי שהכי שונה מהדמות שלה היא דורית לב ארי שמשחקת את שוני. היא אדם מלאך שכולו לב טוב. גם דניאל ואנטולי הם שתי ישויות שונות לגמרי. ראמזי קצת דומה לאמיר שורוש. לאמיר יש הרבה שירותיות. כשהיינו בטקס פרסי האמי הוא סחב לכולם את השקיות. גם בכוכב ובקרן יש כל מיני צדדים דומים והפוכים. היא גם קצת שטיינבוך. דב נהיה טיטינסקי עם הזמן. הוא ממש אוהב אותו. דב הפוך ממנו כי הוא מאוד לארג' ובזבזן".
אם הייתם צריכים לבלות סוף שבוע בשפע יששכר עם דמות אחת בלבד מהסדרה, מי זו תהיה?
זוהר: "ראמזי ידאג לנו. ברור שראמזי".
פרישמן: "לי יש חיבה לא מוסברת לאביחי, שמשחק אותו יגאל עדיקא".
חששתם מתישהו שנועה קולר תעזוב את הסדרה בעקבות ההצלחה של הסדרות שהיא יצרה?
פרישמן: "אנחנו נשבור לה את הידיים והרגליים אם זה יקרה. נשרוף אותה. אני חושב שהסדרות שלה ו'קופה ראשית' לא סותרות זו את זו. גם נועה אוהבת להיות ב'קופה ראשית'. אנחנו משפחה כבר".
אני בטוח שהיא אוהבת את הסדרה, אבל היא יותר עסוקה עכשיו. אז אולי מהבחינה הזו היא לא תוכל.
פרישמן: "אין דבר כזה. 'קופה ראשית' זה כמו מילואים".
מאחר שהיא כל כך מוכשרת. היא גם מעורבת בדיאלוגים שלה?
"ברור. יש הרבה פעמים שאנחנו נתקעים עם הדמויות ואז אנחנו בודקים עם השחקן והם פותרים לנו את זה".
אנחנו בשנת בחירות. תהיה מתישהו יותר נגיעה בפוליטיקה בסדרה?
פרישמן: "יש לנו פרק בחירות בקרוב. הוא לא פוליטי, אלא יותר על היומיומיות של הבחירות, על איך זה משפיע על היומיום שלנו ופחות באמירות פוליטיות".
לא תגעו אף פעם בכל ענייני המהפכה המשפטית? החשש מפגיעה בדמוקרטיה?
זוהר: "אנחנו עסוקים כל הזמן בלמצוא מה מצחיק אותנו. והנושאים האלה לא כל כך מצחיקים. קשה לנו למצוא צחוק בהם, אז אנחנו מחפשים במקמות אחרים. קופה ראשית היא של כולם. אנחנו אוהבים את כולם, לכן זה גם יוצא מחבר. גם בפרק הבחירות אנחנו לא תוקפים איזה צד מסוים או מחנה מסוים. כולנו בני משפחה. אנחנו מרכז קיצון, אנחנו באמת מאמינים שבסוף יש משהו שמאחד אותנו. אם מגיעים כמה ישראלים למקום מסוים, הם ישר מתחברים זה לזה עד שעולה נושא הפוליטיקה. בסוף אנחנו בני משפחה, אמנם יש קצת אינטריגות אבל אנחנו משפחה".
למרות שהרבה ישראלים לא רואים בראמזי כבן משפחה משום שהוא ערבי.
פרישמן: "דווקא את ראמזי אוהבים. יש פה אנשים שעובדים בלפלג. אני מבין, הכל בסדר, כל אחד עובד במה שהוא עובד. אנחנו עובדים בלחבר. זו האמת בעינינו".
אתם גם חתומים על "לבד בבית", אחת ההצלחות הגדולות של כאן חינוכית.
זוהר: "אנחנו מאוד אוהבים את 'לבד בבית' וגאים בה. היא הרבה יותר חסרת רסן, בין השאר בגלל ששחר חסון מככב שם. זה פול טמטום. זה כיף נורא שיש לנו גם את הסדרה הזו וגם את זו".
הייתם רוצים לנסות לכתוב משהו שיפנה לקהל הבינלאומי?
"בטח. היינו לא מזמן בלוס אנג'לס במשלחת של יוצרים ישראלים. היה משהו מבאס לבוא לשם ולהפוך שוב לכלום ושום דבר. הרגשנו כאילו מסתכלים עלינו כמו ילד שיצא עכשיו מסם שפיגל על גמל. הם אומרים משהו כמו "וואו איזה ציור יפה! אתם מצלמים עם מצלמות? כל הכבוד!'".
פרישמן: "הייתי רוצה לראות אותם עובדים במשאבים שלנו בישראל. אי אפשר להשוות את זה במהירות, בתקציב, בתנאים. פגשנו שם את ג'ף אסטרוף שכתב ל"חברים". ואז הוא בא לארץ לביקור והזמנו אותו לסט שלנו והוא יצא משם מואר. הוא גילה את הפערים. בחו"ל מצלמים שלוש סצנות ביום, בארץ מצלמים 20.".
מלבד הרצון באמת לפרוץ לשוק הבינלאומי, יש לכם עוד איזה חלום מקצועי?
זוהר: "אנחנו רוצים שהחלום הזה יימשך כמה שיותר זמן. הרבה פעמים אני חושב על שאול המלך ששלחו אותו למצוא כמה חמורים והוא חזר מלך ישראל. לא היה לנו שום ידע ושום ניסיון בתחום. כתבנו משהו, קיווינו לשרוד, ופתאום הפכנו ללהיט ישראלי. וכבר עברו עשר שנים מאז".
פרישמן: "הסרט הביא לי רק תיאבון לסרטים".
זוהר: "בקרוב נתחיל לעבוד על העונה השביעית של קופה ראשית. זה נדיר מאוד. פעם אמרנו שאנחנו רוצים לעשות 10 עונות ומחזמר, עכשיו תוסיף לזה שלושה סרטים".