שרה נתניהו נראתה נסערת. מבטה התרוצץ ללא הרף. איזה רגע טלוויזיוני מרתק

"תראה אותה, משהו לא בסדר איתה", ניסתה להפנות את תשומת לבי אחת הצופות במשדר, בסלון ביתי. "אני רואה" השבתי, מביט כמהופנט.

איני יודע על מה צעקה ועל מי צעקה הגברת שרה נתניהו בתא הכבוד באצטדיון "טדי" (כפי שדיווח עיתונאי 13 מיכאל שמש וכמו שניתן לראות בסרטון שפרסם עיתונאי "הארץ", אורי משגב), אבל בשעה שעמדה לצד בעלה, עת נשא נאום ברכה למשתתפי המכביה, היא נראתה אחוזת תזזית: מבטה התרוצץ ללא הרף, גופה נע וזע באי נוחות, הווייתה משדרת מצוקה.

אין זה משנה האם אתם נמנים על תומכי בעלה או על מתנגדיו, משהו בשפת הגוף שלה שידר חוסר נוחות ברמה בלתי סבירה - כל פרשנות אפשרית היא על אחריות הקורא או בידי מישהו שיודע יותר ממני.

למה פתחנו בגברת? מפני ששתי הדקות בהן עמדה לצד בעלה, היו המעניינות ביותר בערב משמים, חסר פשר ובעיקר - חסר משמעות לצופים בבית. רוצה לומר - מבחינה טלוויזיונית גרידא, היה מדובר בשעה וקצת מחייהם של צופי קשת 12, שאיש לא ישיב להם לעולם.

המשדר הזה היה רע לתפארת עד כדי כך שקשה לדעת אפילו מהיכן להתחיל: מתקלות הסאונד (בעיקר במיקרופון של אסי עזר, שהנחה את המשדר לצד אנה ארונוב), אולי בניסיון המביך לדחוס את מה שנראה כשילוב בין מסכת של טקס יום השואה עם יום הזיכרון, בתיבול עליז של מופע יום העצמאות, לתוך שעה של שידור?

ואולי בכלל להיתלות באירוע ספציפי כמו איתי לוי מנסה לשיר באנגלית או בהשבעת המשתתפים על ידי פיטר פלצ'יק (מה הוא לבש, אלוהים אדירים? אני יודע שהאיש היה ג'ודוקא, כלומר לבש את מדי הענף לא מעט, אבל אמש הוא הולבש במעין חלוק ששיווה לו מראה של שף יפני). הדימוי של השף בסוגריים האחרונים אינו מקרי, שכן כאשר אסי עזר הכריח אותו לחזור על "אני נשבע" - כדי שהספורטאים (חלק גדול מהם אינו דובר עברית), יבינו ויצעקו אחריו, הביט בו פלצ'יק במבט של מי שהיה רוצה לפרוס אותו לסשימי.

ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה, כלומר - אם אפשר לסלוח לקשת על הפרומו המביך בדמות "האירוע הגדול ביותר של העם היהודי" - או משהו בדומה. גדול עד כדי כך שאם יש מישהו מבין הקוראים שידע בכלל שהוא מתרחש במקביל למונדיאל, שיקום. מאחר שאף אחד לא קם, נמשיך ונאמר שאם היה מדובר באירוע כה גדול, עצום, מהותי וחשוב, הרי שהוא היה משודר בלייב.

אמנם בקשת נמנעו מלעשות את תורתם פלסתר (התלמוד הבבלי, מסכת ברכות, ל"א, ב') ולא כתבו "שידור ישיר" בצד המסך, אבל ספק אם מי מהצופים הבין שמדובר בשידור של טקס שכבר התקיים.

איך אני יודע - ומדוע בחרתי דווקא בדימוי הארכאי הזה מתוך התלמוד הבבלי? פשוט מאוד - בשעה שהדהדו ברבים מילותיו של ראש הממשלה על ההקרבה העילאית של חיילי צה"ל ומפקדיו (אמן!), הוא היה כבר במליאת הכנסת, כדי להבטיח רוב לחקיקת חוק לומדי תורה, שכולו בבחינת מהתלה פוליטית מבחילה על חשבון חיילי צה"ל.

אז שידור חי זה לא היה, אבל עדיין אפשר היה לקוות לשואו טוב, נכון? כי ההתחלה הייתה דווקא סבירה מאוד, עם יובל רפאל מוקפת ברקדנית בכוריאוגרפיה מניחה את הדעת - ועבור לקטע משולב של נטע ברזילי ואנה זק. רק שאז נקטע השואו לטובת נאום הברכה של הנשיא הרצוג.

מאחר שאיני רוצה לדבר סרה בכבוד הנשיא, אומר רק שהאיש מסוגל לייבש אפילו אגם, בנאום בין שתי דקות - קל וחומר טקס פתיחה לאירוע פנויים-פנויות כמכביה.

ומפה זה רק הלך והתדרדר. עם קריאת "יזכור" (תמיד מרגש, אבל כל כך לא מתאים בין "פו"פ לפופ") ואחר כך עידן רייכל (ודניאלה גלבוע) בשיר נוגה שכתב אריק איינשטיין (נעכב בקטע קריאה של עידן אלכסנדר), עם לפיד (לא יאיר) שעובר מיד ליד מרוב רצון לתפוס מרובה וכרגיל, לא תופס כלום, ועם נאומים משמימים של שלושה אנשים (הרצוג, נתניהו וליאון), שהמשותף לכולם הוא שנים של חיים על חשבון הציבור.

אם לא היה ברור עד עכשיו, המיש-מש הטלוויזיוני הזה נראה כמו שירות מילואים שאליו גויסו אסי עזר ואנה ארונוב, ביחד עם תכתיב של המארגנים: נאום של יו"ר מכבי העולמית ונשיא מכבי העולמית שפתח את המשחקים ביחד עם הרצוג, נאומים של הנשיא, ראש הממשלה וראש עיריית ירושלים, ביחד עם קטעים שנראו כמו שאריות מטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

ובנוסף על אלה: כל הרע הזה קרה במקביל לכך שהמשחק של אנגליה כבר תם וזה של בלגיה טרם החל.

בצר לי ברחתי לערוץ המתחרה, שמא יואיל להרים את הרייטינג שנותר מונח על הרצפה, אבל שם ראיתי את שרון חזיז קשורה לכנפיים ומנסה להטיל במעופה קוביות ורודות לתוך סלים בשמי הודו (נשבע לכם שכל מילה במשפט האחרון היא אמת!).

כך שבאמת - ועוד לפני שנודע ההסבר של מיכאל שמש להתנהגותה המוזרה - היה המופע של אשת ראש הממשלה ל"מייין איבנט" של המשדר הזה, בלי קשר לשאלה האם אתם לה או לצריה.

אגב כך, עלות המכביה היא כ-190 מיליון שקלים. יותר ממחציתם מגיעים מ"שנור", כלומר - גביית דמי השתתפות ממשפחות הספורטאים הצעירים (אני יכול לדמיין את שיחת המכירה: אמא, רוצה שהוא לא יביא שיקסע הביתה, אבא רוצה שהיא לא תתחתן עם גוי, שלחו אותם למכביה!). מהיכן השאר? ובכן, את רוב ההשלמה, לא נעים לי לספר לכם, אבל אתם ואני משלמים: 63 מיליון שקלים מכיסנו, זורמים להפקה הזאת.

נו מילא, כבר ראינו איך מדינת ישראל משקיעה את כספי המיסים שלנו ביוזמות גרועות הרבה יותר מאירוע שמנסה לקבץ את ההורמונים של העם היהודי מכל קצוות תבל - ולמרות שיש לי כמה דברים לומר למשתתפים הצעירים אודות הפערים בין ישראל האמיתית לזו המדומיינת שניסו למכור להם אמש מעל מסך הטלוויזיה.