מופע הגזענות של מוריה וברקו לא היה צריך הסברים. הכל ברור, לא?

במרכז חדשות מוצאי השבת של ערוץ 12, עמדה כתבה מרגשת של יגאל מוסקו, שנדמה כי מאז הסתלק מעמנו מוטי קירשנבאום, אין בטלוויזיה עוד מספר סיפורים כמוהו. זה לא רק התוכן, זו לא רק בחירת הנושאים, אלא משהו בשילוב בין צילום, שיחה, אינטונציה ועוד, שיוצר שלם גדול מסך חלקיו.

אתמול ב"חדשות סוף השבוע" הביא מוסקו את סיפורו המרגש של הילד רפאל אדרי, שחי עם מערכת סיוע חיצונית לליבו הקטן שקרס, עד שהגיע לב שהושתל בחזהו - וכולנו תקווה כי יאפשר לו חיים נורמליים.

די בפרטים הידועים עד כה כדי לרגש, אבל זו רק מחצית אחת של הסיפור. המחצית השנייה לוקחת את הצופים ממשפחת אדרי למשפחת בדיר ואל הילדה שבאא בדיר, שבשל דימום מוחי הלכה לישון ולא התעוררה.

ההורים, שראוי שנזכיר כאן את שמם, מהראן וריזהן בדיר מכפר קאסם, החליטו לתרום את איברי בתם. הרגע שבו הם מספרים על הפרידה ממנה לפני שנותקה ממכשירי ההחייאה, שבר לב כל צופה-הורה באשר הוא.

ברגע השיא של הכתבה מגיע הזוג לפגוש את רפאל, המתאושש בזכות ליבה של שבאא. ההורים מאזינים לו בסטטוסקופ ודמעות של אושר עולות בעיניהם: הם חוו את הנורא מכל, סיוטו של כל הורה, אבל בתם הצילה ילד קטן וזוג הורים מגורל דומה.

לא תאמינו, אבל אפילו זה לא הכל. בסיפור צדדי שבנסיבות אחרות אפשר היה לכנות אותו "זוטא", מתברר שהמנתח, פרופ' רוטשטיין, שכל את בנו לפני כשנה בחאן יונס - הנה לכם מיקס ישראלי שכולל את הטוב והנורא שבחיינו במקום הזה.

עד כאן הסיפור, אבל מה הקשר לשני אייטמים נוספים בערוצים 11 ו-13? ובכן, בערוץ 11, במהדורת מוצאי השבת בהגשת אילה חסון, מובא סיפור שנועד להרים קצת למשטרה: תיעוד של מעצר מי שנאשמים בסחר בסמים.

מה שמייחד את המקרה הזה הוא נסיבותיו: שכנים בבית מגורים ברמת אפעל, זיהו פעילות חשודה בקומת המחסנים שבבניין והזעיקו את המשטרה.

"ראיתי שני ערבים!" דיווח אחד השכנים למוקד 100 - אבל מה שהחל בחשש לאירוע פח"ע, התברר בסוף "רק" כסחר בסמים (לכאורה - המשפט של השניים שנעצרו באותו הלילה עדיין מתנהל).

השניים התבררו כיהודים, שאפילו שכרו את המחסן מבעליו כדין (כלומר בתשלום), אבל שלא כחוק (באמצעות תעודת זהות מזויפת), ככל הנראה כדי לאחסן שם סמים מסוגים שונים.

אחד מהם בכלל טוען להגנתו שהוא סובל מפוסט-טראומה מאז שניצל ממסיבת הנובה, וכי נלווה אל חברו בגלל אזעקה שנשמעה זמן קצר לפני כן. לדבריו, הוא נכח במחסן רק מפני שחשש להישאר לבדו ברכב, פן תישמע אזעקה נוספת.

פרטי הסיפור (הלא מאוד מעניין הזה) אינם חשובים. מה שחשוב הוא שאלמלא היו נראים השניים לשכן כערבים - ואלמלא היה הלה מתקשר למשטרה ומדווח על פעילות חשודה של "שני ערבים", אפשר שכל הסיפור הזה לא היה בא לעולם.

רוצה לומר, הזיהוי המוטעה של השניים כערבים הוא שחולל את האירועים שבאו לאחר מכן.

אחרי שרעננו את החיך בגרניטה בטעם לאומני-משהו, נעבור למנה העיקרית השנייה: בתכנית "מוריה וברקו", שקדמה למהדורות החדשות בערוצים המתחרים, גילה אייל ברקוביץ' את האפליקציה באתר וואלה, שבעזרת כמה שאלות הכוונה מוצאת איזו מפלגה מתאימה ביותר לדעות הגולש.

עד כאן שעשוע לגיטימי ואף חביב, שאפשר לקחת אותו יותר או פחות ברצינות. אלא שברקו החליט שמוריה אסרף והוא צריכים לשחק בו בשידור חי.

קשה להמשיך בשידור החי בלי לומר כמה מילים על אייל ברקוביץ' כסמל הריקנות שאחזה בשולי המחנה הרל"ביסטי, שמיהר לחבק את הכלי הריק הזה, רק בגלל שהוא מביע התנגדות לבנימין נתניהו.

אנחנו נבליג, שהרי לא לשם כך התכנסנו, אלא לשם התבוננות משותפת בדרך שבה ענו השניים, כל אחד בתורו, על השאלה: "האם לדעתך מפלגות ערביות צריכות להיות חלק מהקואליציה?"

התשובה של שניהם הייתה "לא". בלי להסתייג (כפי שעשו למשל כאשר ענו על השאלה האם צריך לפטור לומדי תורה מגיוס, הם התפתלו כהוגן והעלו הסתייגויות לפני שענו בשלילה) ובלי להסביר. שהרי מה יש פה להסביר? ברור שנציג מפלגה ערבית לא יכול להיות שר בממשלת ישראל, זאת בניגוד לשר יהודי אנטי-ציוני (כמו למשל שר השיכון לשעבר).

איני מיתמם: המצב הביטחוני המיוחד שלנו מונע שילוב מלא של אזרחים ערבים בכל תפקיד בשלטון. כך למשל אפשר להבין חשש ששר ערבי יהיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

אבל שנציג מפלגה ערבית, לא משנה באיזו קואליציה (והרי גם נתניהו חיזר בשעתו אחרי מנסור עבאס!) לא יוכל להיות אחראי על תיק אזרחי כלשהו, אולי אפילו תיק ייעודי למגזר הערבי, שזקוק לטיפול מיוחד?

מופע הגזענות הדוחה של מוריה אסרף ואייל ברקוביץ' התרחש במנותק כמובן מהכתבה בערוץ המתחרה, על הלב שקושר בין משפחת אדרי למשפחת בדיר.

אבל צופים שנחשפו לשני האייטמים, בשני הערוצים, בזה אחר זה, לא יכלו להימנע מהרהור נוגה באשר למצבם של אזרחים ערבים בישראל: אפשר לבקש מהם לתרום איברים, כל עוד לא מדובר באצבעות בכנסת.