הטרנד הלוהט בקולנוע הישראלי הוא עיבודים קולנועיים לסדרות טלוויזיה. אחרי ש"שנות ה-90" ו"תמונות יפואיות" הפכו לסרטים מצליחים, מגיע עכשיו תורה של "קופה ראשית". הגרסה הקולנועית שלה, שנקראת פשוט "קופה ראשית: הסרט", עולה היום (רביעי) לאקרנים כפרויקט הדגל של יום הקולנוע הישראלי, וגם היא צפויה להפוך לשובר קופות.
בהוליווד מתקשים לפצח איך להעביר את המסך הקטן אל הבד, אם בכלל מנסים, אבל בישראל זה עובד. אולי כי אוהבים פה טלוויזיה בצורה חסרת פרופורציות יחסית לעולם, ובאופן אירוני זה בסופו של דבר מועיל לקולנוע; ואולי כי כל העיבודים הללו הם לקומדיות, ז'אנר שבאמריקה מזניחים בשנים האחרונות מסיבות של תקינות פוליטית, אבל אצלנו הוא פופולרי מתמיד. העם משווע לצחוק, מסיבות ברורות, ומן הבחינה הזו "קופה ראשית: הסרט" עושה את העבודה בגדול - הוא סרט מצחיק ביותר.
גילוי נאות: צפיתי בפרקים מעטים מחמש העונות של "קופה ראשית", אחד הלהיטים הגדולים של כאן 11. לפיכך, אני יכול להעיד שהסרט הוא לא למעריצים בלבד, וישעשע גם את מי שאינם בקיאים במקור.
"קופה ראשית", ואני מקווה שלא נכשלתי במבחן, מתרחש בסניף היבנאי של רשת הסופרמרקטים הפיקטיבית אך הכה-ישראלית "שפע יששכר". הסרט מציג את העובדים והלקוחות הקבועים שאנו מכירים מהגרסה הטלוויזיונית, וכמה שחקני חיזוק. בראשם עומד צביקה הדר עם פאה עתירת שיער לבן, המגלם את הבוס הגדול של הרשת, שעורך תחרות בין הסניפים שלה.
גיבורינו מקווים לזכות בה, אך התוכנית משתבשת באשמתו של הלקוח הנודניק והקמצן מכולם - אמנון, בגילומו של דב נבון. כנקמה בו, אנשי הסניף הממורמרים חוטפים אותו כדי ללמד אותו לקח. בכך מצטרף "קופה ראשית" לרשימה ארוכה של להיטים קומיים תוצרת הארץ מן השנים האחרונות שעוסקים בחטיפה, בעיתוי רגיש במיוחד. ככה זה, תמיד צוחקים על מה שהכי מלחיץ ומכאיב.
בכל מקרה, הנקמה באמנון משתבשת, מה שמוביל את אנשי הסניף להסתבך עם מאפיונרים וגם עם המשטרה, להפוך לחשודים ברצח ולנוס על נפשם.
את הגיבורים מגלמים כוכבי הסדרה, בכישרון קומי מזהיר: נועה קולר כמנהלת הסניף שירה; אמיר שורוש כאחד מעובדיה המסורים, דמות הקאלט ראמזי עבד ראמזי; דניאל סטיופין ויניב סוויסה כשני הקצבים; וקרן מור בתור הקופאית כוכבה שביט. כחובב קולנוע בשם אבנר שביט, חיכיתי כל החיים בסבלנות שאוכל להעניק לה כוכבים.
גם יגאל עדיקא, יעקב בודו וקבועים אחרים נמצאים כאן, אם כי בתפקידים קטנים יותר. משני צידי החוק מגיעים עוד כמה שחקני חיזוק משובחים: עומר עציון מגלם את הבלש הראשי, שבעברו היה טכנאי מדיחים וגם מדביר, ודני שטג, רמי קאשי ומשה אשכנזי את העבריינים.
קובי חביה, איש טלוויזיה ותיק שביים את שתי העונות האחרונות של הסדרה, חתום כאן על סרטו העלילתי הארוך הראשון כבמאי. יניב זוהר ונדב פרישמן, יוצרי הלהיט הטלוויזיוני, כתבו גם את התסריט, ועשו עבודה מצוינת.
השניים שולטים במלאכה ומיטיבים לקדם את העלילה ולייצר סיטואציות משעשעות לא באופן שרירותי, אלא על בסיס האופי של הדמויות - למשל, הקמצנות והקטנוניות של אמנון שמניעות כאן קומדיה של טעויות.
בשעה שהאופי הזה הוא מה שיוצר לגיבורים בעיות, התסריט מפליא להשתמש ביכולות וברקע שלהם כדי לאפשר להן לפתור אותן בצורה שתהיה משעשעת אך עדיין הגיונית בתוך העולם של "קופה ראשית". בסצינה המבריקה ביותר, אנטולי משתמש בניסיון שלו בתור קצב כדי להשתמש בכלי חיתוך בצורה שונה לגמרי, והפעם לא על בשר מת אלא על גופו של אדם חי. זו אגב שנה שנייה ברציפות שבה הלהיט הקומי המקומי הגדול של השנה מגיע לשיאו בתיאור של חיתוך חתיכות מהגוף, אחרי ברית המילה היפנית ב"לשחרר את שולי סאן".
הצלם המצוין של הסרט, לאל אוטניק, צילם את אותו "לשחרר את שולי סאן", כמו גם את הסרט הראשון באותה סדרה. הוא לקולנוע העממי העכשווי מה שדוד גורפינקל היה לקולנוע העממי של שנות השבעים. הצילום שלו, כרגיל, מענג לעין, קולנועי מאוד, ועמוס רפרנסים לקלאסיקות כמו "חומות של תקווה" ו"שליחות קטלנית".
המתבקש הוא להשוות את "קופה ראשית: הסרט" למקור הטלוויזיוני, אך בגלל עלילת הפשע, מוטיב קומדיית הטעויות והקלאסה הקומית של הכוכבים, הוא מזכיר מהתלות הוליוודיות מהסוג שכבר לא עושים היום, למשל "דג ושמו וונדה".
"קופה ראשית: הסרט" בקלות היה יכול להיות חלטורה רנדומלית ואולי עדיין להצליח, אבל ניכר שהושקעה בו מחשבה רבה. כיאה לסרט על סופרמרקט, ניכר גם שעשו אותו בטיב טעם. בשילוב עם התשוקה והכישרון של יוצריו וכוכביו, התוצאה מהנה עד מאוד.
בשלב מסוים בסרט יש התייחסות לרומן בן אישה בשנות השישים לחייה וגבר צעיר ממנה בהרבה - ממד מרענן שנדיר לפגוש בקולנוע ישראלי מסוג כזה, או בכלל.
מעבר לכך, קשה למצוא אמירות חברתיות בקומדיה הזו, ומה שבולט בה זה דווקא מה שאין בה: לא תמצאו קונפליקטים בין יהודים וערבים, חרדים וחילונים, או מזרחים ואשכנזים. במקום כל זה, רוב הדמויות בסרט משתייכות לזהות אחת, שהיא מעמדית יותר מאשר עדתית, דתית או פוליטית: מעמד הביניים, זה שקומדיות ישראליות בדרך כלל לא עוסקות בו. אפילו החתונה, המעמד האיקוני של סרטי הבורקס, מתחלפת כאן בטקס בר מצווה.
מכל הבחינות הללו, "קופה ראשית: הסרט" מעט שונה בנוף המקומי. זה כנראה לא יפריע לו למלא אולמות. קיבלנו כבר המשכונים לעיבודים של "שנות התשעים" ושל "תמונות יפואיות", ויש להניח שבקרוב נראה גם את "קופה ראשית 2".