זה בסדר לא להימשך לבת הזוג. אבל מה שתומר עשה פשוט בלתי נסלח

נטע מנשה ואביתר כהנא היו צריכים להיות על הפוסטר שהכותרת שלו היא "ישראל 2026" (כן, אני יודע שהתכנית צולמה בקיץ 2025). הם שניהם ערכיים, נבונים, נראים לא רע בכלל, מגויסים, לאומיים, תורמים ו... שרוטים עד עמקי נשמתם.

הטעות שלי (ושל יתר הצופים, אם אתיימר לייצג את הסנטימנט הלאומי) היא שסברתי שאביתר הוא היותר מאותגר-רגשית מבין השניים, אולי מפני שהוא לובש את השריטה שלו כלפי חוץ: מדבר עליה, מחצין אותה וכמעט מתמכר אליה.

בפרק הקודם שבו נפרשו עלילות השניים, הסתתר קטע נדיר: שיחת טלפון בינו, מהדרך למילואים, לבין קצין אחר ביחידה. אביתר הודה שהוא מרגיש נוח יותר עם מדים ונשק מאשר בבית - וכן, הוא הראשון להבין עד כמה זה דפוק. זה היה דיאלוג שכאילו נלקח מ"משחק הדמים" (הראשון בסדרה הקולנועית המצליחה "רמבו"), שיחה בין שניים שמתפקדים נהדר בקרב, אבל מפסידים באזרחות.

אלא שזה, כפי שהתברר אתמול, עוד החצי הטוב של המשוואה. כי "אביה", כפי שהוא מכונה בחיבה, לפחות מודע לכך שמשהו איתו לא בסדר. לעומתו נטע משלה את עצמה שהיא מתמודדת, שהצליחה להחזיר את כל השדים שמקיפים אותה לבקבוק, להתגבר. רק שאמש התברר שהתל-אביביות השמחה שלה היא פסאדה, שכבת מייק אפ עבה שמכסה על עיניים דומעות.

היד הרמה שבה ניהלה את הקניות בחנות כלי הבית של אחד הספונסרים הייתה מופת של זעם כבוש במסווה של תכל'ס, כלומר ענייניות.

אביה שם לב שמשהו לא בסדר, אבל כשהוא ניסה לפתוח את זה, בשיחה ברכב, היא הפכה את הסצנה עליו, הציגה אותו כדרמה-קווין, הכל כדי לא להתעמת עם מה מבעבע בה מבפנים.

נטע ואביה חייבים להצליח, לא רק מפני שהם מתאימים זה לזו כמו ששום זוג בתולדות שמונה העונות של "חתונה ממבט ראשון" לא התאים.

הם חייבים להצליח מפני שלא מדובר רק במשימה אישית וזוגית, אלא גם במשימה לאומית: אם שני האנשים האלה, ישראלים יפים פנימית וחיצונית, מלח הארץ, לא יצליחו במשימתם לנהל זוגיות נורמלית למרות השריטה, מה זה אומר על מדינת ישראל הפוסט-טראומטית?

האם גם אנחנו שורדים מלחמות רק כדי להיכשל בעתות שלום (או אולי מוטב לומר: השקט שבין הסבבים)? ברוח התקווה הזאת ניפרד מנטע ואביתר בלי להתעכב על הסצנה מבריחת-החתנים עם רפי, אבא שלה - והתשאול שהעביר את אביתר: מלא בבדיחות קרש ותובנות עמוקות כשלולית על החיים.

הטור הזה הולך הפוך, מן הכבד אל הקל - ולפיכך נמשיך למה שברור לי שאתם לא רוצים לדבר עליו, אבל אין ברירה, בקיצור: לייקי ותומר.

תומר מייצג לכאורה את הגבר החדש, זה שנמצא בקצה ההפוך של הקשת שבה ניצב אביתר עם אם-16 מקוצר. אל תמהרו לטעון את הנשק (למרות שבמקום לייקי הייתי משתמש בו מזמן, כמטאפורה כמובן), כי המילה הכי חשובה במשפט הקודם הייתה "לכאורה".

כי תומר לא מייצג כלום, בעצם - מפחיד (אולי אפילו אותו-עצמו) לנסות ולחשוב מה הוא מייצג. דבר אחד בטוח: לייקי לא צריכה לסבול את זה. תראו, זה בסדר גמור שגם לגברים יהיו עכבות בכל הקשור ליחסי מין, מהכחשה של נטיות מיניות ועד לחרדות ביצוע. זה עוד יותר בסדר להודות באוזני בת זוג פוטנציאלית שאתה לא סגור עד כמה אתה נמשך אליה.

מה שאסור בתכלית האיסור זה לעשות את זה חמש דקות אחרי שגמרת (או לפחות אחרי שהסקס נגמר בדרך כלשהי) תחת שמיים זרועי כוכבים. לו היו פרסי ניחומים ב"חתונמי", הייתה לייקי זכאית לגביע מיוחד על הכלה ועל ספיגת עלבון שאין גרוע ממנו.

לגיטימי שיהיה לאדם טעם מסוים בנשים, אידיאל יופי או אישיות, אבל לייקי שלנו היא בשום אופן לא טעם נרכש - על פניו יש בה לא רק חן חיצוני אלא גם המון הומור, רצון טוב ושמחת חיים, צמד המילים האחרון הוא מה שתומר הצליח להחריב.

עלי להודות שעד לתכנית שעברה עוד חיבבתי אותו ואת תחביבי החנון שלו (מפל הכוכבים במדבר, כולל הצילומים המרהיבים, נראה קסום ממש). עכשיו אני מתחיל להיסגר על כך שמשהו לא פתור אצלו: אולי מדובר בא-מיניות (שהוא מתרץ כתסמונת מדונה-זונה), אולי בחרדת ביצוע. בשלב זה כל האופציות על השולחן, אבל על דבר אחד אפשר להסכים: שום דבר מזה לא מגיע ללייקי - יהיה תומר כפרה על דמעותיה של האישה הצעירה ושוחרת הטוב הזאת.

משיכה מינית היא מקפצה נוחה לקפוץ ממנה היישר אל בריכת ההורמונים בה משתכשך הזוג השלישי שליוותה המצלמה בפרק: ניב ואסף.

על הנייר הזוג שהכי פחות מתאים (היא מכורה להצלחה, תארים ויציבות כלכלית והוא, ובכן, שף), ובפועל - חמים זה על זו (ולהיפך) עד כדי כך שנדמה שעוד שנייה הם עושים את זה מול המצלמה או לפחות מול עיניו הפעורות לרווחה של דילן (הכלב, לא בוב או גפן).

לכאורה מדובר בדבר טוב. למעשה זה עלול להיות תעתוע: המשיכה הברורה בין השניים מצליחה בינתיים לסחוב קשר זוגי שיש המון מה לפתור בו - וסקס הוא חשוב (כמו שלומדים על בשרם, תרתי משמע תומר ולייקי), אבל אם המקור לבעיה הזוגית הוא אמיתי, הרי שהוא רק משכך כאבים ולא תרופה אמיתית.

לכן טוב עושה כלנית, המטפלת הזוגית של השניים, כשהיא מנסה לתעל את המבט המצועף בעיניהם מעט גבוה יותר מהנקודה אליה הוא מופנה כרגע, כלומר - אל הלב. מה יש לומר חוץ מאשר "ימים יגידו"? לא הרבה, אולי רק - תיזהרו שלא תגרמו טראומה לכלב.

ימים יגידו גם מה יהיה על נוי ואביתר, הזוג שהכי פחות נחשפנו אליו עד כה.

בפרק האחרון הכיר אביתר את המשפחה של נוי (כמה מאות אנשים, כלבה, תוכי, סלטים, שניצלים ובריכה) ואילו היא, על כוס בירה אל מול שקיעה, נסיתה להתקרב אל החור שפעור בליבו של החתן נוכח העובדה שההוויה המשפחתית שלו כוללת רק אחות אחת.

נוי הלכה בזהירות סביב הבור הפעור בנשמתו של בן הזוג היתום ("אמא שלך הדליקה נרות שבת?") - ואז כשלה בלשונה שלה ומעדה לתוכו, כששאלה אותו אם הוא שמח על כך. נוי התכוונה להתפתחות הרגשית שחווה בעקבות היתמות, אבל לרגע זה נשמע כאילו היא שואלת אם הוא שמח על כך שהתייתם בגיל צעיר-יחסית.

למזלם, אביתר הבין את הכוונה והגיב בהומור שמעיד לא רק עליו אלא גם על הדינמיקה שמתפתחת ביניהם, זאת שרק ימים יגידו אם מדובר בזוגיות-זוגיות (עוד לא נחשפנו לנסיבות פירוק הזוגיות הקודמת שלה) או בתחילתה של ידידות מופלאה.

אם לסכם בשלוש מילים את הפרק של אמש, הרי שיהיו אלה: עצוב אך חשוב. מה שאי אפשר להגיד על הפרק הבא, שישודר מחר, פרק שבו משוחררת "חתונמי" מהתמודדות ישירה מול משחקי המונדיאל (אין משחקים באותו הערב לפני 23:00) ולפיכך תרשה לעצמה להניע כדור לרוחב.

כן, התכנית הקרובה תהיה פילר בדמות מפגש פסיכולוגים, גילוי עריות פרוידיאני למכורים בלבד, בה ישאלו אולי שאלות כמו איך לעזאזל שידכו ללייקי גבר שמסוגל לגלות רומנטיקה, אבל לא תשוקה.