המאבק הכי גדול של רוקר הוא על החופש שלו. מול המסגרות של החיים, מול המוזיקה והתעשייה שהוא רוצה למרוד בהן ומול הקהל והתקשורת. רוקר טוב הוא מי שמצליח למצוא את נקודות האיזון בין הרצון שלו לחופש מלא, לבין המגבלות שמטיל עליו העולם. על האיזונים האלה מבוססת ההישרדות שלו - האמנותית, המוזיקלית, הנפשית, הכלכלית. בישראל, רוקר שהצליח הוא רוקר ששרד. שעושה את המוזיקה שלו, שהוא שלם איתה ויכול לעמוד מאחוריה, וגם מחזיק קריירה לאורך שנים. בתי הקברות של הרוקנרול מלאים בשמות של כאלה שנפלו בדרך, שכשלו אמנותית, שהתרסקו מנטלית, או שאיבדו את הקהל והמקצוע.
נינט טייב היא רוקרית שנלחמה על החופש שלה וזכתה בו בעמל רב ובייסורים. "אני נינה", האלבום החדש והשביעי שלה, הוא כולו זעקה של חופש: אלבום רוק, היפ-הופ ופופ של אמנית ויוצרת שאומרת ועושה מה שהיא רוצה, ומתעסקת בעיקר בעצמה, בגירושים שלה, בסגירת חשבונות, בכוח הנשי ובחולשות שלה, בהיותה סלב שחייה חשופים ואמא יחידנית שמגדלת שתי בנות, ובמקביל עדיין חיה את החלום הגדול של רוקרית שרוצה לטרוף את החיים, וכמה טוב שזה כך. תולדות המלחמה שלה לחופש מתועדות היטב. תזכורת אליהן הגיעה בסינגל והקליפ "כחול לבן", בו היא מתמודדת עם החיים בישראל כגרושה מפורסמת ולא שוכחת להזכיר את הניצחון בגמר "כוכב נולד" עם "ים של דמעות" אי שם בתחילת המילניום.
"אני נינה" מגוון מאוד, כמעט כל אחד ימצא בו שיר להתחבר אליו. נינט עבדה עם שורה של מפיקים, שכל אחד ברא איתה שיר או שניים. יש כאן שלושה המנוני רוק סוחפים ("הביתה" עם פיטר רוט על ההפקה; "סומכת על הדרך" עם ניר מימון; ו"להיות טובה" עם יוסי מזרחי), היפ הופ עם רוק ("כחול לבן" עם יונתן גלילה; "בום" עם ישי סוויסה), רוק עם אר אנד בי ("I used 2", גם כן בהפקה של מזרחי), רוק מזרחי והשפעה ספרדית ("בינתיים לך איתה", Bleu), בלדת כלי מיתר ("אולי יכולתי יותר" עם דודו טסה). פופ אקוסטי בגוון ישראלי ואוריינטלי ("כפרה", ערן ויץ) ובלדת רוק לו-רידית עם נגיעה ישראלית ("סירת מפרש", מזרחי).
בתוך כל אלה נמצא הקול העוצמתי והחם של נינט, שהיא כבר מזמן זמרת הרוק הכי טובה שצמחה כאן (אוקיי, לצד אורית שחף). יש רגעים, כמו "אולי יכולתי יותר", בהם היא מרגשת עד דמעות. יש רגעים, כמו "להיות טובה" (עם דאנה איבגי), שמושפע מהמנוני איצטדיונים בסגנון "Let Me Entertain You" של רובי וויליאמס, בהם היא מעיפה לשחקים את הנשמה הפופית הכמהה ללהיטים מנצחים. מרתק לשמוע איך ב"כפרה" ערן ויץ לקח אותה בבתים למחוזות של מוזיקה ישראלית של פעם, בואכה חוה אלברשטיין, ובפזמונים הוציא ממנה גם את המזרחיות והעממיות, והוסיף בקריצה את המנדולינה של עוזי רמירז ובהמשך גם רביעיית כלי קשת, שמנגנות פראזה מ"אינתה עומרי" של אום כולת'ום. הפקה ששווה פרס אקו"ם.
ומ"אינתה עומרי" ל"אינתי עומרי". את "בינתיים לך איתה", שיר שנינט כתבה (יחד עם טל קסטיאל, אלא מה) על גבר שעזב והלך עם אחרת, הפיקו עדן אטד ורז קופרמן (Bleu) - שלקחו אותה בתחילת השיר לרוק מזרחי בסגנון "אינתי עומרי" של מיכה שטרית ולקראת הסוף הוסיפו גוון ספרדי ופלמנקו. וכשנינט פותחת מבער בפזמון עם "יום יבוא ותתחנן לחזור אליי, עד אז אני אלמד לסמוך ורק עלי", השירה הכנה שלה ממוטטת כל חומה של ציניות.
נינט היא רוקרית שכותבת בעצמה והאלבום הזה מלא במשפטי מפתח על החיים שלה ועל מה שהיא מרגישה באמת, כמו "אני הולכת להחזיר אותי הביתה / גם אם אפחד לבד, גם אם לא אתה זה שיחזיק לי את היד" ("הביתה"), או "כחול זה לא הצבע של הים, זו השתקפות של השמיים, ככה הלב שלי אוהב אותך, כל זמן שאני המים" ("ח'ת שתיים"). היא יודעת להיות כאן חזקה ומלאה ביטחון ("סומכת על הדרך") וגם רגישה ושברירית ("אולי יכולתי יותר"). היא גם נשענת על בורא עולם שמחזיק לה את היד ("בום") וגם יודעת לנחם גבר שבוכה כשהיא מסרבת ליפול שוב לזרועותיו ("I Used To").
אחרי שנים שבהן הגודל שלה כסלבית הטיל צל גדול על ההצלחה האמנותית שלה כאמנית, בשנים האחרונות נדמה שמגמת הקריירה של נינט התהפכה. היא מצליחה כיום כזמרת ויוצרת שמופיעה ומקליטה בלי תלות במפורסמות שלה, ולצד היותה מולטי-טאלנט שמככבת גם בסדרות, סרטים ופרסומות. המעמד הנוכחי של נינט במוזיקה הישראלית הוא של רוקרית שיש לה קריירה עצמאית, נפרדת מנינט הסלב ונינט השחקנית, וזה המון. על זה היא נלחמה עשרים שנה, מאז שיצא "יחפה". והחופש הזה, מכבלי המפורסמות, הוא זה שאפשר לה ליצור את "אני נינה", אלבום נהדר ומגוון, עם כנות ורגש, אמת ועוצמה, חולשה והתגברות. אלבום שאמור להגדיל את הקהל שלה ולבנות את השלב הבא בקריירה שלה כזמרת ומוזיקאית. הלוואי שזה יקרה.
השלב הבא באבולוציה הרוקיסטית של נינט, האלבום הבא, יצטרך להוציא את המבט האינטליגנטי והלב החומל שלה ממנה החוצה, אל העולם והמדינה, החברה והסביבה, כדי לכתוב גם שירים שידברו לא רק עליה, אלא גם על בעיות של אנשים אחרים. כי זו מהות הרוקנ'רול.