"זה היה יכול להיות תיק 5000", פתחה דפנה ליאל את האייטם שסיקר את ההטבות הכספיות מהן ייהנו בעלי הערוצים 14 ו-i24, בשווי של עשרות מיליוני שקלים - כתוצאה מהקלות שונות ושינויים רגולטורים שמקודמים במה שזכה לכינוי "חוק התקשורת".
אם - על פי טענת כתב האישום במשפט נתניהו - קניית סיקור אוהד תמורת הטבות לבעלי הפלטפורמה, כמוהו כשוחד, הרי שאת מה שעשה נתניהו (לכאורה) בחדרי-חדרים, למען שאול אלוביץ', הוא עושה עתה, בגלוי ובאמצעות שר התקשורת שמינה וח"כית ששריין בבחירות הקודמות - למען יצחק מירילשווילי ופטריק דרהי, שהערוצים שבבעלותם מסקרים אותו באהדה.
נניח לרגע לשאלה האם הכל כשר, גם אם מצחין - או שמא יש כאן חשד לעבירה ונעבור לטיימינג המופלא של ליאל אמש. ספק אם בחדשות 12 ערכו את המהדורה כך שהאייטם של ליאל יקדם לשידור מסיבת העיתונאים של נתניהו, רק שנתניהו איחר ואיחר - וכך יצא שליאל סיימה את דבריה בדיוק כשנעמד ראש הממשלה מאחורי הפודיום.
זכות השאלות הראשונות ניתנה ל - ניחשתם נכון, לערוצים שנתניהו מתמוגג מהאופן שבו הם מסקרים את פועלו. פעם עוד ניסו בלשכת ראש הממשלה להעמיד פנים שמדובר בהגרלה (שבה באורח פלא מנצח תמיד ערוץ 14), אבל המעבר מחדרי-חדרים אל קרש המקפצה הושלם גם בתחום הזה.
יונית לוי באולפן לא הצליחה להישאר אדישה לצירוף המקרים שבין העיסוק בחוק התקשורת לבין הדוגמה שקיבל עם ישראל בלייב: במשך משהו כמו עשר דקות עמד נתניהו ושיקר - ומי הראשונים לשאלות? מי שמוכנים להדהד את השקרים בלי שום פילטר (ובמקרה של ערוץ 14, אף עם תוספת של מייק-אפ).
זרי הדפנה
קשה להתייחס לתוכן דברי ראש הממשלה, קשה עד מביך: לא היה ביניהם לבין המציאות שום קשר.
בעוד שבפועל נחתם הסכם שכולו ניצחון איראני - מרמת הדימוי וההרתעה ועד לרמת התכל'ס (מחווה סמלית בלבד כלפי הפסקת החתירה לנשק גרעיני, אף מילה על הפרויקט הבליסטי שהוצג לאזרחי ישראל, בצדק, כאיום קיומי - וחיזוק הקשר עם הפרוקסיז, באופן שכבר כרך את לבנון בהסכם) - עמד נתניהו וערם זרי דפנה על ראשו.
מדובר בשקרים שקל להפריך, אבל כאן בדיוק - במקום שבו תקשורת חופשית וביקורתית אמורה לעשות את עבודתה, נכנסו הערוצים-מטעם, שקדמו לשאלות שניסו לעמת את נתניהו עם המציאות - שאלות של כתבי כאן 11, קשת 12 ורשת 13.
הפער בין המופע ההזוי של נתניהו, שנראה כמי שמגיש לעצמו פרס על מפעל חיים לבין כל מה שידוע לנו על סיום המלחמה באיראן היה מטורף. עוד יותר מכך זעקו לשמיים הצהרותיו שמקבילות את מעמדו לזה של נשיא ארה"ב, כשני שותפים שווים, בעוד שבמציאות הוא ננזף ככלבלב שהותיר שלולית שתן באמצע הסלון.
הפערים האלה היו כה מובהקים עד שבערוצים השונים לא טרחו אפילו לעמת את הדברים עם האמת.
נסביר: למדנו כבר שאחרי הצהרות שכאלה יש מי שניגש לבחון את מידת הדיוק בדברי הדובר. אלא שהפעם לא היה צורך לגשת לארכיון - די היה בכותרות אותה מהדורה ממש כדי שציבור הצופים יבין עד כמה הנאום שנשא נתניהו הוא מופרך.
בכאן 11 משכה טלי מורנו בכתפיה והעבירה את השידור לטל ברמן באולפן המונדיאל ובחדשות 13 העביר אודי סגל את רשות הדיבור למתן חודורוב, לנושא כלכלי כלשהו.
מה כתוב בהסכם?
רק בחדשות 12 עוד ניסו איכשהו להתייחס לדברים, אבל אפילו לעמית סגל לא היה חשק להגן על דברים כה מופרכים ולכן סיכם בהסכמה עם יונית לוי שהכותרת היחידה בנאום הייתה בכך שנתניהו הודה למעשה שאינו יודע מה נכתב בהסכם שנחתם, ואף הוסיף משפט על כך שהפעם מצבו של נתניהו הוא "הרבה יותר מורכב".
ירון אברהם שדיבר אחריו הגדיל לעשות והזכיר לכולם שנתניהו, שבנאומו התרברב בכך שתקף בלבנון למרות שהזהירו אותו מפגיעות בקו הרקיע של תל אביב, הוא עצמו זה שחשש ואף עיכב את התקיפה החיונית מפני שסבר שכך בדיוק יקרה.
מבלי משים, הגישו ערוצי התקשורת החופשית בישראל את כתב ההגנה הטוב ביותר נגד החוק הדרקוני שמנסה ממשלה שכילתה את ימיה להעביר בשארית כוחותיה, בין היתר גם בסחיטת הטיפות האחרונות שנותרו בקופה הציבורית למטרת שוחד לחרדים (חוק המעונות תמורת תמיכה בחוק התקשורת).
דמיינו לכם עולם שבו מי שמספקים לנו את החדשות האלה - או ליתר דיוק מונעים אותן מאתנו, הם שני הערוצים שמבקש נתניהו לקדם.